פֶּן-תִּסָּפֶה בַּעֲו‍ֹן הָעִיר – לכאורה הסיבה לעונש ידועה: משכב זכר. אבל בדיקה של האזכורים הפנים-מקראיים של סדום וחטאה מגלה כי כמעט בכל המקורות המזכירים את סדום מופיעה העיר כסמל לאלימות, לרוע ולקלקול ביחסים חברתיים אך לא מיניים * ובחז"ל? יש הטוענים בשל גאווה ושפע, יש בשל משכב זכר, ויש בשל שנאה שהובילה לשפיכות דמים * וגם: מה דעת בן סירא, ספר היובלים, והספרים החיצוניים של פילון ושל יוסף בן מתתיהו ועוד בפרשה זו * פרק מתוך עבודת תזה בנושא "הומוסקסואליות במקורות התלמודיים"

כולנו שמענו את הקול הפנימי שאמר לנו "לך לך". אתה לא יכול להישאר כאן, אתה הומו, אתה אחר: לך לך! כהומואים דתיים אנחנו מרגישים שנענינו לקריאת הקול הפנימי והלכנו, אבל לא הגענו לשום מקום. אז לאן בעצם הולכים?

"'וירא את ערוַת אביו' – יש אומרים סרסו ויש אומרים רבעו" (רש"י). אהובה אשמן טוענת שחם בעל/סירס את מושא מבטו כדי לשלול ממנו את גבריותו, ליטול ממנו את כוחו ואת מעמדו. אפשר שבמקור ביקש חם לשלוט על אחיו דרך הכנעת אביו והפיכתו לגבר במעמד של 'אשה', כלומר גבר פסיבי. פירוש זה מסביר את המשמעות הטמונה בדיווח על מפגן הכוח של האח הקטן כלפי אחיו הגדולים. על ידי השפלת אביו קיווה חם לחמוס את סמכות האב ולגבור על אחיו הגדולים בירושה, ולכן סיפר לאחיו מה בדיוק עשה. חם נענש אפוא לפי עקרון מידה כנגד מידה: האיש שביקש להכניע את אביו, כדי לרשת אותו ולשלוט על אחיו, ייענש בכך שאחיו ישלטו עליו

כולנו מתגעגעים למשהו. בני טוען שהגעגוע הבסיסי כחוויה קיומית קשור לפרשת השבוע. דבר תורה על בריאת האדם, על דו-מיניות, על פמיניזם אליבא דחב"ד, על גאולה, על חווה אלברשטיין, וכמובן על געגועים

יש בתורה דברים יפים שאנו מאמינים בהם בכל לבנו, אבל עדיין קשה לנו אתם. קשה לנו לשמוח בשמחת תורה. הפתרון לכך נעוץ בהבנה שהתורה איננה "גוף ידע" של ערכים ומצוות, אלא השפה שלנו המעניקה את המובנות לעולם שלנו

הלקח העיקרי של שמיני עצרת הוא התנגדות נחרצת לדחייה "מחוץ למחנה" או להדרה. אותה ההדרה שבמשך כל השנה סובלים ממנה החריגים, כולל דתיים ההומו-לסביים, נעלמת במהלך שמחת התורה. אדם דתי המרגיש שהוא מורחק מן הקהילה בשל נטייתו המינית יכול לנסות להתחיל מבראשית, לחבק את ספר התורה ולאמץ אותו אל חיקו. ואולי לחוש תוך כדי כך שגם ספר התורה מחבק אותו חזרה

בחג סוכות אנחנו בונים סוכה, זכר לסוכות שבנוּ בני ישראל במסעיהם במדבר * באופן הבסיסי ביותר יש לדברים רלוונטיות רבה לחיינו כהומואים דתיים

ביום הכיפורים אנחנו חוזרים בתשובה, אולם רבים מאתנו מרגישים שזה לא אמתי. אחרי יום הכיפורים הכול ישוב להיות כשהיה. גם אם נחזור בתשובה, בצאת יום הכיפורים ככל הנראה נישאר הומואים כשהיינו. האם באמת אפשר לחזור בתשובה ולהשתנות לחלוטין? מסתבר שהדעות חלוקות

"הדרך שבה מתגבר החוטא על הקונפליקט שבינו לבין חייו ועל חוסר שביעות הרצון שלו מעצמו הינה דווקא בקבלת עצמו כפי שהוא" – כך מבין הרב שג"ר את ר' צדוק * על תשובה כחזרה לאותנטיות הפנימית וכקבלה של העצמי

זה הולך להיות טור פתטי אבל אין מה לעשות, חייבים לדבר על זה: אנחנו שנייה לפני הכניסה לחגים. ברור לנו שנאכל המון ארוחות משפחתיות, נצרוך אלפי קלוריות מיותרות ונחמיא לדודות על מאכלים נוטפי שומן. שנייה לפני אני רוצה לשאול: מה פשר הזלילה הזאת? איזה צורך היא ממלאת אצלנו? * הפתרון נמצא אצל רבי נחמן מברסלב

כיצד יוצרים אגודה אחת שבה יש מקום גם למיעוטים: ליהודים, למוגבלים, לנשים, לגויים ולהומואים? הפתרון בהוספת מושג האחריות: יש לכל אחד אחריות על מה שקורה לכל אחד מהאחרים באגודה

בשורת ציוויים בפרשה הסדירה התורה את המשפחה הגרעינית: אבא, אימא וילדים. מול המשפחה הגרעינית של התורה אנו עומדים ושואלים את עצמנו: מה חלקנו במשפחה כזו?

הרבה פעמים נדמה לי שאנחנו, כהומואים דתיים, חיים בעולם ברור של קדושה וטומאה, של אהבה מול תועבה. לכבוד יום הפטירה של הרב קוק שחל השבוע, מעט מדבריו על החלוקה בין קודש לחול

האלימות השבוע שברה שיאים. בעקבות פרשת השבוע, בני קורא להגביר את נוכחות המשטרה ברחובות ובחברה שלנו * וגם: לכבוד הפעם הראשונה – כמה מילים אישיות על השאלה למה לכתוב דברי תורה לאתר של הומואים דתיים