היום צפיתי בראיון של הרב ארלה הראל מול הרב גיא אלאלוף, שמעתי אדם שבטוח ויודע שהאמת אצלו, שהדיעה שלו, לטענתו, היא קונצזנוס בקהילה הדתית, שהעובדות שלו מוחלטות ולא ניתן מקום לספק, אז לגבי זה אין לי מה לומר כי אני בעצמי לא מכיר את פרטי עדותו – על כל אלה שהצליחו להשתנות, על ההומו הדתי שטוען שהוא נשמר מכל חוויה מינית, על אותו פסיכולוג שהחליט להתעלם מעדות החברים שהוא הביא לו, אני לא אטען שהוא טועה או מטעה, אני לא אטען לחוסר אמינות עדותו, אבל העמדה הבוטחת הזאת שהאמת אצלו שהוא יודע למסור את רצון ה בצורה פשוטה היא בעצמה מעידה על עובדותיו, על דיעותיו ועל גאוותו שמסנוורת אותו.

מתי ידעתי: “ידעתי שאני נמשך לגברים, לשים לב לזה, באיזור גיל 14. בעצם, היום בהסתכלות אחורה, אני זוכר שכבר בגיל 7 צפיתי בשיר ששלחנו לאירוויזיון 92′, של דפנה דקל, “זה רק ספורט”. אני ממש זוכר שהסתכלתי על ההעמדה של השיר, מהופנט, על הבחור שהיה לשמאלה, בחולצה ירוקה. אני לא יודע אם זה היה הרגע הראשון אבל זה רגע שאני זוכר בוודאות.

הרב אברהם סתיו, אני חושב שהמילה שחיפשת בפתיחת דבריך היא קוויר (או אולי גיי באנגלית), אדם שהוא חריג מהציפיות הסיס-הטרו-נורמטיביות של החברה שלנו, ולא המילה הומו או הומוסקסאול.

נתנאל אייזדורפר היי בצלאל סמוטריץ’