נטע ראשד
הרהור מתמשך ואסוציאטיבי בחוויית הגלות והחֲציּוּת שלי.
אתחיל בציטוט של ביאליק במכתב לסופר שמעון גינצבורג: "ואתה דע לך, כי לא טוב היות אדם חלוק לשניים: חציו לה' וחציו לעזאזל. לא טוב! או הכל לה' או הכל לעזאזל. אני לא עשיתי כך, מתירא הייתי מפני – מפני מה? איני יודע בעצמי. (אגרות חנ"ב [1938], כרך ב', קיט-קכ)
כשיצאתי מהארון לא בחרתי בעזאזל, ולא בחרתי להישאר בחור ישיבה. בחרתי בעיקר בעצמי.
מבחינתי, מעולם לא הייתה אפשרות של בחירה אבסולוטית. אני אישה טרנסג'נדרית, ואלי חי בקרבי. אני עצמי חיה בשלום ובשוויון נפש עם היותי אישה עם זהות להטב"קית ודתייה.
אך מבחינת הקהילה הדתית או מוסדות הלימוד התורניים, אין כאן שאלה. אני חצויה בין עולמות, אפילו קרועה.
הייתי מוכנה לשלם מחירים ואכן שילמתי. מחירים כבדים מנשוא. אולם למחיר הגלות הרוחנית, לא הייתי מוכנה. אני טרם יודעת להכיל את התסכול כאשר זכרונות צפים, או געגוע לישיבה וללימוד התורה מגיע.
זהו כרגע כורח הנסיבות, שאני מאוד לא אוהבת ומשתדלת לשנות זאת כמה שאוכל. אני לא חושבת שמגיעה לי או לכל אדם להט"ב גלות. אני כבר מכירה עשרות מקרים כמו שלי. למזלי אני לא מרכז העולם, אלא רק חלק קטן ממציאות כואבת.
אבות ישורון כתב בשיריו בצורה יחודית. יחודית ומזעזעת. הוא הרבה לכתוב בכתיב חסר בשיריו, לפעמים המציא מילים בעברית קלוקלת ושינה להרבה מילים את הניקוד שלהן. לפעמים הזדעזעתי ולפעמים התאהבתי. בשירו "בבית קפה מצד הרחוב" כתב "בַּיִת קפה". מיד ידעתי שאני עומדת להשתמש בזה לבית מדרש.
הפוסט הזה הוא פוסט של פריקת עול מהלב, אך יש כאן בקשה ותחינה לציבור ולאלוהים. הלוואי ויתאפשר גם לאנשים מן הקהילה הטרנסית ללמוד בבית מדרש. הלוואי ואוכל לחזור בקרוב לבַּיִת מדרש ולהיות כאחת הלומדות, בלי הסתרה או התנצלות. צמאה נפשי לאלוהים לאל חי.
#דעה | נטע ראשד
