הילכו שתיהן יחדיו? מסתבר שאפשר
תגובה של אדמיאל קוסמן על פסיקת הרב פיינשטיין, ובו הוא מנסה למזער את הקונפליקט שיש בהלכה בין התנגדות לבין סובלנות לתופעה ההומוסקסואלית
יותר ויותר רבנים מהציונות הדתית פתוחים לדבר על נושאים שבעבר נידונו בחדרי חדרים. לדבריהם, מוטלת עליהם החובה להסתכל למציאות בעיניים ולא לברוח ממנה. בשלב זה הם יכולים להבטיח בעיקר הקשבה ופחות מעשה
לא שאנחנו רומזים משהו על התנהגותם של הגברים במקומותינו, אבל השאלה מעניינת (האם לגבר מותר להסיר שֵער מהגוף?), והתשובה של הרב דרור ברמה עוד יותר (לא נהרוס לכם. קִראו)
מתוך התגובה: "מעבר לחשיפה החיובית שההומואים הדתיים זכו לה ולפעילות המבורכת של הו"ד, חשוב לנו להדגיש גם צד אחר ושונה שמאפיין הומואים דתיים רבים, ולמרבה הצער לא הודגש כראוי בכתבה"
"שליח ´7 ימים´ עשה שבת עם הומואים דתיים שנקרעים בין נטייה מינית לפסקי הלכה, בין כמיהה לאהבה לבין שמרנות החברה; גברים מכל הגילאים והמגזרים, כולל חרדים, שחיים באפלה גדולה ויוצאים מהארון מול ארון הקודש" * כתבתו של אסף וייס שנלווה לשבת וראיין את אנשי חברותא חיים אלבום, זאב שביידל ואביעד דורון, וכן את הרב רון
לפני כמה שבועות נשא איתי נאום בוועידת הג´וינט. הנאום תומלל והתפרסם ב"מקור ראשון" * מתוך הכתבה: "המאבק שמנהלים כמה רבנים כנגד קיומם של הומואים דתיים הוא מלחמה לא קדושה ומיותרת. לא מדובר באיום, אלא בקבלה של אנשים שנתונים גם כך במציאות קשה מאוד, ומתעקשים להישאר בתוך המחנה"
התמודדות הלכתית וחברתית עם הומוסקסואליות בחברה הדתית: מסורת מול מודרנה ופוסט מודרניות, משפחה מול הגשמה עצמית, קהילה מול הפרט – זאב שביידל מנסה לסרטט קווים ותובע מהציבור אמפתיה כלפי השונה * עו"ד זיוה אופק חולקת על זאב וסבורה שיש לצאת למאבק * וזאב שביידל משיב לה
הרב יחיאל פאוסט נפגש עם 35 הומוסקסואלים דתיים ושמע על קשייהם. הרב פאוסט: "האיסור מוגדר בתורה כתועבה, בוודאי לא האדם עצמו. מוכרחים להפריד בין האיסור לבין האדם"
יאיר שלג שאל רבנים מה הם חושבים על זוגיות חד מינית. קטעים ממחקר מדיניות 67 * "אחרי רבים – להטות? עמדות רבנים בישראל כלפי הדמוקרטיה"
באילו עונשים הבד"ץ האשכנזי במאה ה-19 בירושלים השתמש בתור ענישה על עבירות של התנהגות מינית אסורה כמו ניאוף או משכב זכר? * "(הַפָּקיד הנאשם) התחייב להיות מופרש ומובדל מהעדה שלושים יום, ללכת לבית המדרש […] בלבוש אבֵל […] ולעלות על הבמה […] ולקרוא […] ´חטאתי לה´ א-לוהי ישראל, והנני מתחרט ושב בתשובה´" – מתוך עדותו של תושב ירושלים, יהושע יעלין, משנת 1853
לפני כשנתיים הרעיש מצעד הגאווה הירושלמי את העולם. כתבות שודרו, סרטים הוסרטו, דיונים נידונו וקולמוסים נשברו סביב המצעד וגרורותיו – מדוע בכלל צריך את המצעד הזה, האם מדובר בפרובוקציה ותו לָא, איזו גאווה יש בלהיות הומו, מדוע הדתיים בפניקה מהמצעד, מה היחס ההלכתי-אנושי-מוסרי הנכון למצעד, לגאווה ולאדם הפרטי. קיבצנו לכם מעט מזעיר ממה שנכתב בנושא באתר nrg יהדות
"היפוך כושי עורי ונמר חברבורותיו", או במילים אחרות: יכולים להשתנות או לא יכולים להשתנות? פולמוס תורני ענֵף שלא ישאיר אתכם אדישים
