הוא האמין שחתונה היא פתרון, כמו שעד היום יש רבנים שטוענים כך, אבל המציאות המורכבת טפחה על פניו. ועל פני אשתו.
אלי באום (שם בדוי. השם האמתי שמור במערכת) עבר במסלול הרגיל של בן הציונות הדתית: בית ספר ממלכתי דתי, חטיבת ביניים דתית, ישיבה תיכונית וישיבת הסדר. הוא שירת בחיל האוויר, למד בבר אילן, עובד בתעשיית ההיי-טק, ובכל ערב הוא הולך לשיעור "הדף היומי". אלי נשוי לליאת – אישה מקסימה, בת גילו, העובדת בתחום ההוראה; ובני הזוג חובקים ארבעה ילדים מתוקים, באחת מהקהילות הדתיות הצעירות במרכז הארץ. על הנייר זוג אידֵאלי לכל דבר, אבל על הנייר האינטרנטי הזה הם מדברים על הסוד שאיש אינו יודע, גם לא האנשים הקרובים אליהם ביותר. סוד גדול שרוחש לו בחדר המיטות ומעיב על הקשר בין בני הזוג: לפני שנה, בעודו באמצע שנות השלושים לחייו, אלי באום הבין סופית שהבעיה כאן כדי להישאר והיא גדולה הרבה יותר ממה שהעריך.

מתי אמרת לעצמך "אלי, אני הומו!"?
"התפתחתי לאט מאוד בנושא הזה. רק לפני כשנה הגעתי להבנה שאני הומו. זו הסיבה שאני עומד נפעם מול הצעירים של היום המקבלים את עצמם עוד לפני שהם מגיעים לשנתם ה-20".

ואיך הבנת זאת? היה אירוע מכונן כל שהוא?
"כן. יש לי חבר מהישיבה התיכונית שכבר בצבא יצא בפניי מן הארון. סיפרתי לו על הניסיון שלי עם גברים, ובמשך השנים הוא ניסה לדבר על לבי שאני אקבל את עצמי, אבל סירבתי להקשיב לו. טענתי שאני ביסקסואל. לפני קצת יותר משנה הוא שאל אותי עם כמה נשים הייתי, ועניתי לו שרק עם אשתי. הוא שאל עם כמה גברים, ועניתי שעם עשרות, רובם לאחר הנישואים. ואז הוא אמר לי שאם אני באמת ביסקסואל, כיצד ייתכן שמעולם לא הייתי עם עוד אישה. ואז נפל לי האסימון. הבנתי שהוא צודק. שאני באמת הומו. מאז אני עובד על עצמי לקבל את עצמי כמו שאני. אני עוד לא יכול להגיד שהצלחתי כי זו עבודה קשה, בשבילי, אבל אני בדרך".

ממתי אתה נמשך לגברים? מאיזה גיל?
"מאז גיל ההתבגרות הסתכלתי על גברים. במקלחות של הבריכה העירונית תמיד הייתי מתקלח לאט כדי לראות עוד גבר עירום. בעיקר הייתי מחכה שיגיע מדריך ספציפי בבני עקיבא שמאוד אהבתי לראות עירום. במחנות קיץ של בני עקיבא, כשכל החֶברה היו מתקלחים יחד, הייתי מקווה שיהיה מישהו אמיץ שיתקלח בלי בגד הים שלו, ובדרך כלל לשמחתי היה אחד כזה. בישיבה התיכונית אחד הבילויים החביבים עליי היה להתקלח כל ערב שעות עם החֶברה ולהריץ קטעים ודחקות. מובן שבכל החלומות הכחולים שהיו לי כיכבו גברים בלבד".

היום אתה מגדיר את עצמך הומו לחלוטין?
"אני בעיקר נמשך לגברים. אם נזכיר את הסקאלה של קינסי, שפורס את המשיכה המינית על סולם בין 0 ל-6 (0 – משיכה בלעדית למין הנגדי; 6 – משיכה בלעדית לאותו המין), אני חושב שניתן להציב אותי איפשהו בין 5 ל-6. אני לא סולד מנשים, ויחסי מין עם נשים לא מגעילים אותי. אני נהנה מזה. אני גם מסוגל להפנות את הראש אחרי אישה יפה שהולכת ברחוב, ואולם אין בי משיכה לנשים מלבד לאשתי. אין לי שום רצון לשכב עם אישה אחרת, יפה ככל שתהיה".

