בלוגים

בלוגים

פרק רביעי: סוד שמתחיל באות ה"א

הווידוי: לאחר תפילת שחרית, הפקדתי בידיו מכתב שכתבתי. כל מילה נשקלה היטב בטרם מצאה את דרכה אל הדף. כתבתי שם את המילה המפורשת, אומר אותה אולי בפעם הראשונה לעצמי, ודאי שלעופר * התגובה: אתה סוטה! ושתדע לך שאני אספר עליך לכל העולם! אספר לאבא שלך, ונראה מה הוא יגיד על זה, הא? אם עוד פעם תתקרב אליי – אהרוג אותך, אתה שומע? תיזהר ממני!' * והתגובה לתגובה: בבקשה, לא! אל תספר. אבא שלי לא יידע מאיפה זה בא לו

קרא עוד »

בלגן אחד גדול

לא קמתי בבוקר ואמרתי לעצמי אני הומו. אלא שמתי לב שאני נמשך לדברים שפעם נגעלתי מהם, תודות למנגנון ההדחקה. וכשאתה מגלה על עצמך, אתה מנסה להבין מהי אהבה כמו כל בני הנוער, רק שאצלך הכול הרבה יותר מסובך. ואתה חושב אם תהיה לך משפחה כי 'להומואים אין משפחות', ואתה לא יכול לדמיין מערכת יחסים עם גבר, וברור לך שאתה רוצה להיות הכול – הכול חוץ מהומו. ונוסף לכול, בתור דתי יש לך גם אלוקים * עוד פרק מהבלוג של שחר

קרא עוד »

החתונה של החבר שלי

אליק שונא טקסים, אבל הוא היה עד בחתונה, שם חתם על הכתובה, הקנה לאב הכלה את הנייד שלו, וידא שהטבעת שווה פרוטה ושהחתן לא הכניס אותה בחזרה לכיס בשל רגע של חולשה זמנית, שמע את הרב ממלמל לעצמו (“איפה השכינה?”), את הקהל ממלמל קצת יותר בקול (“איפה הבופה?”), את הדוד של החתן ממלמל משהו שגם הוא עצמו לא הצליח לשמוע (“איפה מדליקים פה את המיקרופון?”), ובסוף השגיח על הילדים בחדר ייחוד * ואז הוא הבין למה חתונה היא דבר טוב: הסוף שמח. להתחתן זה הסוף של העלילה: זה להחליט שזהו, גם אם הוא חכם וחתיך כך כך * ואילו אשליית השפע של ״אטרף״ ותל אביב עושה בדיוק את העבודה ההפוכה

קרא עוד »

מעשה בטלית גדול

20 שנה מאוחר מדי הבין זאב שביידל שהגיע הזמן להתעטף בטלית * וכך, ממרומי גילו, 33, הוא הגיע להבנה שהוא היחיד בבית הכנסת שלו בלי טלית, ושבכך הוא מצטייר כ"ילד נצחי" המכריז בשקט על עצמו "אני לא שלם", אני "בתהליכים" * ולאחר ההבנה הגיע גם המעשה: הוא רכש טלית. טלית שעושה את כל ההבדל: כעת הוא מרגיש אחרת – לא עוד חצי ילד חצי סטודנט עם תיק צד, אלא בעל הבית בעמיו שמתנועע לו עם הטלית לאורך הרחוב ובעל בתים אחרים נותנים לו כבוד ויקר

קרא עוד »

פרק שלישי: חייב להיות טהור!

אני פולט עצמי מבית המדרש ומתחיל לרוץ לכיוון הפנימייה. אני רץ ומוודא שהשמש עודנה תלויה בין שמים לארץ, שעוד יש לי זמן. מתנשף אני מגיע לחדר, חוטף את המגבת הלחה עדיין ממקלחת הצהריים, רץ החוצה אחוז אמוק. רץ ומציץ שוב אל השמש מבקש ממנה לעמוד, שהיום הקדוש ימתין עוד רגע קטן אחד, בשבילי… צריך להיות טהור! המקווה פתוח, ריק מאדם, אני קורע את הבגדים, מקמט את החולצה שגוהצה, משליך את הנעליים, זורק את עצמי למים הקפואים, יוצא, המגבת הספוגה במים לא מצליחה לייבש, הבגדים נדבקים לי לגוף, אבל – טהור… אני טהור… * עוד פרק בסיפור בהמשכים מאת נתי

קרא עוד »

פרק שני: ובו אני חולם קצת על אשתי לעתיד

חשבתי שאבכה, שאתרגש, שאהסס מעט לפני שאדבר בצורה כל כך גלויה על הסוד הכי שמור ביקום, אבל להפתעתי דיברתי על זה כאילו כל יום אני מנהל שיחה על המיניות שלי. הפסיכולוג רֶבּ קליין שאל מה השאיפות שלי לעתיד. 'אני אתחתן, כמובן. היא תהיה האישה המאושרת עלי אדמות, ואני אוהב אותה מאוד'. הוא הידק את משקפיו ובחש בכיפת הקטיפה השחורה שעל פדחתו: 'אני חושב שאתה צודק בהחלט. אני מניח שיש אחת כזאת ושזה באמת רק עניין של זמן' * פרק שני בבלוג "ציפור קטנה בלב" מאת נתי

