My WordPress Page קו הקשב פתוח עכשיו
Search

שבר – רועי שניידר

השיר, שעוסק באכזבה רומנטית, יכול לעורר הזדהות אצל רבים מאיתנו. השיר נפתח בפנייה לגוף שני שמכילה מעין תלונה, או האשמה - "היום אמרת שתפגוש אותי", ומיד אחר כך בלי לחכות לתשובה, מטיח הכותב - "היום נסעתי לבדי..." האהוב הבריז. אחד האמצעים הבולטים בשיר הוא הפער שבין הפגישה המיוחלת והחשיבות הרבה שלה לבין האפרוריות היומיומית המדכאת שבאה לידי ביטוי כ"קו חמש מאות". הפגישה המיוחלת היא בבירור אירוע מיוחד של שבירת שגרה, והאכזבה מכך שלא התקיימה מועצמת על ידי נסיעה רגילה ומשעממת באוטובוס. באופן זה מובנת לגמרי תחושת הריקבון שמתפשטת אט אט בלב הכמש, עד שהיא מקבלת צורה מעורפלת של "משהו דהוי על הפנים".

“אַךְ מַדּוּעַ בּוֹכֶה בִּי הַלֵּב?”
(רחל בלובשטיין-סלע)

הַיּוֹם אָמַרְתָּ שֶׁתִּפְגּשׁ אוֹתִי
הַיּוֹם נָסַעְתִּי לְבַדִּי בְּקַו
חָמֵשׁ מֵאוֹת וּמַשֶּׁהוּ נִרְקַב
בְּלֵב אֲשֶׁר הָיָה אָז מַהוּתִי

כָּל כָּךְ הַיּוֹם אָמַרְתָּ שֶׁתִּפְגּשׁ
חִכִּיתִי לְבַדִּי בְּקַו חָמֵשׁ
מֵאוֹת וּמַשֶּׁהוּ בְּלֵב כָּמֵשׁ
כָּל כָּךְ חִכִּיתִי בְּאָמְרִי לִגְעשׁ

אֲנִי נוֹסַעַת קַו חָמֵשׁ מֵאוֹת
וּמַשֶּׁהוּ דָּהוּי עַל הַפָּנִים
עוֹטֵף אֶת רְאוּתִי בַּעֲנָנִים

אֲנִי הַבַּיְתָה קַו חָמֵשׁ מֵאוֹת
וּמַשֶּׁהוּ הֵחֵל בְּלֵב לִרְעֹד
כְּעָב קְטַנָּה שֶׁבְּשׂוֹרָתָהּ דְּמָעוֹת.

השיר, שעוסק באכזבה רומנטית, יכול לעורר הזדהות אצל רבים מאיתנו. השיר נפתח בפנייה לגוף שני שמכילה מעין תלונה, או האשמה – “היום אמרת שתפגוש אותי”, ומיד אחר כך בלי לחכות לתשובה, מטיח הכותב – “היום נסעתי לבדי…” האהוב הבריז. אחד האמצעים הבולטים בשיר הוא הפער שבין הפגישה המיוחלת והחשיבות הרבה שלה לבין האפרוריות היומיומית המדכאת שבאה לידי ביטוי כ”קו חמש מאות”. הפגישה המיוחלת היא בבירור אירוע מיוחד של שבירת שגרה, והאכזבה מכך שלא התקיימה מועצמת על ידי נסיעה רגילה ומשעממת באוטובוס. באופן זה מובנת לגמרי תחושת הריקבון שמתפשטת אט אט בלב הכמש, עד שהיא מקבלת צורה מעורפלת של “משהו דהוי על הפנים”.

