מתוך התגובה: "מעבר לחשיפה החיובית שההומואים הדתיים זכו לה ולפעילות המבורכת של הו"ד, חשוב לנו להדגיש גם צד אחר ושונה שמאפיין הומואים דתיים רבים, ולמרבה הצער לא הודגש כראוי בכתבה"
שהחיינו פעמיים:
חברות "בת קול" ערכו ישיבת מליאה ראשונה ובה קבעו את קווי היסוד של הארגון ובחרו את נציגות הוועד המנהל.
וגם – סרטו של חיים אלבום, "ואהבת", זכה בפרס וולג´ין לדרמה הטובה ביותר בפסטיבל הקולנוע בירושלים
לאחר כל הבלגן והדיווחים על המצעד ועל התנגדות החרדים והתעקשות הבית הפתוח – תוכלו לסכם בעד מי הייתה התקשורת? מסתבר שהפעם היא שמרה על אובייקטיביות. מה גרם לה לנהוג כך, והאם על ההומואים לדאוג משום כך – אביב לביא מנסה לתת מענה
"שליח ´7 ימים´ עשה שבת עם הומואים דתיים שנקרעים בין נטייה מינית לפסקי הלכה, בין כמיהה לאהבה לבין שמרנות החברה; גברים מכל הגילאים והמגזרים, כולל חרדים, שחיים באפלה גדולה ויוצאים מהארון מול ארון הקודש" * כתבתו של אסף וייס שנלווה לשבת וראיין את אנשי חברותא חיים אלבום, זאב שביידל ואביעד דורון, וכן את הרב רון
לילה רד ועיגול הלבנה שט במרומים, שב הלב ומתכנס לקצב צעדיו, זה אותו הערב, מוכר,
החלו ליהוקים לסרט שיתאר סיפור אהבה בין אברך צעיר לגבר חרדי נשוי. בקרוב הצילומים בהר ברוקבק, אֶה… בירושלים. על כתבה מאת ערן סוויסה.
לא נגענו: פרסומת לסרט "ואהבת" הופיע בלא פחות מאשר עלון בית הכנסת "מעט מן האור", ואנחנו דאגנו לסרוק לכם את הממצא המפתיע (נו טוב, המערכת אינה אחראית לתוכן המודעות)
לאחר שתצפו בסרט "מצעד האהבה" (זוכרים מהעדכון הקודם?), שהביא את סיפוריהם של הומוסקסואלים דתיים ש"נרפאו" מנטייתם, תחליטו אם אתם מסכימים עם הביקורת של נועה מנהיים, ולפיה "הסרט היה מיושן וארכאי בדיוק כמו האידיאולוגיה החשוכה שאותה ניסה לקדם", או עם השאלות שמפנה זאב שביידל בעקבות הכתבה לקהילה בתל אביב: "האם מעבר להשקעה במצעדי הגאווה ובמאבק, אנחנו גם משקיעים בהעצמה עצמית אישית?"
"אני נותן במה לזעקה רק בגלל שאולי אני טועה. אבל לגופו של עניין, מוטב היה לו הנושא לא היה עולה כלל בגלל שיש כאלה היכולים להגדיר את עצמם יום אחד כנמנים על ה´מגזר´ הזה ולגזור עצמם סבל מיותר" * שלוש תגובות נכתבו לדבריו של יואב שורק, והוא גם מגיב על התגובות
"תאר לעצמך שאתה קם בוקר אחד ומתבשר שלעולם אסור לך לקשור קשר אוהב, זוגי, שלעולם לא תחגוג יום נישואים ושלעולם לא תוכל להסתכל לאדם בעיניים ולומר ´אני אוהב אותך´.
מכתב של לסבית דתייה בתגובה למכתב של הומו דתי שטוען שאפשר להתגבר על נטייה מינית כשם שמתגברים על רצון לאכול לא כשר.
לא הרבה יודעים, אבל לפני 3 שנים הציגה ההצגה "18 קודש", שעסקה בשני חברות ילדות הנקרעים בין אהבתם זה את זה לבין האמונה והדת. ההצגה עלתה פעם אחת בלבד בפסטיבל סטודנטים – סמול במה באוניברסיטת תל אביב, ואנחנו, בחברותא, לא סתם מעלים אותה באוב: אנו עמלים על השבתהּ, כולל הופעה מיוחדת לקבוצת חברותא (בקרוב..)
חלמתי על איש בלילה אחד שבא אחרי יום מעייף הוא אחז בידי ורצנו ביחד והיה
לפני כמה שבועות נשא איתי נאום בוועידת הג´וינט. הנאום תומלל והתפרסם ב"מקור ראשון" * מתוך הכתבה: "המאבק שמנהלים כמה רבנים כנגד קיומם של הומואים דתיים הוא מלחמה לא קדושה ומיותרת. לא מדובר באיום, אלא בקבלה של אנשים שנתונים גם כך במציאות קשה מאוד, ומתעקשים להישאר בתוך המחנה"