התרבות הקווירית פרחה בברלין של לפני-המלחמה*. ברים מלאים בגברים ונשים קרוס-דרסרים, הופעות קברט ומלכות דראג. נשפים המיועדים לקהילה הגאה התרחשו מספר פעמים בשבוע, בימי חג כמות האנשים אשר השתתפה בהם הגיעה כמעט לאלף. אולמות בהם נוגנו וולסים, לצלילם רקדו זוגות חד-מיניים. מועדונים סגורים של לסביות, של הומואים, מסיבות תחפושות המוניות שמשכו אליהן תיירים מכל אירופה. הוערך כי למעלה ממאה ברים, בתי קפה ומקומות מפגש המיועדים ללהט”בים פעלו בעיר (לשם ההשוואה, יותר ממה שהיה בניו יורק של שנות ה-80!). בתקופה זו מגנוס הירשפלד, סקסולוג ורופא יהודי-גרמני ייסד את הוועדה המדעית-הומניטרית אשר פעלה למען ביטול החוק הגרמני שאסר על יחסים מיניים בין גברים (סעיף 175, החוק לא נאכף באותה תקופה). הירשפלד שאף לקדם הבנה כלפי הומוסקסואליות באמצעות חקר התופעה. הוא הקים את המכון לסקסולוגיה בברלין, אשר במסגרתו בוצעו מחקרים ראשוניים של זהויות ומשיכות להט”ביות.