איך מסכמים שבת חברותא ראשונה בכמה מילים?

כל כך הרבה רגשות, תחושות ומחשבות..

האמת? אי אפשר.

כי יש רגעים שאי אפשר לשתף, רק להרגיש.

באתי לשבת עם היסוסים

האם אתחבר? ארגיש שייך?

אך בקבלת שבת

משהו התחיל לזוז.

נכנסתי לבית הכנסת,

אנשים בבגדי שבת,

מנגנים את הנעימות המוכרות והמסורתיות.

והלב שלי… התחיל לפעום בקצב אחר.

ואז הגיע "לכה דודי".

כולם שרים בהתלהבות

אבל זו לא הייתה רק שירה,

זו הייתה קריאה של הנשמות שסביבי.

וכשנשמעו המילים: *"קומי צאי מתוך ההפיכה"*,

משהו בי נשבר.

הדמעות יצאו.

נזכרתי בכל הימים בהם הייתי מוסתר בארון סגור.

והנה קמתי ויצאתי.

וכעת אני מוקף באנשים שלי, בקהילה שלי.. ואני לא לבד.

ואז הגיע "מזמור שיר ליום השבת".

וכשהחזן שר: *"שתולים בבית ה'"*

שם, התפרקתי באמת.

כי הבנתי:

יש לי שורשים.

יש לי מקום.

אני שתול בבית ה'.

אני שייך לכאן,

ואף אחד,

אבל אף אחד,

לא יוכל לקחת את זה ממני.

אני דתי.

ואני הומו.

ואין שום סתירה.

אני לא "בין העולמות"

אני עולם שלם.

ואיחלתי לעצמי:

*"בחצרות אלוקינו יפריחו עוד ינובון בשיבה דשנים ורעננים יהיו".*

לפרוח!

להקים בית מלא באהבה,

שמחה

ואמונה.

בית שבכל בוקר ובוקר,

כשאצא מהדלת

אתגעגע כבר לחזור אליו.

וברגע הזה,

כהומו דתי,

אני יכול להגיד בקול רם ובוטח:

*"כי ישר ה' צורי ולא עולתה בו"*

אני, כפי שאני,

נבראתי מדויק.

נבראתי מושלם.

זו הייתה שבת מופלאה.

מלאת חיבורים חדשים,

והעמקת ישנים,

אבל בעיקר זה היה

חיבור אל עצמי.