קרא עוד »

"אלוקים, תעשה שהכול יהיה נורמלי"

"אין תירוצים יצירתיים יותר מאלה שהומו מתבגר נותן לעצמו. למשל 'זה יעבור עם הזמן, כל אחד מבולבל בשלב כזה או אחר'. הפעם הראשונה שעברה לי בראש המחשבה המטופשת שאולי אני ממש הומו, הייתה בערך בגיל 13. את המילה המפורשת לא ממש יכולתי לומר. זה טראומתי מדי בשביל ילד בן 13 בישיבה תיכונית, בעיקר כשלפני המילה הזאת באה המילה 'אני'"

קרא עוד »

אבל אם לא ארצה, אמות

תפילה היא עניין של רצון. כך גם אהבה * בשנה הקרובה אליק מכריז קבל עם ואתר כי הוא מקבל על עצמו קצת יותר לרצות. מי יודע לאן זה יכול להגיע * תשאלו את צוצון מהספר של דבורה עומר ואת תלמה מ"יצר לב האדמה" של שהרה בלאו

קרא עוד »

למה כן יוצאים מהארון – תגובה לרב קטן

הרב קטן אינו הומופוב. הוא רק מבקש מאתנו "אל תצאו מהארון", וזאת בכדי לא להסית את הדור הצעיר לרעה. האם זה כל כך קשה? התשובה היא כן. מצטער. קשה מאוד, הרב קטן. בלתי נסבל. לגמרי * זאב שביידל מונה כמה סיבות מדוע כן לצאת מהארון

קרא עוד »

ניצב על משמרתי – מדוע לא אגיע לתפילה במרכז הגאה

זאב שביידל ייעדר מתפילת יוה"כ לקהילה כי הוא מעדיף את בית הכנסת שלו, זה שרוב מתפלליו קיבל אותו לאחר שיצא מהארון * "איני רואה בכך סיבה להיעדר ממקומי הקבוע. איני חייב שכל אחד ואחד יאהב אותי" * עוד זאב תמה "מהו הסיכוי שבמניין זה נשפיע על כלל הקהילה? עדיף שנאכיל את החברה הדתית שינויים בקצב שהיא מסוגלת לבלוע ולעכל" * תגובה ליהושע גורטלר

קרא עוד »

למכירה: עֶמדה, יד ראשונה מרופא

פתאום קם אדם בבוקר ומגלה שיש לו עמדה. לא עוד תגוביות לטורים של אחרים, אלא עמדה אישית. בטור אישי * "ובכן, העמדה הנוכחית, הרשמית והמלומדת שלי היא, 'יאללה, יאללה'" * אליק חושב שהדברים השנויים במחלוקת של הרב פרומן ושל חנוך דאום מוכיחים שניצחנו במאבק להכרה, ולכן מעניק לכם שי לחג – ציטוטים שלא נאמרו מעולם בידי איש פח, דחליל, רב, וחבורה של הומואים זועמים

קרא עוד »

ביקור בעולם האמתי – תגובה למשה פייגלין

"תגובתו של פייגלין מלמדת רבות או אופי החשיבה ועולם המושגים של האיש. מדובר בבן אדם שעולמו מתחלק בעיקר לשחור (מאוד) ולבן (מאוד). בחלק השחור נמצאים השמאל, כותבי 'במחנה' (לפחות אלו שהלכו אחר כך לצד הפוליטי השונה מזה של פייגלין), שופטי בג"ץ, תקשורת, קהילה הומו לסבית – סליחה, אוסף של סוטים שמאלנים שיצאו מהארון וקוראים לעצמם 'קהילה' – והרב רונצקי אחרי ההתנתקות ולפני שהוא גינה את גיליון במחנה'. במחנה השני (הטוב) נמצאים משה פייגלין, שותפיו לדרך המנהיגות היהודית הרב רונצקי בגרסה שאחרי" * תגובה למשה פייגלין

קרא עוד »

על המורכבות

הבלוג הזה נועד לתאר את ההתמודדות של בן אדם עם זהות מורכבת. הלבטים בין הנטייה המינית לזהות הדתית, בין השמרנות לליבראליות, בין הכללי לפרטי, בין הנסתר לנגלה. וזו התמודדות מורכבת כי לא תמיד יש תשובות מן המוכן. לעתים אין תשובות בכלל. עם זאת, זו הדרך שבהחלט אפשר ללכת בה, ואני מאמין שחברה בריאה בנויה מאנשים שיודעים להתמודד עם מורכבות * זאב שביידל בטור פותח את הבלוג האישי שלו

קרא עוד »