דבר תורה – בעיניים שלנו

חברים כותבים על פרשת השבוע

דבר תורה לפרשת יתרו – על שופטים ונעליים

לפני כמה ימים הרעישה את מבזקי החדשות ידיעה על אזרח שזרק נעלו על נשיאת ביהמ"ש העליון. איך זה קשור לפרשת יתרו? טוהר טוען שהסיבה האמתית לזריקת הנעל ולהצעת יתרו למשה לחפש אנשי חיל יראי אלקים היא רצון לא רק לידע משפטי טכני אלא רצון לקדושה וליראת אלוקים

קרא עוד»

דבר תורה לשבת בשלח – מה לעשות? לעשות!

שכשאתה קופץ לים ראשון – לא הכול מבינים מה אתה עושה ולמה. אחרי שזה יצליח הם כבר יגידו שירה, ואחר כך גם הנשים יצטרפו. מסקנה: אסור לפחד מעשייה, גם אם היא נראית לא הגיונית, כמו להרביץ לסלע בשביל שייצאו מים * בני בהרהורים על מנהיגות בעקבות הפרשה וההפטרה

קרא עוד»

דבר תורה לפרשת בֹּא – עבדי הזמן

היציאה ממצרים היא יותר מרצון לחופש, אלא נטילת אחריות על הזמן. גם כיום אנשים רבים נעדרים כל קשר למושג החופש והם "עבד הזמן" במובן שהם ממתין תקופה ארוכה או תקופת חיים שלמה, כדי לממש את עצמם ולחיות לפי אורח החיים האמתי שלהם * אייל קורא ליציאה של ממש מעבדות לחירות

קרא עוד»

דבר תורה לפרשת וארא – אצבע אלהים הִוא

כל אדם שהוא, בין הומו בין לא, מקבל חלקים מסוימים בחייו ככאלה שהבחירה מהם והלאה. מספר מרכיבים באישיות שלו שהם "בילד-אין", שהם הוא עצמו, לא משהו אקראי שבאמת הוא עצמו יכול לקבוע. דוגמה פשוטה: השאלה אם לחיות עם או בלי לנשום לא ממש ניתנת לבחירה. בעבור הומואים די ברור היכן נמצאת דוגמהלתחושת חוסר בחירה שכזו * טוהר מצפה שדווקא במצבים כאלה תגיע ההבנה שהכול מהשמים בבחינת "אצבע אלהים הִוא"

קרא עוד»

דבר תורה לפרשת שמות – אח(ר)ים בקרבנו

משה לא גדל עם אחיו. הוא מסתכל עליהם כשייך, אך מבחוץ. ולכן כשהוא רואה עוול הוא לא יכול לקבל אותו. לפעמים נדמה לי שהומואים רבים מאמצים את המבט של מתבונן מהצד. אנחנו חלק מהחברה, אבל אחרים. נדמה לי שהיכולת שלנו לעמוד מהצד ולראות עוול, מחייבת אותנו כמשה בשעתו לקום ולעשות מעשה * בני בדבר תורה על הקדשת משה לנביא

קרא עוד»

דבר תורה לפרשת ויחי – ירידה לצורך עלייה

הבור שממנו טיפס יוסף נמצא בקרבנו דרך קבע. הכעס, השליליות, היכולת לנטור טינה על פני מחילה והשלמה – כולן דרכים העומדות בפנינו בכל יום, ושלנו ההחלטה על הדרך שעלינו לעבור כדי לטפס ממנו. הפרשה שלפנינו מדגישה באופן בולט ונחרץ כי מלאכת הטיפוס היא עניין של בחירה החופשית ומציגה בפנינו את התוצאות של כל אחת מהבחירות: להידמות ליוסף או להידמות לאחיו * אייל בטור אישי על הפרשה

קרא עוד»

דבר תורה לפרשת ויגש – "אל תרגזו בדרך"

טבע בני האדם הוא שכשנמצאים במציאות מסובכת או נקלעים למצב ביש המאיים על אותם אנשים, מרוכזים במציאת פתרון לבעיה ואין זמן למשהו אחר. ומה קורה לאחר שהבעיה נפתרת או שמתברר לחלופין כי אין כלל בעיה או סכנה? תופעת מציאת האשם. מחשש למריבות בין האחים, מיד לאחר שהתוודע יוסף לאחיו הוא הפציר בהם "אל תרגזו בדרך" * טוהר בשיעור איך להשכיל להתמקד בהודאה על הצלחות במקום להתמקד במריבות ובהאשמות הדדיות

קרא עוד»

דבר תורה לפרשת מקץ – אחים לא מפקירים

למה יוסף, שליט מצרים, לא הודיע לאביו שהוא חי? אחד ההסברים הוא שיוסף חשב שגם אביו התנכר לו בכך ששלח אותו לאחיו אף שידע שלא יכלו דברו לשלום. מכאן הדרך קצרה להתערות בתרבות המצרית, ללבישת בגדים מצריים, לאימוץ השם "צפנת פענח". יוסף הופך למצרי מוצהר וגאה * עד שמגיע השינוי: יהודה מגן בחירוף נפש על בנימין – עדות לאכפתיות של האחים ויעקב * המסר הזה נוגע לחברה הדתית ביחסה להומואים הדתיים * זאב שביידל בטור תורני

קרא עוד»

דבר תורה לפרשת וישב – מטרה ואמצעי

כאנשים מאמינים, אנחנו רגילים לחיות כמכווני מטרה. לעתים אנו משתכנעים במטרה או בתוצאה שאמורה לקרות כאילו הייתה נבואה משמים. אחרי שמגיעים לשלב כזה, לא בודקים עוד את הדרך שבה בוחרים ללכת כדי להגיע לאותה מטרה או תוצאה. גם אם מישהו מתחיל כמכוון לשם שמים הוא עלול למצוא עצמו מסיים כ"רשע" ו"ארור" * טוהר בד"ת שמקשר בין פרשת השבוע לבין בית חשמונאי שכל הזמן בדקו את הדרך שהלכו בה

קרא עוד»