חיפוש
My WordPress Page קו הקשב פתוח עכשיו
חיפוש

אני חושבת על הזוג הלהט"בי שהגיע להתארח בשבת וגילה צמיגים מנוקבים

אורית נבון


אני חושבת על הזוג הלהט"בי שהגיע להתארח בשבת וגילה צמיגים מנוקבים, אני חושבת על אלה שהגיבו – 'נו למה הם ציפו, להגיע ליישוב דתי עם אוטו שיש עליו מדבקות בעד הקהילה זה כמו להכניס אצבע לעין בכוונה, הייתם מגיעים למאה שערים בלבוש חושפני?'.

הציבור הדתי עשה שינוי ענק וראוי להערכה בכל מה שקשור לקהילה הלהט"בית. אבל צעד קדימה ושניים אחורה, אחד אחורה ושניים קדימה – מהפכות כידוע קורות לאט, ולפעמים יש בדרך נקודות שיכולות קצת לייאש. לראות אנשים נורמטיבים תומכים באלימות זה קשה. לקרוא ציוצים של אנשי חינוך שתומכים באלימות, זה מעורר תהיות.

אני רוצה לומר לאלה ש"מבינים" ניקוב צמיגים – לא מצדיקים חלילה, רק מבינים – אתם לא הרוב, כבר הרבה זמן לא. אז קודם כל אם אפשר טון קצת פחות צדקני ובטוח בעצמו כי יכול להיות שבעוד כמה שנים תקראו את הציוצים שלכם ותהיו נבוכים, אולי אפילו איזה ילד שלכם יקרא ויהיה נבוך בשבילכם, אולי הוא גם יהיה להט"בי וידרוש מכם הבהרות.

אני רוצה גם לומר לכם המגיבים שמבינים: לא משנה מה האג'נדה שלכם בחיים, איפה אתם מתנדבים וכמה אור וטוב אתם חושבים שאתם מפיצים בעולם – ברגע שאתם יכולים "להבין" פגיעה ברכוש, יש לכם בעיה. כשאתם הופכים אלימות ללגיטימית בנסיבות מסוימות, זה אומר שמשהו נדפק אצלכם בדרך.

ועכשיו לעובדות: להט"בים יש בכל אוכלוסיה, חילונית ודתית כאחד. ההקבלה למאה שערים מגוחכת כי בנאדם דתי שמגיע להתארח בשבת אצל ההורים לא מתריס ולא שם אצבע בעין לאף אחד, הוא פשוט מגיע להתארח בשבת אצל ההורים. וכשבערב הוא רואה את הצמיגים שלו מנוקבים כי הוא הומו, קוראים לזה פשע שנאה, אין שם אחר.

ועוד משהו: הומואים דתיים מתמודדים עם מציאות שזר לא יבין, לעולם. בנוסף לנטייה המינית ישנם גם היחסים עם הדת ועם אלוהים ועם סביבה קרובה שלעתים היא שמרנית ולא מכילה. וזה פשוט אמיץ בעיניי, להתמודד בכל החזיתות האלה, פשוט אמיץ ויפה ומעורר השראה בעיניי מאוד מאוד.

#דעה | Orit Navon

מַה טֹּבוּ אֹהָלֶיךָ יַעֲקֹב מִשְׁכְּנֹתֶיךָ יִשְׂרָאֵל

א"מ;ל"ק: תלמידי ישיבות נדרשו לחלוק מגורים עם חייל בעל הרכב כרומוזומלי שונה משלהם, באופן שאין בו שום בעיה הלכתית. וייאנחו החיילים מן הטרלול הפרוגרסיבי, ותעל שוועתם אליי, והנה באתי בדברים האלה.

קרא עוד »

אם מצעד הגאווה בתל אביב הוא חגיגה המונית של חופש, אצלנו זה מאבק קיומי ויומיומי.

בשנה שעברה, לקראת המצעד השני, העימות בין חושך לאור הגיע לסף פיצוץ. המשטרה, בעקבות איומים לפגוע במצעד, דרשה לשנות את התוואי ולהרחיק אותנו ככל שניתן מהגרעין התורני המאיים, כלומר מהרחוב שבו גדלתי ומלב היישוב שלי. בהתערבות בג"ץ, שלמרבה המזל עדיין קיים במדינה הזאת, חלחלה ההבנה שלא יעלה על הדעת שבזמן שמצעדי דגלים ואירועי דת מתקיימים במועצה בשפע, תיאסר צעדה למען הסובלנות. בסופו של דבר, למרות נהירה המונית ומרגשת של תומכים מכל קצוות הארץ, היו שם יותר שוטרים מצועדים.

קרא עוד »

מצעד הגאווה בירושלים הוא לגיטימי כי ככה.

לפעמים ההסברה הכי טובה היא פשוט לא להסביר. אף אחד מעולם לא נדרש להסביר למה הוא הולך לקולנוע בציבור ולמה הוא אוכל פלאפל לצהריים בציבור כי אלה דברים יום יומיים שזכותו של כל אחד לעשות. גם ללכת ברחוב זה דבר יום יומי שזכותנו לעשות. ופעם בשנה אנחנו בוחרות לעשות את זה כולנו ביחד. ככה כיף לנו. ואם זה בא לך רע, אז מזל שאתה סתם בן אדם רגיל כמו כל אחד אחר ואף אחד לא מבקש את רשותך לצאת מהבית.

קרא עוד »

"חבל שלא הצלחת להתאבד."

"חבל שלא הצלחת להתאבד."
אלו המילים האחרונות שאבא שלי אמר לי מאז שיצאתי בפניו מהארון בתור טרנסית. את אותו הלילה לא העברתי בבית.

קרא עוד »

שתפו את המאמר