עיונים בשירים וכתיבה להט"ביים
עוברים עלינו זמנים לא פשוטים. קשה עוד לחשוב על הנזק שהנגיף שמשתולל בחוץ גורם ברחבי העולם, וקשה לדעת איפה נעמוד אחרי שהסיפור הזה יסתיים. שגרת היום של המדינה שלנו השתנתה ללא היכר, ודברים שהתרגלנו אליהם ומרכיבים את חיינו – כמו עבודה, לימודים או סתם יציאה עם חברים – כבר לא לוקחים חלק ביום-יום כמו שלקחו לפני שבוע בלבד. להישאר בבית זה לא תמיד פשוט, ובטח לא מה שאנחנו רגילים אליו. וחוסר הודאות לגבי מה הולך לקרות בחודשים הקרובים מכסה על הכל.
הילה להב היא מוזיקאית ומשוררת ילידת זכרון יעקב, והוציאה לאור שלושה ספרי שירה – "יחידה", "עד הבוקר" ו"גג עץ" – בהוצאת הקיבוץ המאוחד. השיר פורסם ב"נפלאתה" – אנתולוגיה של שירה להט"בית בעריכת רונן סוניס ודורי מנור ובהוצאת חרגול.
"קמינו דה סנטיאגו" היא דרך צליינים ספרדית בת יותר מאלף שנה, שאורכה כ-800 קילומטר. הדרך מסתיימת בחוף שנקרא "חוף המוות" ושנחשב בעבר לסוף העולם, שמעבר לו רק ים.
אהבה תמיד סיקרנה אותי. מה עומד מאחוריה? מה גורם לנו לצאת בחיפוש אחר בן זוג? ומה התוכן של מערכת היחסים שנוצרת בין בני הזוג?
השיר "ואנחנו אוהבים" מבטא את הצורך שלנו למצוא את מי שימלא בנו את החסר, את הבור הזה שיש בנו ואת גודל הוויתור שאנחנו מוכנים לעשות על מנת להימצא במחיצת אדם אוהב, מעין כתיבה של דמות חדשה לגמרי שתענה לצורכי הצד השני.
השיר הוקדש למשה סקאל, בן זוגו של המשורר דורי מנור, ופורסם כחוליה הראשונה ב"שלושה שירי אהבה" שבספר "אמצע הבשר".
דורי מנור הוא משורר, עורך, מתרגם ומייסד כתב העת "הו!". בשנת 2015 זכה בפרס יהודה עמיחי למשוררים עבריים. מלבד חמישה ספרי שירה שכתב, הוא גם ערך את "נפלאתה", אסופת שירה להט"בית יחד עם רונן סוניס.
אראל בוכניק הוא בוגר ישיבת מעלה גלבוע, ושירו "סליחה" וכן שיר נוסף ללא שם פורסמו בחוברת האונתולוגיה של חברותא – "לִשְׁכֹּן בָּעֲרָפֶל".