אם אין משיכה – למה לסובב את הראש?
"איני בטוח שאני מבין זאת. אני יכול לומר לך שלוּ יצויר שתהיה לי אפשרות לשכב עם אישה שגרמה לי לסובב את הראש – לא אעשה זאת כי הדבר לא יעניין אותי. רק אשתי מעניינת אותי".

יכול להיות שאתה משכנע את עצמך שאתה נמשך רק לאשתך?
"במופלא ממך אל תדרוש ואיני רוצה להתעמק בזה. טוב לי עם המצב כמות שהוא, בלי להנדס אותו".

אני בוגד באשתי

כמו שהבנתם, אלי התחתן אף שידע שהוא נמשך לגברים ואף שקודם החתונה היה לו ניסיון מיני עם גברים. לשאלתי מדוע בכל זאת התחתן, אם מפני לחץ חברתי, אם בשל רצון להימנע מ"מה יגידו" המפורסם, ואם משום סיבה אחרת, הוא עונה: "ההגדרה שלי את עצמי השתנתה מאוד במהלך השנים. עד שנות ה-20 המוקדמות תפסתי את עצמי כסטרייט גמור. לא הסתכלתי על ההתנהגויות שתיארתי לעיל כעל משהו חריג. לא התייחסתי בכלל לחיבה המוגזמת שלי לגוף הגברי. אמנם לא הבנתי מה העניין הגדול שהרבנים עושים מללכת לים מעורב בגלל הנשים ששם, אבל לא חשבתי שאני שונה מכל סטרייט אחר. בגיל 22 הייתה ההתנסות הראשונה שלי. התנסות זו הייתה טראומטית ודוחה מבחינתי, כך שלאחריה אף הייתי משוכנע יותר שאני לא הומו, אלא סטרייט. גם כאשר קיימתי באופן קבוע למדי יחסי מין עם גברים, עדיין תירצתי את זה לעצמי בכך שגברים פשוט יותר זמינים למין, ולא חלילה מפני שאני נמשך לגברים או משהו כזה".

אז התחתנת בשל הכחשה עצמית.
"בהחלט. היה לי ברור כשמש שברגע שאתחתן ותהיה לי אישה – כל העניין ייעלם כלא היה. הרי יהיה לי הדבר האמתי – אישה. אשתי. באמצע שנות ה-20 לחיי התחתנתי, ורק כשגיליתי לחרדתי שאני עדיין נמשך לגברים ועדיין מחפש יחסי מין עם גברים – הבנתי שסטרייט אני כנראה לא. זה השלב שבו התחלתי להגדיר את עצמי ביסקסואל, וכאמור כך הצגתי את עצמי עד לפני שנה בערך".

אתה אוהב את אשתך?
"אמנם התחתנתי מתוך הכחשה, אבל איש לא הכריח אותי בפועל להתחתן. החלטתי להתחתן עם אשתי כיוון שהתאהבתי בה. אני אוהב את אשתי בכל לבי עד עצם היום הזה. מחשבה על חיים בלעדיה היא בלתי נתפסת".

ליאת, את מרגישה/מאמינה/חושבת שבעלך אוהב אותך?
"כן, אף על פי שלפעמים זה לא כל כך ברור לי".

ואת אוהבת אותו?
"מאוד".

ומה הייתה המחשבה הראשונה שלך כשגילית שבעלך הומו?
"לא חשבתי. הייתי די בהלם".

ומה הייתה המחשבה השנייה?
"אני אוהבת אותו".
אלי: "לאחר ההלם היא התחילה לבכות. היא שאלה מה זה אומר לגבי הנישואים שלנו והאם אני אוהב אותה. החשש הגדול שלה היה ועודנו שאני לא נמשך אליה. אני לא יודע להסביר את זה, וגם לא רוצה להתעמק בזה, אבל האמת היא שאני נמשך מינית לאשתי. לא לאף אישה אחרת, רק אליה. אולי לא כמו שגבר סטרייט נמשך לאשתו, אבל בהחלט יש בינינו משיכה".

איך אשתך גילתה שאתה נמשך לגברים?
"זו סצנה שאני זוכר טוב מאוד. זה היה ערב אחד, בערך שלוש שנים אחרי החתונה. כבכל ערב חזרתי משיעור הדף היומי, ואשתי חיכתה לי וביקשה ממני לשבת לידה ולדבר. התיישבתי. ובאופן הישיר ביותר שאלה אותי 'אתה נמשך לגברים?' פשוט וחד. התגובה הראשונה שלי הייתה 'מה פתאום!' אבל אשתי עימתה אותי עם העובדות: היא מצאה במחשב חומר פורנוגרפי הומוסקסואלי. בחשש רב הודיתי בפניה שאני ביסקסואל ושאני נמשך גם לגברים".

