יש בתורה דברים יפים שאנו מאמינים בהם בכל לבנו, אבל עדיין קשה לנו אתם. קשה לנו לשמוח בשמחת תורה. הפתרון לכך נעוץ בהבנה שהתורה איננה "גוף ידע" של ערכים ומצוות, אלא השפה שלנו המעניקה את המובנות לעולם שלנו
הלקח העיקרי של שמיני עצרת הוא התנגדות נחרצת לדחייה "מחוץ למחנה" או להדרה. אותה ההדרה שבמשך כל השנה סובלים ממנה החריגים, כולל דתיים ההומו-לסביים, נעלמת במהלך שמחת התורה. אדם דתי המרגיש שהוא מורחק מן הקהילה בשל נטייתו המינית יכול לנסות להתחיל מבראשית, לחבק את ספר התורה ולאמץ אותו אל חיקו. ואולי לחוש תוך כדי כך שגם ספר התורה מחבק אותו חזרה
לרגל הושענא רבה זאב שביידל מבקש עוד כמה הושענות מאני, אתה והוא * הושע נא והושיע נא
מה היה קורה אם בארץ היו שני גברים הולכים לתומם יד ביד ברחוב, כמו שקורה תדיר ברחובות הודו? אני חושש שמבט מאיים, ובעיקר מאוים, היה חורץ את גופם * אני מתפלל ליום שבו נוכל ללמוד מההודים את החוכמה להרפות מהצורך להכניס אנשים לתיבות שונות ומשונות, ונדע לחבוק אל לבנו בלי חשש את השכן לספסל בבית הכנסת, החבר, הבן, האדם השלם שמאחורי ההגדרה "הומוסקסואל" * נחום פצ'ניק קורא להיפרד מהתיוגים
שב"ל והבית הפתוח זקוקים למתנדבים דתיים * אז אם תמיד רציתם להתנדב במקום חשוב בקהילה – עכשיו הוא הזמן
חשבתי שאבכה, שאתרגש, שאהסס מעט לפני שאדבר בצורה כל כך גלויה על הסוד הכי שמור ביקום, אבל להפתעתי דיברתי על זה כאילו כל יום אני מנהל שיחה על המיניות שלי. הפסיכולוג רֶבּ קליין שאל מה השאיפות שלי לעתיד. 'אני אתחתן, כמובן. היא תהיה האישה המאושרת עלי אדמות, ואני אוהב אותה מאוד'. הוא הידק את משקפיו ובחש בכיפת הקטיפה השחורה שעל פדחתו: 'אני חושב שאתה צודק בהחלט. אני מניח שיש אחת כזאת ושזה באמת רק עניין של זמן' * פרק שני בבלוג "ציפור קטנה בלב" מאת נתי
בליל הושענא רבא ילמד הרב בורשטיין שיעור בנושא יחס היהדות לבעלי נטיות הומוסקסואליות
בחג סוכות אנחנו בונים סוכה, זכר לסוכות שבנוּ בני ישראל במסעיהם במדבר * באופן הבסיסי ביותר יש לדברים רלוונטיות רבה לחיינו כהומואים דתיים
"אין תירוצים יצירתיים יותר מאלה שהומו מתבגר נותן לעצמו. למשל 'זה יעבור עם הזמן, כל אחד מבולבל בשלב כזה או אחר'. הפעם הראשונה שעברה לי בראש המחשבה המטופשת שאולי אני ממש הומו, הייתה בערך בגיל 13. את המילה המפורשת לא ממש יכולתי לומר. זה טראומתי מדי בשביל ילד בן 13 בישיבה תיכונית, בעיקר כשלפני המילה הזאת באה המילה 'אני'"
תפילה היא עניין של רצון. כך גם אהבה * בשנה הקרובה אליק מכריז קבל עם ואתר כי הוא מקבל על עצמו קצת יותר לרצות. מי יודע לאן זה יכול להגיע * תשאלו את צוצון מהספר של דבורה עומר ואת תלמה מ"יצר לב האדמה" של שהרה בלאו
"לפני קיום המניין הזה הושמעו כאן דעות בעד ונגד, פולמוסים אם יש בכך צורך או שאין, אם יש או אין כאן היבדלות. הקהל הצביע ברגליו, והגיע לתפילת יום כיפור שלנו, הכי שלנו שיש" * נתי אפשטיין מסכם את מניין יום הכיפורים שנערך במרכז הגאה, ומשוכנע שבהחלט נהיה שם גם בשנה הבאה
הרב קטן אינו הומופוב. הוא רק מבקש מאתנו "אל תצאו מהארון", וזאת בכדי לא להסית את הדור הצעיר לרעה. האם זה כל כך קשה? התשובה היא כן. מצטער. קשה מאוד, הרב קטן. בלתי נסבל. לגמרי * זאב שביידל מונה כמה סיבות מדוע כן לצאת מהארון
ביום הכיפורים אנחנו חוזרים בתשובה, אולם רבים מאתנו מרגישים שזה לא אמתי. אחרי יום הכיפורים הכול ישוב להיות כשהיה. גם אם נחזור בתשובה, בצאת יום הכיפורים ככל הנראה נישאר הומואים כשהיינו. האם באמת אפשר לחזור בתשובה ולהשתנות לחלוטין? מסתבר שהדעות חלוקות
גם היום אין לשאלה זו תשובה ברורה, ואם היום אין תשובה על אחת כמה וכמה לפני 4 שנים אז נערך הכינוס של ארגון נפש ישראל כלל מושב תחת הכותרת "התערבות מועילה בבריאות הנפש, התורה ככלי להגברת כישורינו" בהשתתפות רבנים, פסיכולוגים ועוד. זאב שביידל (תחת שם העת "זאב דרור") סיקר את האירוע
"הדרך שבה מתגבר החוטא על הקונפליקט שבינו לבין חייו ועל חוסר שביעות הרצון שלו מעצמו הינה דווקא בקבלת עצמו כפי שהוא" – כך מבין הרב שג"ר את ר' צדוק * על תשובה כחזרה לאותנטיות הפנימית וכקבלה של העצמי