"המניין הזה הוא מצעד הגאווה שלנו"

מצד אחד: "מה היא הדרך שבה היהודי מביע את עצמו אם לא על ידי קיום מצוות ותפילה?! ומדוע שלא נבטא את היהדות שלנו בצורה הגאה ביותר שיש - בתפילה גאה?" * מצד שני: "חשוב ואפילו הכרחי שיהיה זה מניין גאה אורתודוקסי. יהודי הנכר היו הראשונים לייסד קהילות להומואים ולסביות, אבל הבשורה על קהילה אורתודוקסית גאה חייבת לצאת מארץ ישראל" * אסף רוזנהיים מניו יורק בעד המניין אבל נגד העובדה שאינו אורתודוקסי לחלוטין
תפילה בקהילת שמחת תורה בניו יורק (צילום: אתר האינטרנט של הקהילה)
תפילה בקהילת שמחת תורה בניו יורק (צילום: אתר האינטרנט של הקהילה)

קראתי בהתלהבות רבה על המניין הגאה ביום הכיפורים הממשמש ובא. בהתלהבות רבה כל כך שחיפשתי כל רסיס מידע על התפילה המתוכננת, כל תגובה או פרסום, אם בעמודי החדשות, הפורמים או הבלוגים. ההתרגשות שאחזה בי כמעט יצאה מכלל שליטה שהייתי חייב לשים את מחשבותיי על המקלדת לפני שלבי יתפקע.

אני מבקש להביא נקודת מבט נוספת שנדמה לי שעדיין לא הובאה אל הכתב, אם כי אני משוכנע שרבים הגו בה.

לאחר שנים שבהם כף רגלי לא דרכה בבית הכנסת, לא בכוונה ולא בטעות, ביום כיפור לפני חמש שנים לבשתי את חולצת השבת היחידה שנשארה לי וצעדתי אל תפילת כל נדרי של קהילת "בית שמחת תורה", הקהילה הגאה של ניו יורק. ולא שמאז הפכתי להיות אחד מל"ו צדיקים, אבל מאז לא עזבתי את הדת שוב.
לכן חשוב לי לחלוק את החשיבות של קהילה גאה, מניין גאה, ובמיוחד תפילת יום כיפורים גאה.

אקדים ואשיג על גישתי: גישתי ואני אינם אורתודוקסים, ולכן לא מן הנמנע, ואפילו מן הראוי, שלא נתאים לכולם.
אוסיף שקהילת "בית שמחת תורה" היא עוד פחות אורתודוקסית ממני, הרבניות הן נשים, התפילה מונהגת על ידי חזן ומקהלה, ואלו רק הדברים על פני השטח. אך דווקא ומשום כך אני טוען שהמניין הגאה ביום כיפור הוא חשוב מעין כמוהו.

לי לא די שבעזרת עבודת הקודש שרבים מבני הקהילה שלנו עושים בבתי הכנסת בעיר, בשכונה ובישיבה, בשקט-בשקט (או לפעמים ברעש גדול) חברינו לספסל בית המדרש, השכנים ממול ואפילו לפעמים הרבנים משנים את דעתם על הנושא ההומוסקסואלי. אני רוצה יותר מכך.

אני רוצה שנאמר לחברינו ולשונאינו שאנו לא רק נשב במקום המיועד לנו בתרשים הימים הנוראים של סדר הישיבה, אלא אנו נהיה הראשונים. אנחנו נוביל. אנחנו נהיה בעלי תפילה, נחזן, נעלה לתורה, נתקע בשופר, נזמין את העם כולו להתפלל עמנו.
כדי שידעו שאנו לא רק יהודים, אנו יהודים גאים. המניין הזה הוא מצעד הגאווה שלנו, כי הרי מה היא הדרך שבה היהודי מביע את עצמו אם לא על-ידי קיום מצוות ותפילה?! ומדוע שלא נבטא את היהדות שלנו בצורה הגאה ביותר שיש – בתפילה גאה. זוהי לא התרסה, זוהי הבעת עמדה.

יום כיפור מצליח למשוך אל בתי הכנסת יהודים רבים שלא מגיעים אליו בשאר ימות השנה. היום האחד הזה בשנה נשאר אחד מהמסורות היחידות שכמעט העם כולו משתתף בו. טוב שיהיה מניין גאה ליברלי בארץ ישראל, אך חשוב ואפילו הכרחי שיהיה זה מניין גאה אורתודוקסי. יהודי הנכר היו הראשונים לייסד קהילות להומואים ולסביות, אבל הבשורה על קהילה אורתודוקסית גאה חייבת לצאת מארץ ישראל.
ועדיפה שעה אחת קודם.

