תוכן השאלה

כבוד הרב שלום,

אני נשואה לבעלי כבר עשור ויותר, ויש לנו ילדים וזוגיות טובה בד"כ.

לאחרונה גיליתי שבעלי נמשך לגברים, ולא רק זאת, אלה שהוא גם מממש משיכה זו.
כששאלתי אותו, הוא לא כיחש.

לאחר שקראתי כאן בשאלות, דיברתי אתו לגבי ´עצת נפש´ אך הוא מסרב ללכת, ואמר לי שזה חלק ממנו, ולא מבטל כהוא זה מאהבתו אלי ואל הילדים.

השאלות שלי הן במישור המעשי, האמוני, והכללי.

א. האם עלי להתגרש ממנו?

ב. אם לא, האם מותר לי לטבול כרגיל, בעוד הוא לא טובל?

ג. האם מותר לי לקיים יחסי אישות אתו?

ד. ההתמודדות קשה לי מאוד, האם יש משהו שאוכל לבקש משמיא, כדי שיקל את התמודדותי (ולא יפגע ח"ו באף אחד)

ה. מאז גיליתי על העניין, דכאונות רבים תוקפים אותי, מהי גישת האמונה?

ו. איך עלי לנהל את הזוגיות שלנו, ואת הבית שלנו?

תודה רבה

תוכן התשובה

שלום וברכה

לבי לבי על המצב בו את מוצאת את עצמך.
גם עליו.
אתם עומדים בפני הר גבוה. אפשר לטפס עליו ואפשר להצליח.
זה לא קל ולא פשוט.
אני מניח כי לא ניתן לכתוב את הכל במכתב אחד. על כן אענה ישירות על שאלותייך הממוקדות, ואם תרצי להמשיך בדבר – נמשיך.

א. השאלה האם להתגרש אינה מתחילה בשאלה ההלכתית. לא נצטווינו להתגרש (הלכה למעשה, אם כי היו עמדות כאלה) ממי שהוא או היא עוברת עבירות. זו שאלה מרכזית שאת צריכה לשאול את עצמך – האם את מוכנה ורוצה ומסוגלת להמשיך לחיות כך. יש לך הרבה מאוד דברים להרוויח בהמשכיות. יש לך הרבה מאוד דברים להפסיד בהמשכיות זו. ביסודו של דבר, זו כאמור אינה שאלה הלכתית, אלא נוגעת למפגש שלך עם עצמך, ולהכרעה אינטימית ופנימית שלך. כמובן שכל זה קשור ליכולת שלך לתבוע ממנו לנהוג אחרת לחלוטין – בין בשל בין אדם למקום, אך לא פחות מכך בשל בין אדם לחבירו, שכן מבחינתך הדבר מהווה בגידה באשת נעורים, וכאב עמוק.

ב. לפיכך, מותר לך לטבול כרגיל. הטבילה שלו אינה מעלה ואינה מורידה בתחום זה.

ג. כנ"ל. ההלכה מותירה את מרווח ההחלטה לך עצמך.

ד. בוודאי שמותר לך לבקש מן השמיים ולהתפלל. להתפלל כי הוא יסכים לבחון את האפשרות להשתנות אם היא קיימת. להתפלל כי הוא יקבל על עצמו בשל המחויבות שלו גם כלפייך וגם כלפי שמייא לחיות בחיים קשים מבחינתו, אך נאמנים לך ולאמונה. להתפלל שיתן לך הקב"ה את הכוחות והתבונה להחליט נכון מה לעשות וכדו´. אנו פונים לריבונו של עולם פעמים רבות כשאנו מבקשים את הסיוע שלו.

ה. הדכאונות אינם צריכים להיות שלך. את הצדיקה בסיפור הזה. לא את זו שצריכה להיפגע. אם את חשה שאין בכוחך להתמודד לבד עם המציאות הזו, במישור הנפשי והתמיכתי, טוב יהיה אם תפני לסיוע ולייעוץ מקצועי. אין את חייבת לשאת את המשא הכבד על כתפייך, ואין את חייבת לסבול כלל וכלל.

ו. כאמור, זו הכרעה שלך. עומדות בפנייך דרכים רבות – מהקצה עד הקצה. מהקצה של אי הסכמה מוחלטת לכל מעשה בתחום הזה, והצבת קו גבול תקיף וחד משמעי עד לפירוק המשפחה ולגירושין אם זה המצב, ועד הקצה השני של הדחקה מצדך. אלו האפשרויות ההלכתיות. בתוך הקשת הזו את המנווטת את חייך, ואת זו שצריכה להחליט מה נכון למענך.

אעזור לך ככל שאוכל

כל טוב

(פורסם באתר כיפה, כ´ אייר ה´תשס"ט)