ליאת, חשבת להתגרש?
"בוודאי. ולפעמים אני עדיין חושבת שזה הפתרון. מה שעד כה מונע זאת הוא האהבה שלי אל בעלי, והמשפחה המקסימה שהקמנו. לא רק הילדים, אלה האווירה המשפחתית וההתנהלות המשפחתית וגם הזוגיות".
אלי: "המצב שלנו הוא מורכב מאוד וקשה ביותר. גם מצדי ובעיקר מצד אשתי. אבל מה לעשות, אנחנו 'תקועים' בנישואים האלה. יש בינינו אהבה גדולה ואנחנו לא יכולים להיות זה בלי זה. אמרתי לה בעבר, ואני עדיין חושב כך, שלוּ לא הייתי אוהב אותה כל כך, הייתי מזמן קם והולך".

יש בךָ הרהורי חרטה על שהתחתנת?
"במהלך השנים התחבטתי רבות בשאלה הזו. מה היה קורה אילו. ככלל, לא בריא כל כך לשחק סתם כך במשחקים הללו, אבל כיוון ששאלת אענה שכמו כל דבר בחיים התשובה מורכבת. יש דברים שאני כן מתחרט עליהם ויש דברים שאיני מתחרט עליהם. אני לא מתחרט שהתחתנתי כיוון שכך יצא לי להכיר אישה מדהימה וטובת לב ומצאתי אהבה גדולה. יש לי ב"ה ילדים נפלאים, ואני מודה שיש גם ממד של נוחות רבה בעצם ההימצאות בקהילה מיינסטרימית דתית. עד כאן היתרונות. אבל יש גם הרבה כאב בנישואים שלי. לצערי, איני מצליח להימנע ממגע עם גברים ואני בוגד באשתי. הרבה מאוד שנים ניסיתי להתגבר על זה, להדחיק את זה, לא לממש את זה – בכל דרך שהכרתי – ולמותר לציין שכל הניסיונות עלו בתוהו. בעקבות ניסיונות ההתנזרות הללו אף הגעתי למצבים של דיכאון קליני ומחשבות אובדניות שהצריכו שימוש בתרופות. אני אוהב את אשתי ומכאיב לה בו בזמן, ואני יודע שאין לי סיכוי להפסיק עם זה. אני יודע שזה נשמע דמעות תנין, ואני לא מבקש מאיש לרחם עליי. אני בוגד באשתי ואני שונא את עצמי בגלל זה. זה הצד המכוער של הנישואים שלי".

בעלי מוכרח לשנות את התנהגותו

"בוגד". בגידה! איזו מילה מפחידה. מאיימת. כואבת. בוגדנית. תמיד סקרן אותי לדעת אם אישה הנבגדת על ידי בעלה שרועה בשדות גברים פגועה יותר מכך שמדובר בגבר דווקא או בדיוק להפך – מתנחמת שמדובר בגבר ולא באישה.
"לדעתי, זה לא משנה כי בגידה היא בגידה. בין מדובר במין הומוסקסואלי ובין במין הטרוסקסואלי", קובעת נחרצות ליאת. אלי לא מרגיש נוח עם הקביעה ומנסה להסביר את ההבדל בין סוגי הבגידות: "אני חושב שיש להומו נשוי נסיבות מקלות. הרי אדם סטרייט יכול לממש את הצרכים המיניים והרגשיים שלו במסגרת הנישואים, אבל הומו שנשוי לאישה לא יכול לספק את כל הצרכים הנפשיים והגופניים שלו במסגרת הנישואים. לא משנה כמה הוא יתאמץ".

איך אתה חי עם הידיעה שאתה בוגד באשתך ופוגע בה כל פעם מחדש?
"בשנים הראשונות לנישואיי נהגתי לגלוש בפורום גייז דתיים בוואלה. הייתי שם הנשוי היחידי והייתה שם אוירה כללית של עליהום עליי. התוקף הראשי היה גולש שבעברו היה נשוי לאישה והוא בעל ילדים, ובשל נטייתו הוא התגרש. כל הזמן הוא חזר ואמר לי שהומו לא צריך לחיות עם אישה כי נישואים כאלו נועדו לכישלון, או לפחות לכאב רב. הוא אמר שהומו שנישא לאישה בעצם פוגע בה ועושה מעשה אנוכי מסיבות של נוחיות חברתית. בזמנו, דברים אלו עוררו אצלי הרבה התנגדות והתנגחתי עמו לא מעט. טענתי כנגדו שזה כן אפשרי, ושהנה אני מצליח. במבט לאחור אני מבין כמה תמים הייתי וכמה צֶדק היה בדבריו. אני רואה כמה אני פוגע באשתי, וכמה אני מכאיב לה – ויש בי הרבה צער על המצב. הרי כשאדם מתחתן הוא מתחייב להיות נאמן לאשתו, ולצערי איני מצליח ליישם זאת. לוּ הייתי יודע איך לא להזדקק לגברים הייתי עושה את זה היום".

