למדנו עם הרבנית נחמה גולדמן־ברש מדרשי אגדה על בריאת האדם. בחלק מהמדרשים חז"ל התמודדו עם לשון הרבים של הפסוק 'בצלמנו כדמותינו' ועל הדרך גילינו אפשרות חדשה של שותפות האדם במעשה בראשית.
חודש אלול ועשרת ימי תשובה מרגישים לפעמים רחוקים, לא-קשורים לחוויית היום-יום שלנו. על אף שיש שנים בהן יש לנו פנאי להתרכז בחשבון נפש ובחזרה בתשובה, בהרבה שנים אחרות שגרת היום יום שלנו לא מאפשרת לנו להתרכז בנושאים הללו.
האם אנחנו חיים בעולם עם יותר תודעה של משפט או יותר תודעה של ברית עם הקב"ה? אתמול במפגש השני של 'דָּרְשֵׁנִי' למדנו בחברותות על המתח הזה. חז"ל לא התביישו מהשאלה הזאת כשהם ניסו להבין את הכתוב "וְיֵשׁ נִסְפֶּה בְּלֹא מִשְׁפָּט".
"זה מי שאני, אני לא יכול להשתנות. האם אהיה תמיד ב'חוב' בגלל זה כלפי הקב"ה? זה לא הוגן"
