תפריט
השנה חברותא נפרדה בצער רב מחברינו היקר, דרור לין ז"ל.
דרור היה פעיל חברותא שנים רבות, והותיר את חותמו המחוייך בכולנו. תמיד נרתם לעזור במה שיכול היה, ותרם בנדיבות רבה מזמנו, מרצו וכספו לחברותא.
כאב לנו מאוד על לכתו בטרם עת, לאחר מאבק ממושך במחלת הסרטן. כבר בשבעה נוכחנו לראות עד כמה היה דרור משמעותי במעגלים רבים ושונים, ומבן זוגו יונה וממשפחתו הבנו עד כמה חברותא היה חלק מרכזי בחייו ועד כמה האמין בה.
דרור ז"ל תמיד דאג שכל משתתף יוכל לקחת חלק בשבת חברותא, גם אם אותו חבר לא יכול לשלם מכיסו ותרם סכומי כסף גדולים לסבסוד מיטות וארוחות למעוטי יכולת. כך, תוך מתן בסתר ובדיסקרטיות מלאה לבקשתו, איפשר דרור את השתתפותם של רבים באירועי חברותא ובעיקר בשבת חברותא.
ביורוקרטיה הפכה למילה נרדפת לכאב ראש. מעבר לכך, קשה להקפיד להבין כל חוזה לפני שחותמים עליו. בכלל, קשה לעשות משהו בעולם בלי להיות חשוף לתביעה. בשנה הראשונה שלי כחבר ועד חברותא הרמתי טלפונים לדרור לין (כמה קשה להוסיף: זכרונו לברכה!) בתדירות גבוהה מאוד. "כאן יש סיכון של הפרה של זכויות יוצרים, חפשו תמונה אחרת. בעצם, כבר אשלח לך תמונה". "תוסיפו בפוליסת הביטוח… ליתר ביטחון".
הייתי יכול להרחיב עוד, על גודל התרומה של דרור לחברותא במישור המשפטי, במישור הטכני. ודי היה בכך כדי שנחוב לו תודה עמוקה. העשייה הטכנית הזו, האפורה הזו, נתנה רשת ביטחון לאנשים רבים כל כך, ובלעדיה לא הייתה לנו עמותה ולא הייתה לנו קהילה.
אני יכול גם להוסיף על ההקפדה שלו לתרום בעין יפה גם לדברים הקטנים: "זה לא נאה שלא יהיה כיבוד טוב, אבל אני לא רוצה שמישהו ישאל למה הוצאתם הרבה על כיבוד. הכיבוד עליי".
אבל אני בוחר להתמקד בדבר אחד ויחיד, דבר שהיינו מנועים מלומר עליו תודה במשך כל השנים.
להפיק שבת קהילתית זה קודם כול לחפש מקור מימון לסבסודים. ויש כל מיני דרכים לגייס כל מיני משאבים, ב"ה, ואפשר להתחיל להתחשבן עם המשתתפים השונים ולתעדף מי יותר ראוי לסבסוד.
אבל ישנו דרור לין. "אפשר לשלם בפייפאל? חוצמזה צריך לדבר אתך…" (וכאן בא מספר החדרים שרצה לסבסד). ובשנה האחרת, עם פתיחת ההרשמה לשבת: "איך משלמים? ואיך תורמים?".
בכל שנה הקפדנו להגיד שקיום השבת והנגשתה לכל מי שצריך התאפשרו בזכות תרומתו של חבר הקהילה החפץ בעילום שמו, ושאנחנו מבקשים להודות לו בפני כולם מבלי להגיד למי אנחנו מודים. ותמיד נצבט הלב שלא קיבלת את התודה המגיעה לך.
את הפסוק "עֲטֶרֶת תִּפְאֶרֶת שֵׂיבָה / בְּדֶרֶךְ צְדָקָה תִּמָּצֵא" אפשר לקרוא כהבטחה – מי שנותן צדקה יזכה לשיבה טובה. והינה לכתך בטרם עת מעוררת מול הקריאה הזו את השאלה הישנה של צדיק ורע לו, ומתן שכר מצוות בעולם הזה. אבל אפשר לקרוא גם אחרת. עטרת התפארת של השיבה, של הזקנים, תימצא אם הלכו בדרך צדקה. כלומר, לא באריכות ימים יש להתפאר, לא במספר שנות האדם, אלא בדרך שהלך בה.
ואתה, דרור, הלכת בדרך צדקה. דרך שהיא תפארת לעושיה ותפארת לו מן האדם והיא עטרת לראשך. ואולי נמצא בה נחמה גם אנו.
והינה אפשר עכשיו להגיד – דרור לין, לא "תורם החפץ בעילום שמו" – אתה פתחת את הדלת בפני עשרות אנשים ליהפך לחלק מקהילת חברותא. בזכותך אנשים מצאו אצלנו בית. לאורך השנים היו תרומותיך לשבתות חברותא המקור התקציבי הגדול ביותר שלנו לסבסודים. קהילה אמתית לא משאירה אף אחד מאחור, ואתה עשית אותנו לקהילה אמתית.
תודה.