אתה לא מאמין בטיפול פסיכולוגי?
"חצי שנה הייתי בטיפול אצל פסיכולוג דתי. לא הרגשתי שאני מתקדם לאן שהוא. הרגשתי שאני מבזבז את הזמן ואת הכסף".

אולי לא די בחצי שנה כדי לראות שינוי.
"יודע מה, אולי באמת אנסה שוב עם מטפל אחר. אני לא פוסל את האפשרות".

ליאת, איך את רואה את כל הנושא הזה – זו נטייה מולדת שאי אפשר לשנותה או שאפשר לטפל בה?
"אין לי ספק שזו נטייה מולדת, אבל ברור לי גם שהיהדות מביאה אותנו להתמודד מול נטיות שעלינו להתגבר עליהן. היא גם נותנת את הכלים לכך. היצר המיני הוא אחד היצרים החזקים של האדם ואחד החשובים שבו, אבל אין הוא יצר קיומי כמו יצר לאכילה ולשתייה, והיהדות מוצאת דרכים לעזור לנו לשלוט בו. גם הגמרא מלמדת אותנו שאדם יכול למצוא 'תחליף' לצורך שלו. אדם שיש בו נטייה לרצח ולדם – שיהיה שוחט. אני לא חושבת שזו אותו סוג של ריגוש, אבל זה מספיק כדי לא להביא אותו לרצוח".

אז את בעצם מאמינה שבעלך יכול להשתנות. את מצפה שבעלך יעשה ניסיונות לשנות? אם כן – כיצד?
"איני יודעת אם בעלי יכול להשתנות, וגם איני בטוחה שהדבר אפשרי, אבל אני כן מצפה ממנו ללכת לטיפול ולנסות לשנות את ההתנהגות, ללמוד ליהנות יותר מיחסים במסגרת הנישואין, ולהתגבר על הצורך ביחסים מחוץ לנישואין. במילים אחרות: לשנות נטייה – לא, לשנות התנהגות – כן".

טבעת הנישואין

אחת לזמן רב שומעים על הומו שהתחתן עם אישה סטרייטית. יש לי ידיד כזה. לא לאחר הרבה דייטים הוא סיפר לה שהוא הומו, והיא הסכימה לצאת אתו. אולי כי התאהבה בו נואשות, אולי כי היא א-מינית, אולי כי הוא לא סיפר לה את כל האמת על נטייתו, אולי כי היא תמימה ולא הבינה את כל ההשלכות. הם נשואים שנה ובינתיים נראים מאושרים.

אתה מאמין שמבחירה אפשר לקיים קשר זוגי יציב בין הומו לבין אישה שמראש מודעת לנטייה המינית של בעלה?
"אני לא מאמין שדבר כזה אפשרי. במהלך השנים יצא לי לדבר עם עשרות הומואים שנשואים לנשים, גם חילונים וגם דתיים מכל הזרמים, ומכל העשרות הללו הכרתי רק אחד שמצליח שלא לבגוד באשתו. הכרתי סיפורים של אנשים שהחזיקו מעמד עשרות שנים ובסוף נשברו ובגדו. המון סיפורים כואבים של גירושים. אני לא חושב ששני אנשים צריכים להכניס את עצמם למיטה חולה כזו. בעיקר שהיום כבר רואים ניצנים של פתיחות לרעיון של הקמת משפחה בידי הומואים".
לעומתו, ליאת אופטימית יותר: "אני מאמינה שכל עוד שני הצדדים מוכנים לוויתורים ושניהם נשארים בתוך המסגרת הזוגית ללא בגידות – הדבר אפשרי. יש לקבוע מראש את הכללים. היא תצטרך לוותר על חשיבה מסורתית, על דימוי הגוף שלה, ועל מין מתוך צורך– והוא יצטרך לוותר על סיפוק מיני מקסימלי".

