אתמול בתוכנית 'דרשני' למדנו על תגובת חז"ל למשבר הגדול של חורבן הבית דרך הפריזמה של 'תאוריית ההתרסקות' של בִּנֵיי לַפֶּה.
במפגש נסינו להתחקות אחרי דפוס הדייטים במקרא תוך קריאת שלושה סיפורים שונים והבנת דפוס ההיכרות החוזר. במפגש גילינו כי הבאר שימשה מקום המפגש כי שם נחשפים התכונות האמיתיות של האדם (ללא פילטרים וכו'). לבסוף, נסינו לחבר את זה לימנו כאשר עסקנו בשאלה אילו תכונות חשובות לי באמת במציאת זוגיות ואיך ניתן למצוא את המבוקש ב"באר הדיגיטלית".
למדנו משניות ממסכת אבות וממסכת פאה, שהדגישו את חשיבותן של כמה מעלות טובות, כגון ענווה, מתן בסתר, חשיבות הדיוק במתן מידע, ואת כולן מצאנו בדרור ז"ל.
אז הנה וורט קטן לקחת איתנו הביתה:
פרק ח' בתהילים, שפותח וסוגר עם המילים "ה' אֲדֹנֵינוּ מָה-אַדִּיר שִׁמְךָ, בְּכָל-הָאָרֶץ" מנגיד שני מסרים. מחד גדולתו של הבריאה של הקב"ה, ומאידך מקום האדם להלל את הבורא: "מָה-אֱנוֹשׁ כִּי-תִזְכְּרֶנּוּ; וּבֶן-אָדָם, כִּי תִפְקְדֶנּוּ". הדבר הזה נראה בראש ובראשונה קצת אבסורד, מי אנחנו – ייצור אחד בתוך גלאסקיות — להתיימר שזה רצונו של הבורא?
פתחנו את הלימוד בציווי מנחת העומר בספר שמות, וראינו את פער בין איך אנחנו מבינים את העומר, וחג השבועות היום. בתיאור בספר שמות הבאת העומר קשורה לתהליך חקלאי, בזמן הקצירה ובאופן מקומי. זה גם תהליך אישי, שכל אחד ואחד אמור לעשות.
הפעם, התכבדנו לארח את חברנו – ארין בן אהרון.
שוחחנו ודיברנו על ההתייחסות השונות והמעניינות של המדרש, הראשונים, והשפת אמת על הפסוק הראשון. היה מעניין מאד.
בפתח הלימוד הצבענו על משהו מוזר בסיפור ההגדה: הסיפור עצמו של יציאת מצרים – הפסוקים מספר שמות – לא נמצאים!
אתמול זכינו שוב להיפגש וללמוד יחד תורה במסגרת דרשני. הפעם שמענו שיעור מפי אוהד פיין אזולאי על גלגולו של איסור 'לא ילבש' ועל הקשר שלו למנהג התחפושות בפורים ולדראג המודרני.
השבוע חגגנו את ט"ו בשבט בבית מדרש דרשני עם לימוד משותף וסדר ט"ו בשבט. התחלנו בלדבר על הדרך בה הגענו לחגוג את ט"ו בשבט כפי שנהוג כיום, החל מחג שהוא בעצם ראש השנה לאילנות בצורה הלכתית נטו לחג שמדברים וחוגגים את פירות הארץ ומצוותיה.
"תפילה לעני כי יעטוף".
כבר מהפסוק הראשון אנחנו מבינים שהמשורר נמצא במצוקה. יש כאן חורבן ובסוף, "לדור האחרון", יש גם גאולה. אבל מי זה המשורר? האם זה דוד המלך?, באיזו מצוקה מדובר? ייתכן שזאת נבואה לעתיד של עם ישראל, לדברים הקשים שעומדים עלינו בכל דר ודר?.
מה יש לתורתנו הקדושה שניתנה לפני 3500 שנים לומר על נושא חדש כהנדסה גנטית?
גילינו שישנו שוני משמעותי על סיפורם של רבי עקיבא ורחל בין הגרסה הארצישראלית לגרסה הבבלית, בפרט מה התפקיד של רחל (או "האשה" באחד הסיפורים).
המבט מופנה פנימה אל ליבו של האדם, אל האור הגנוז בו. הדלקת הנר, נר איש וביתו מציתה בנו אור חדש בכל פעם ופעם.
בעקבות מסעו של אברהם לכנען חשבנו על החוויות והמסורות שלנו על נדודים והתגלות. דברנו על היכולת לפרש מחדש שוב ושוב רגע מכונן אחד: המסע במדבר. זה היה עונש על חטא המרגלים, דרך לחמוק מעימות, נסיון קשה מנשוא בחיים ללא עצמאות או יציבות. ובנביאים יש עוד חלק לסיפור: המדבר הוא גם ערש האהבה של ישראל והקב"ה, רגע של אמון, השענות והתמסרות ללא גבול וללא הסחות דעת.
אתמול התאספנו לעוד ערב לימוד מוצלח של דרשני. לאחר הקדמה קצרה, התחלקנו לחברותות כדי ללמוד על גישתו ההלכתית של רבן גמליאל דרך המשניות השונות. ראינו שכבר במשנה הראשונה של הש"ס, בסיפור של רבן גמליאל ובניו, יש שני דברים שמייחדים את דרכו.
