קשה מאוד להיות להט"ב דתי. כאילו, סתם ככה
קשה מאוד להיות להט"ב דתי. כאילו, סתם ככה, גם בלי כלום.
ט׳ בטבת ה׳תשפ״ג (ט׳ בטבת ה׳תשפ״ג (2 בינואר 2023))
תפריט
קשה מאוד להיות להט"ב דתי. כאילו, סתם ככה, גם בלי כלום.
במשך תקופה ארוכה חשבתי שהקולות בראש שלי, אותם קולות שאמרו לי שאני טעות, שאני מקולקל, שאני לא ראוי לאהבה – הם האור, ואני החושך.
הטרידה אותי מאד התחושה הזאת שהורים מסתובבים בתחושת בושה עמוקה. את הילד הם מקבלים לגמרי, אוהבים אותו, אין שם בעיה. אבל הם בארון. היא לא הולכת לבית-כנסת מרוב בושה. פחד. חרדה. של מה יגידו.
שיתרחקו מהם.
שיסובבו להם גב.
איך זה יכול להיות שהיא לא יודעת כמה הרבה משפחות להטב יש לנו בבית-כנסת
ביום הזה אני נזכרת בכל הא.נשים על הקשת הטרנסית שהכרתי ושסיימו את חייהם, בכל הקשיים המנטליים והחברתיים שהקהילה הטרנסית, הקהילה שלי – חווה באופן יומיומי.
פעם שאלתם את עצמכם: מאיפה הכח של מפלגת נעם? מיהו אותו בייס שלהם ולאן הם מכוונים?!
קהילת הקשת הסרוגה בכפר סבא פותחים את שנת תשפ"ג
אז נפגשנו ביום ראשון האחרון למפגש תחילת שנה, אחרי פגרת חגים קצרצרה, ופייר? הכי התגעגענו.
המשתתפים החדשים שהצטרפו אלינו עשו הכרות עם המשתתפים הותיקים והשלמנו פערים.
זו השנה השניה שהקהילה פועלת ונפגשת, ולכן התהליך שייחודי לנו השנה הוא המעבר מ- קבוצה ל- קהילה.
דיברנו על המשמעות של להפוך ל-קהילה, תוך הזמנה לחשיבה משותפת על איך אנחנו רוצים שהיא תראה וכיצד נגיע ליעד הזה.
דיברנו גם על מה מעסיק אותנו בהקשר הזהותי שלנו ובחיים האישיים של כל אחד מאיתנו.
שמחים לראות שהקהילה שלנו ממשיכה להתרחב לגדול ולהיות מוקד קהילה דתית גאה לכל איזור השרון והמרכז.
מזמינים אתכם להצטרף לקהילה שלנו
לא לחיות זה לפחד. זה לשקוע בחרדות. זה להסתיר את עצמנו מהאנשים הכי קרובים אלינו.
ולפעמים זה מרגיש שאי אפשר אחרת, כי החיים האלה הם פאקינג מפחידים ואם חושבים עליהם יותר מידי – אפשר לשקוע בדיכאון קיומי.
אבא שלי הביט בי דרך המראה הקטנה שתלויה במונית שלו, וראיתי לו את זה בעיינים. ראיתי שכאב לו לספר לי על ההוא שקרא לו הומו וירק. חשבתי על זה, מה זה בשביל אבא לילד הומו לשמוע אדם מבוגר אחר מקלל אותו, תוך כדי יריקה, וקורא לו ״יא הומו״
במסגרת שבוע המודעות לא-מיניות שחל השבוע, אוריה בן ברית מותיקי חברותא משתף
"יצאת כבר מהארון?
כמה כבר יודעים?
והמשפחה שלך בסדר עם זה? איך החברים קיבלו?"
(כל העולם, שם שם)
לרגל יום הנראות הביסקסואלי ג'ייסון גרינספן משתף:
אני רוצה לספר לכם משהו: לפני שיצאתי מהארון לא פגשתי ביסקסואל דתי אחר. ומהסיבה הזאת, אני מתעקש לדבר על נראות ביסית.
התלבטתי הרבה על זה, אבל בא לי רגע שנדבר על פרשות השבוע – לא, לא ניצבים, אלא פרשת הילד בגבעה ופרשת ישרי לבב.
אני לא מתכוונת לצאת כאן באמרות חז"ל על "מה ששנוא עליך" או "ואהבת לרעך כמוך". אני מרגישה שכל כך התרחקנו מהערכים הבסיסיים שחז"ל דיברו עליהם, עד שאמירות כאלה הן בבחינת כוסות רוח למת.
לפני מאתיים שנה, כאשר בקייב הלכה אדל לבית הספר וסיימה לאכול את ארוחתה, היא מלמלה בשפתיה את ברכת המזון. כאשר שמעו על כך הבנות האחרות הלשינו עליה למורה כי היא יהודיה ומשכו אותה משערה. לפני אלף שנה, כאשר יוסף הלך בשווקים שבפס, לקחו ממנו כמה בחורים את ספריו וזרקו אותם לבאר רק משום ש"אין זה מקומם של יהודים".
למרות זאת כשראיתי את המדורה (הסימבולית) שהציתה קבוצת הורים בפתח בית ספר ממלכתי דתי באחת מערי המרכז ביום שישי האחרון, לא יכולתי ללמד עליה סניגוריה.