אלי, במציאות של היום, שבה יש יותר פתיחות להומואים, היית בוחר להתחתן?
"בעבר, כדי להקים משפחה לא הייתה לגבר כמוני ברירה אלא להתחתן עם אישה. היום ב"ה המצב שונה ולעניות דעתי אין להומו מה לחפש בזוגיות עם אישה. כך שאין לי ספק שאילו הייתי נולד חמש עשרה שנים מאוחר יותר, והייתי מתוודע לנטייה שלי כצעיר החי כיום, לא הייתי מנסה כלל להתחתן עם אישה. הייתי מחפש לי זוגיות עם גבר שאני אוהב, והייתי רוצה להקים משפחה עם אהובי".

אתה מאמין בזוגיות בין גברים?
"בהחלט! מאמין גדול. אני חושב שמי שהוא באמת ביסקסואל ונמשך לגברים ולנשים באותה המידה, ויודע שלאורך זמן הוא לא יבגוד באשתו – שיתחתן. אבל אם הוא הומוסקסואל – אני מאמין שהוא צריך להקים זוגיות ומשפחה עם גבר אחר. ובאמת, בזמן האחרון הבשילה אצלי ההבנה שהומו זקוק לא רק למין עם גבר, אלא גם לקשר רגשי. אני יודע שזה נשמע רע שאדם נשוי מחפש קשר מחוץ הנישואים, אבל אני מרגיש שאין לי ברירה. שזה משהו שאני זקוק לו ברמה בסיסית של הנשמה".

ליאת, מה עובר עלייך כשאת שומעת את אלי אומר דברים כאלה?
"מבחינתי, קשר רגשי עם גבר שכולל אהבה זוגית ולא חברית הוא לא רלוונטי בשום צורה. גם לי היו הזדמנויות 'להתאהב' בגברים אחרים, ובכל הפעמים האלה 'החלטתי' שלא להתאהב, ובמקרים קיצוניים אף להתנתק לחלוטין. גם כאשר הייתי צריכה להקריב בשביל זה חֶברה או מקום שאהבתי ובטחתי בו. בגידה רגשית חמורה בעיני יותר מאשר בגידה פיסית".

אלי, חשוב לך שהקשר שאתה מחפש יהיה עם נשוי דווקא?
"כן, משתי סיבות. קודם כול, רק נשוי יכול להבין לגמרי כל מה שאני עובר ורק הוא יכול להיות תומך טוב לצרכים הנפשיים שלי. שנית, אני חושב שלא הוגן ליצור קשר עם מישהו רווק שמחפש זוגיות אחרת, כזו שאיני יכול לתת לו. זה מתכון לצרות ושברון לב. אולי יש בזה גם מעין 'תעודת ביטוח'. שאם שנינו נהיה נשואים, אני לא אתפתה לעזוב ולחיות עם גבר".

ילדיך בני פחות מ-10. אתה שוקל יום אחד לשתף את ילדיך? האם הם חושדים שמשהו שונה אצל אביהם?
"אין שום סיבה לפתוח בפני הילדים שלי את המצב העדין שבין הוריהם. זה לא עניינם, כמו שאין זה עניינה של הקהילה שלי. כל עוד אנחנו משמשים כהורים טובים, אין שום סיבה לספר להם. אם אחד מילדינו יספר לנו שהוא נמשך לבני מינו, אני אספר על הנטייה שלי ואתן לו מן הניסיון שלי".
ליאת: "אני גם מסכימה שאין כל הכרח לשתף את הילדים ביחסים האישיים בין ההורים, אלא אם כן אראה שהם בעצמם מתלבטים בדברים דומים".

אלי, מי מקרוביך יודע עליך?
"מהמשפחה שלי או שלה – אף לא איש. יש לי כמה חברים קרובים שבשנה האחרונה סיפרתי להם, וכולם קיבלו אותי יפה מאוד והיחסים שלי עמם נותרו כשהיו, ואף התקרבו".

לא פחדת שאשתך תספר להוריה וכל העניין יתפוצץ בפומבי?
"לא. אשתי אדם טוב ולא הייתה עושה משהו שיפגע בי בכוונה. אני יודע שאם אי פעם חס וחלילה נחליט לפרק את החבילה, אנחנו נשאר החברים הטובים ביותר".