התיאורים החוזרים והכמעט אובססיביים של זירת ההתרחשות – קו חמש מאות, נועדו להדגיש את היעדר האסתטיקה הרומנטית הרצויה, שיכולה להיות למשל בבית קפה או בפארק, שהם מקומות אידאלים לשירי אהבה. אבל לא; השיר מתרחש בזירה הכי פחות רומנטית שניתן לדמיין – קו תל אביב-רעננה, עם אנשים זרים שסגורים יחד בחלל האוטובוס למשך אותו פרק זמן קצוב של נסיעה חסרת יחוד. דווקא הפער הזה שבין הציפייה הפנימית לפגישה בלב גועש ובין ההתרחשות החיצונית האפורה והמדכאת הוא מה שמעניק לשיר את קסמו.

דבר נוסף שבולט בשיר הוא המוטו המצוטט בראשו מאת רחל המשוררת. הכותב השמיט באופן מובהק את ראשיתו של המשפט מהשיר של רחל – “כֹּה צִפִּיתִי לַיּוֹם וְהִגִּיעַ”. יתכן שההשמטה היא חלק מניסיון ההתמודדות עם האכזבה מהפגישה שלא התקיימה. מעין ניסיון ילדותי להתכחש לציפייה הגדולה מהפגישה, משום שבלעדיה האכזבה תהיה מרה קצת פחות. אולי זה אותו נסיון לרסן את הגעש המתואר בבית השני – נסיון שהולך ונכשל לאורך השיר, עד לסיום בו מתואר רגע הפריצה בבכי תוך כדי נסיעה.

רועי שניידר (25) נולד וגדל ברעננה, סטודנט לתואר שני בבלשנות שמית באוניברסיטת תל אביב. חי עם בן זוגו וכלבתם בתל אביב. עד כה התפרסמו שני ספרי שירה שלו – “רועי שניידר ושירים אחרים” ו”שלוש ארבע ו…”

משהו קטן על ״סערת הדוריטוס״

משהו קטן על ״סערת הדוריטוס״ (לא זאת שבקיבה שלי במקום ארוחת ערב פעמיים בשבוע), שהוא בעצם משהו קטן וחשוב על הומופוביה גם בכל סערה אחרת.

קרא עוד »

בואו נדבר רגע על חתונה דתית גאה

המילה הגדולה הזו, האירוע הגדול והיקר הזה. עזבו רגע מאבקים, הכרה מהמדינה, הפלות של הצעות חוק לברית זוגיות וחתימה ברבנות. לא מה זה אומר לאנשים אחרים, אלא מה זה אומר בשבילנו-הומואים בחיים קהילתיים דתיים ומוקפים סטרייטים, לא עלינו.

קרא עוד »

עֵת לַחֲשׁוֹת וְעֵת לְדַבֵּר

עֵת לַחֲשׁוֹת וְעֵת לְדַבֵּר, ואיננו מסוגלים עוד לחשות. מחזיקנא טיבותא לרב בני לאו שנענה לדברי הרב יובל שרלו וכתב הצעה לחיי משפחה להט”ב בקהילה הדתית (קישור בתגובה הראשונה), ונגע בנקודות רבות ומגוונות. אחרי שהנושא צף מול תלמידים שלי, באתי להגיב לחלק מדבריו, ולהשלים בחלק ממה שנראה בעיני. אשמח לתגובות.

קרא עוד »

אני רוצה לפנות מכאן לנוער שגר במועצה מקומית קרני שומרון והיישובים באזור

גם אני גדלתי במקום שבזכותו הפך התנ״ך להיות הדרך שלי לדבר על עצמי, ולהגיד משהו על העולם שלנו. הפרספקטיבה שסיפורי התנ״ך מעניקים לנו על אנושיות, אהבה וחמלה (וכן, גם רשעות ואטימות) בעולם של היום, היא מתנה גדולה ויש שיאמרו – דרך חיים.

קרא עוד »

באנו חושך לגרש

במשך תקופה ארוכה חשבתי שהקולות בראש שלי, אותם קולות שאמרו לי שאני טעות, שאני מקולקל, שאני לא ראוי לאהבה – הם האור, ואני החושך.

קרא עוד »

שתפו את המאמר