לעדכונים על פעילויות ואירועים:

נתנאל שלר

נתנאל שלר

הסיפור של נריה שמעון

“יצאתי מהארון עוד לפני שנפגשתי עם גבר, עוד לפני שהיה לי משהו עם מישהו… לא הרגשתי שום צורך לחכות לזוגיות או להתנסות. זאת פשוט הייתה ההרגשה שלי”

קרא עוד »

ספירה

אני מנסה לצלוח את כל ספירת העומר השנה, מעולם לא הצלחתי לסיים את הספירה, ואני חושב שגיל 23 יכול להיות הזמן המתאים לכך.

קרא עוד »

הסיפור של שמעון אזולאי

“יצאתי מהארון בגיל 10. בגיל 22 התחתנתי עם סטרייטית שידעה שאני הומו. סיפרתי לה כבר בדייט הראשון”

קרא עוד »

התרבות הקווירית פרחה בברלין של לפני-המלחמה

התרבות הקווירית פרחה בברלין של לפני-המלחמה*. ברים מלאים בגברים ונשים קרוס-דרסרים, הופעות קברט ומלכות דראג. נשפים המיועדים לקהילה הגאה התרחשו מספר פעמים בשבוע, בימי חג כמות האנשים אשר השתתפה בהם הגיעה כמעט לאלף. אולמות בהם נוגנו וולסים, לצלילם רקדו זוגות חד-מיניים. מועדונים סגורים של לסביות, של הומואים, מסיבות תחפושות המוניות שמשכו אליהן תיירים מכל אירופה. הוערך כי למעלה ממאה ברים, בתי קפה ומקומות מפגש המיועדים ללהט”בים פעלו בעיר (לשם ההשוואה, יותר ממה שהיה בניו יורק של שנות ה-80!). בתקופה זו מגנוס הירשפלד, סקסולוג ורופא יהודי-גרמני ייסד את הוועדה המדעית-הומניטרית אשר פעלה למען ביטול החוק הגרמני שאסר על יחסים מיניים בין גברים (סעיף 175, החוק לא נאכף באותה תקופה). הירשפלד שאף לקדם הבנה כלפי הומוסקסואליות באמצעות חקר התופעה. הוא הקים את המכון לסקסולוגיה בברלין, אשר במסגרתו בוצעו מחקרים ראשוניים של זהויות ומשיכות להט”ביות.

קרא עוד »

שבר – רועי שניידר

השיר, שעוסק באכזבה רומנטית, יכול לעורר הזדהות אצל רבים מאיתנו. השיר נפתח בפנייה לגוף שני שמכילה מעין תלונה, או האשמה – “היום אמרת שתפגוש אותי”, ומיד אחר כך בלי לחכות לתשובה, מטיח הכותב – “היום נסעתי לבדי…” האהוב הבריז. אחד האמצעים הבולטים בשיר הוא הפער שבין הפגישה המיוחלת והחשיבות הרבה שלה לבין האפרוריות היומיומית המדכאת שבאה לידי ביטוי כ”קו חמש מאות”. הפגישה המיוחלת היא בבירור אירוע מיוחד של שבירת שגרה, והאכזבה מכך שלא התקיימה מועצמת על ידי נסיעה רגילה ומשעממת באוטובוס. באופן זה מובנת לגמרי תחושת הריקבון שמתפשטת אט אט בלב הכמש, עד שהיא מקבלת צורה מעורפלת של “משהו דהוי על הפנים”.

קרא עוד »

?חירות

רעיית הצאן מהווה מסמן זהות מרכזי בסיפורי האבות, ובסיפור יציאת מצרים בפרט. כשבני ישראל יורדים מארץ כנען, הם מתיישבים בנפרד בארץ גושן בשל כך: “כִּי תוֹעֲבַת מִצְרַיִם כָּל רֹעֵה צֹאן” (בראשית מ”ו, ל”ד). בהמשך, אלוהים מתגלה למשה כשהוא רועה את צאנו במדבר. בזמן מכת בכורות, דם הצאן הוא זה שמסמן את בתי ישראל.

קרא עוד »