ליאת, אני מניח שהיית מוכרחה להתפרק אצל מישהו.
"יש לי חברה שהיא לסבית, ולה סיפרתי. היא מקור התמיכה היחיד והגדול שלי. אבל גם כשיש חברה טובה, עדיין הסוד גדול ונורא, ואני לא בדיוק מתמודדת אתו טוב. אני נותנת לו להשתלט עליי פעם בכמה זמן, נכנסת לדיכאון קיומי, ויוצאת ממנו בזכות החיים שבניתי לעצמי".

אלי, מאין אזרת אומץ להגיע למפגשי חברותא? על אחת כמה וכמה שאתה במצב רגיש יותר כי אתה נשוי.
"במפגש הראשון היה לי קשה מאוד. אני זוכר שישבתי על הספה בחוץ, זו שקצת מוסתרת, וניסיתי להתחבא. החבר שלי, זה שסיפר לי על מפגשי חברותא, ניסה לשכנע אותי להיכנס וסירבתי. במבט לאחור הפחד הגדול שלי היה בעצם ההליכה למפגש, ולא בעצם האנשים שבו. הרי אם אני הולך למפגש של הומואים, מה זה, בעצם, אומר עליי? זה אומר עליי שאני הומו! זהו! שאי אפשר עוד לתרץ תירוצים ולהתכחש לעובדות.
אני זוכר שהתלבטתי אם להיכנס בטבעת הנישואים על אצבעי או בלעדיה. חששתי מה יחשבו עליי אם יראו שאני נשוי. לבסוף נכנסתי כמו שאני וגיליתי אנשים נהגו בי בכבוד ובלבביות, ושלהפתעתי איש לא שם לב לטבעת".

אני מאמינה לבעלי

תאמינו או לא, אבל אלי לא נאלץ לחמוק מהבית כדי להגיע למפגשי חברותא, ואף לא לשקר לאשתו שהוא נשאר עד מאוחר בעבודה או יוצא לבלות עם חברים כדי להגיע למפגשים. אשתו יודעת על כך, ולמעשה היא זו שדחפה אותו להגיע למפגשים, גם אם היום היא מתחרטת על כך.

ליאת, לָמה עודדת אותו ללכת?
"לפני שנה המצב הנפשי שלו היה קשה. האמנתי שההליכה למפגשים תגרום לו להרגיש טוב יותר. ששם הוא יפגוש אנשים אחרים שעמם יוכל לדבר על הנטייה שלו. חשוב מאוד להיות חלק מקבוצת תמיכה של אנשים המתמודדים עם אותו קושי בחיים. עם הזמן גיליתי שיש בפגישות האלה גם אנשים שמנסים 'להסית' אותו נגד הנישואים שלנו, ושמייאשים אותו מלנסות להתקבע בתוך הנישואין, והיום אני תומכת פחות. המפגשים והקבוצה טובים וחשוב לי שיהיה לבעלי עם מי לחלוק את הרגשות שהוא לא יכול לחלוק אתי, אבל חשוב מאוד שלא לייאש את מי שרוצה לנסות. שלא ינסו להשפיע על המוטיבציה שלו".
אלי: "אני לא מרגיש שאנשים מנסים לשדל אותי לצאת מהנישואים. אני חושב שההרגשה של אשתי נובעת מכך שבשנה האחרונה היא רואה שחל בי שינוי. אבל השינוי הזה נובע מכך שאני יותר מקבל את עצמי, ולא כי משפיעים עליי להתגרש חלילה. את המפגש הראשון בחברותא אני זוכר כחוויה מדהימה. זו הפעם הראשונה בחיי שפגשתי הומואים שלא בקונוטציה מינית. ראיתי אנשים 'נורמליים', ראיתי בני"שים שהם גם הומואים. אני חושב שהמפגש הזה ואלו שאחריו עזרו לי מאוד לקבל את עצמי".

ליאת, את לא חוששת שאולי דווקא במפגשים בעלך יכיר מישהו?
"אני מאמינה לבעלי, והוא הבטיח שזו לא המטרה".

את נשמעת שלווה מאוד. אין בך כעס על בעלך שלא סיפר לך את כל האמת לפני שהתחתנתם או כעס על הקב"ה שהעמיד אותך במצב כזה?
"אני כועסת על בעלי בעיקר מפני שהוא בוגד בי. יש בי תחושה של עלבון. אני מבינה שהוא לא סיפר לי מראש כי במקרה שלו הוא לא האמין שהמשיכה לגברים תימשך, אבל אני עדיין לא מבינה מדוע הוא ממשיך לבגוד. על הקב"ה אין בי כעס. רק בקשת הכוונה וכוח".

תגובות לזוג: outcider1@gmail.com