זאב שביידל שלנו אוכל לארוחת בוקר את מתנגדי הקהילה הדתית הגאה
הקשר ההומולסבי לסוגיית השירות הצבאי היה לאחד ההישגים החשובים של הקהילה בארץ * זאביק סוקר את התמורות שעבר "כור ההיתוך של החברה הישראלית" החל משנות ה-70 אז הומואים לא יכלו לשרת בצה"ל וכלה בימינו אנו שחיילים שומעים בצה"ל הרצאות על הומוסקסואליות
זאביק סבור שעלינו, היהודים ההומולסביים, חובה כפולה ומכופלת לנצור אתנו את זיכרון השואה. אל לנו לעשות זאת כלאחר יד כי השואה בעבורנו היא חלק מהמאבק שלנו בהווה. מאבק נגד הניכור, נגד הדמוניזציה ונגד הניסיון להדיר אותנו מזיכרוננו ההיסטורי הלאומי והאישי
בעיני זאביק פסח הוא זמן נהדר לשבור את הפחד מדיבור על הומוסקסואליות. הרי פסח נדרש בחסידות "פה-שׂח", כלומר פה מדבר, והגאולה שלנו היא דווקא ביכולת הדיבור הזו * מיזם מיוחד לפסח * בטור הבא – מהי חירות בשביל הסופרת חיותה דויטש
ההלכה "לא ילבש" מופרת בפורים בעזרת התחפושות. אבל למה דווקא בפורים? * זאביק בדרש מגדרי לפורים המסביר על התחפשות לשם הסרת התחפושות
הרב אלון פרסם מכתב תמיכה ב"עצת נפש". זאביק סבור שהבעיה של הרב אינה בנטייה המינית שלו – תהיה אשר תהיה – אלא בחוסר נכונותו ליטול אחריות ולהעניק לתלמידיו תמיכה רגשית ראויה לשמה, במקום לנסות "לרפא אותם במגע" * וגם זאביק בטיפ לחברי פורום "תקנה": אולי המיזם הבא שלכם יהיה לחקור את "עצת נפש", לפני השערורייה הבאה?
חגי סגל לא מבין מדוע לדתיים חשוב לעשות סרטים על "הוא והוא" * זאביק מסביר לו שגם בתסריט של "הוא והיא" יש ממד של "אני ואני" המאפשר לאנשים להכיל בכפיפה אחת עולמות סותרים לכאורה
מי היה מאמין? בימי החושך הרחוקים, טרם בואה של חברותא לעולם, ציפינו וייחלנו ליום שבו רב ליברלי במיוחד בציונות הדתית יסכים להודות שאנו אכן קיימים ולא סתם הִשחתנו את דרכנו ואת מידותינו מרוע לב. מישהו שפשוט יחבק בחום ובאהבה. ואז הגיע טורו של הרב הראל (וגם התכנית של הרב זמיר כהן) * זאביק בהרהורים על "פולמוס הרב הראל"
למה יוסף, שליט מצרים, לא הודיע לאביו שהוא חי? אחד ההסברים הוא שיוסף חשב שגם אביו התנכר לו בכך ששלח אותו לאחיו אף שידע שלא יכלו דברו לשלום. מכאן הדרך קצרה להתערות בתרבות המצרית, ללבישת בגדים מצריים, לאימוץ השם "צפנת פענח". יוסף הופך למצרי מוצהר וגאה * עד שמגיע השינוי: יהודה מגן בחירוף נפש על בנימין – עדות לאכפתיות של האחים ויעקב * המסר הזה נוגע לחברה הדתית ביחסה להומואים הדתיים * זאב שביידל בטור תורני
20 שנה מאוחר מדי הבין זאב שביידל שהגיע הזמן להתעטף בטלית * וכך, ממרומי גילו, 33, הוא הגיע להבנה שהוא היחיד בבית הכנסת שלו בלי טלית, ושבכך הוא מצטייר כ"ילד נצחי" המכריז בשקט על עצמו "אני לא שלם", אני "בתהליכים" * ולאחר ההבנה הגיע גם המעשה: הוא רכש טלית. טלית שעושה את כל ההבדל: כעת הוא מרגיש אחרת – לא עוד חצי ילד חצי סטודנט עם תיק צד, אלא בעל הבית בעמיו שמתנועע לו עם הטלית לאורך הרחוב ובעל בתים אחרים נותנים לו כבוד ויקר
לרגל הושענא רבה זאב שביידל מבקש עוד כמה הושענות מאני, אתה והוא * הושע נא והושיע נא
הרב קטן אינו הומופוב. הוא רק מבקש מאתנו "אל תצאו מהארון", וזאת בכדי לא להסית את הדור הצעיר לרעה. האם זה כל כך קשה? התשובה היא כן. מצטער. קשה מאוד, הרב קטן. בלתי נסבל. לגמרי * זאב שביידל מונה כמה סיבות מדוע כן לצאת מהארון
זאב שביידל ייעדר מתפילת יוה"כ לקהילה כי הוא מעדיף את בית הכנסת שלו, זה שרוב מתפלליו קיבל אותו לאחר שיצא מהארון * "איני רואה בכך סיבה להיעדר ממקומי הקבוע. איני חייב שכל אחד ואחד יאהב אותי" * עוד זאב תמה "מהו הסיכוי שבמניין זה נשפיע על כלל הקהילה? עדיף שנאכיל את החברה הדתית שינויים בקצב שהיא מסוגלת לבלוע ולעכל" * תגובה ליהושע גורטלר
"תגובתו של פייגלין מלמדת רבות או אופי החשיבה ועולם המושגים של האיש. מדובר בבן אדם שעולמו מתחלק בעיקר לשחור (מאוד) ולבן (מאוד). בחלק השחור נמצאים השמאל, כותבי 'במחנה' (לפחות אלו שהלכו אחר כך לצד הפוליטי השונה מזה של פייגלין), שופטי בג"ץ, תקשורת, קהילה הומו לסבית – סליחה, אוסף של סוטים שמאלנים שיצאו מהארון וקוראים לעצמם 'קהילה' – והרב רונצקי אחרי ההתנתקות ולפני שהוא גינה את גיליון במחנה'. במחנה השני (הטוב) נמצאים משה פייגלין, שותפיו לדרך המנהיגות היהודית הרב רונצקי בגרסה שאחרי" * תגובה למשה פייגלין
הבלוג הזה נועד לתאר את ההתמודדות של בן אדם עם זהות מורכבת. הלבטים בין הנטייה המינית לזהות הדתית, בין השמרנות לליבראליות, בין הכללי לפרטי, בין הנסתר לנגלה. וזו התמודדות מורכבת כי לא תמיד יש תשובות מן המוכן. לעתים אין תשובות בכלל. עם זאת, זו הדרך שבהחלט אפשר ללכת בה, ואני מאמין שחברה בריאה בנויה מאנשים שיודעים להתמודד עם מורכבות * זאב שביידל בטור פותח את הבלוג האישי שלו
הרב אבינר טוען בלהט שכן, וממליץ בחום על עצת נפש ושיטות הטיפול שם וכן על "המסע אל הגבריות" * בתגובה עמית לוי מ"חברותא" מספראת סיפורו האישי ואת הטיפולים שעבר, ומעיד על עצמו שהוא ההוכחה החיה שלא כל מקרה פתיר * פרסום ראשון כאן באתר לעלון שיפורסם מחר, יום שישי, בעלון "עולם קטן", ובו מופיעות עוד תגובות לדברים. ויש גם תגובה של זאב שביידל מן הזווית המחקרית