כמה מהכותבים בחרו להתמקד בשורה החשובה מכל נדרי "אנו מתירין להתפלל עם העבריינים".
ואני ביום הכיפורים הזה רוצה לעלות שתי שורות מעלה ולקרוא בקול גדול "על דעת המקום, ועל דעת הקהל", ולדעת שדעת הקהל נוחה ממני.
שאיש לא נע באי-נוחות בכיסאו מכיוון שהושיבו אותו ליד הפייגלֶה של הפוגלמנים.

אני רוצה להתפלל "בישיבה של מעלה ובישיבה של מטה", ולא לחשוש שאם אעזוב לרגע את הכיסא שלי לא יהיה לי איפה לשבת כשאשוב.

יום יבוא ועשרה יהודים יתאספו למניין ובאמת לא תהיה ביניהם מחלקות, אבל עד אז, לפחות פעם בשנה, ביום שבו הקשר שבין תפילת יחיד לתפילת רבים הוא כל כך מהותי ורגיש, אני רוצה להיות חלק מהקהל.

בעוד כמה ימים אתם תעשו היסטוריה. המניין הגאה הראשון של יום כיפור יתחיל במילים "אור זרוע לצדיק ולישרי לב שמחה".
כמה שעות לאחר מכן אני אצעד אל תפילתי שבו נוכחים מדי שנה בשנה אלפי (רבבות!) מתפללים, ולבי יצהל משמחה ומגעגוע לארץ ישראל. כיממה לאחר מכן אני אחתום את תפילתי במילים "בשנה הבאה בירושלים הבנויה", והפעם אני אדע שליהודים כמוני יש מקום 50 דקות מירושלים.

גמר חתימה טובה

כשרציתי לגייר את הילדים

כשרציתי לגייר את הילדים, לא יכולנו לעשות את זה בארץ. אף בית דין אורתודוכסי פה לא סמך עליי שאגדל ילדים יהודים. מצאנו בית דין אורתודוכסי בניו-יורק, ותוך כדי שאנחנו מתכננים טיסה עם שני תינוקות ושמונה מאות מזוודות על פני חצי יבשת, אדם שאל אותי: בשביל מי אתה עושה את זה? מי הקהילה שלך? שלושה רבנים שמעולם לא פגשת באפר-ווסט-סייד?

קרא עוד »

שתפו את המאמר

12 תגובות

  1. בתור חברה ב"בת קול" היושבת בגולה, אני יכולה לאמר לכם, שאני די אכולת קנאה על האפשרות שפתחתם לקרבה אמיתית לקב"ה בלי הצורך להצטופף בארון אלא עם האפשרות לעמוד מולו כשהוא פתוח לא בגאוה אלא באהבה.

  2. אני לא ממש מבין את הצורך בתפילה אורתודוקסית. הייחוד בתפילה שאני מכיר הוא שהאורתודוקסים נגד שיוויון וישיבה בתפילה משותפת. קהילות המגדירות עצמן קונסרבטיוויות ואחרות מתפללות בדיוק אותו נוסח והישיבה מעורבת ופחות מדברים בניהם. הקריאה של אסף ניראת כקריאה לילדות ולבית אבא בבקשת הנה אני, ואני לא שונה מאז. …והוא צודק

  3. והנה מה שכתבה לי חברה ב"תרצה" כשהיא קראה את תגובתי למנין הזה באי מייל של תרצה:
    hi. what great news! another reason for gay men and women to consider making aliyah!
    i, for one, do not know what i going on in israel in the gay community because i do not know enough hebrew to read the online websites or news. so thanks for the update. what a concept: to be able to daven with a clear head and an open heart! thanks for the news

    גמר חתימה טובה

  4. אני מאוד אוהב את ירושלים. אני מרגיש בה הכי קרוב. גדלתי בה ואין עוד עיר כמוה.עדיין לא מצאתי ביכנ"ס בירושלים שלא ארגיש בו נטע זר. אני מאמין באלוהים כל ימי חיי ושומר על אורח חיים דתי כזה או אחר. בשנים האחרונות אני גר בניו יורק ומשתייך לקהילת "בית שמחת תורה" (CBST) וזו בעצם הפעם הראשונה שאני לא מרגיש נטע זר בביכנ"ס.
    אני מברך על היוזמה למנין גאה בארץ ומקווה שהמנין יסחוף אליו גם קהל סטרייטי שפוי (בניו יורק מגיעים לטקס הגאה המון סטרייטים משפחות וכיו"ב)
    אבל אני מניח שיש עוד זמן עד שזה יקרה וממילא רק אם המנין לא יהיה אורתודוכסי. אני פעם ראשונה באתר וממה שהספקתי לקרוא ראיתי שיש הרבה דעת ודין על הדרך בה גייז דתיים צריכים לחיות ולנהוג וגם נתקלתי בדף שמדבר על "טיפולי המרה". אני מתגעגע מאוד לירושלים, אבל זו ירושלים אחרת.

    אספי, אותך אני אראה בCBST.

    גמר חתימה טובה לכולם.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *