כל הכתבות ממגזין "מעת לעט", מגזין הפייסבוק של חברותא.
אהבה תמיד סיקרנה אותי. מה עומד מאחוריה? מה גורם לנו לצאת בחיפוש אחר בן זוג? ומה התוכן של מערכת היחסים שנוצרת בין בני הזוג?
השיר "ואנחנו אוהבים" מבטא את הצורך שלנו למצוא את מי שימלא בנו את החסר, את הבור הזה שיש בנו ואת גודל הוויתור שאנחנו מוכנים לעשות על מנת להימצא במחיצת אדם אוהב, מעין כתיבה של דמות חדשה לגמרי שתענה לצורכי הצד השני.
"בן אדם אינו יכול לשנות את מקום לידתו אבל הוא לא מוכרח למות באותו מקום" (בן גוריון)
האם אפשר היה לכתוב משהו בשבוע שעבר בהקשר הלהט"בי, אשר לא עסק בהתבטאויות של הרב רפי פרץ?
כותרות ענק, פרצוף מרוח בשחור לבן, תגובות בלתי פוסקות, מלל לא נגמר, גינויים מכלל הצדדים, גינויים על כך שנאמרו ולא נאמרו גינויים, תהיות על גבולות חופש הביטוי, התנגדות להתנגדות. רעש. שקט.
במאמר הקודם דיברנו על חשיבותן של "הבחירה" וקבלת האחריות, בתוך עולם קיים שמנסה להנחיל ולהכתיב לנו אמונות, כללים ומערכות ערכים, נורמות והרגלים.
במסכת ברכות (הצטרפתי ללחץ החברתי של לימוד הדף היומי ואני שמח בכך), סיפור תפילת חנה מובא על מנת ללמוד מספר הלכות תפילה. באחד מהדיונים הנוגעים לנושא, מופיע סיפור שתפס אותי מאוד.
הצבעתי בבחירות ביום שני. ממרום גיל 23 אני מתחיל להתרגל לראות את נציגי הציבור שלי
השיר הוקדש למשה סקאל, בן זוגו של המשורר דורי מנור, ופורסם כחוליה הראשונה ב"שלושה שירי אהבה" שבספר "אמצע הבשר".
דורי מנור הוא משורר, עורך, מתרגם ומייסד כתב העת "הו!". בשנת 2015 זכה בפרס יהודה עמיחי למשוררים עבריים. מלבד חמישה ספרי שירה שכתב, הוא גם ערך את "נפלאתה", אסופת שירה להט"בית יחד עם רונן סוניס.
אראל בוכניק הוא בוגר ישיבת מעלה גלבוע, ושירו "סליחה" וכן שיר נוסף ללא שם פורסמו בחוברת האונתולוגיה של חברותא – "לִשְׁכֹּן בָּעֲרָפֶל".
