לרגל יום השואה והגבורה, התארח אצלנו יוסי גלעד, מנהל קורס מדריכי פולין ביד ושם ומתנדב בחוש"ן, אשר ירצה בנושא גורלם ורדיפתם של הומואים ולסביות בתקופת הנאציזם באירופה

אזור הנגב חיכה רק לנו (ולעוד מאות מבני ישראל), ובתום הטיול קינחנו ב"על האש" (חָלָק עם קטניות ולא חָלָק בלי קטניות) ואף קפצנו לקבר בן גוריון (למה תמיד שוכחים את פולה?) * סיכום הטיול

בעיני חיותה דויטש, "חירות" בהקשר ההומוסקסואלי הדתי פירושה התמודדות. היא קוראת להלכה להתמודד עם הנושא, כמו שהתמודדו עם נושאים קשים בעבר * "אני רוצה להאמין שאלוקים לא גוזר גזֵרת גורל על הומו דתי לחיות עם לב שבור תמידית, בבדידות נצחית ובאי-שלמות קבועה" * טור אורח לחג החירות

ביום חמישי הקרוב נשוחח עם העורך והמפיק של הסדרה, נשוחח עם אחד השחקנים החדשים בסדרה המגלם הומו דתי נשוי, ונשמע סקירה על התפתחות דמות ההומו בטלוויזיה בישראל מאז ועד "סרוגים"

זמרת השנה תשס"ט הגיעה למפגש חברותא, ובו שמענו ממנה על אמונה באלוקים ("הייתי מדברת אתו כל יום"), על התנ"ך ("מחוברת מאוד"), על התייוונות ("'תלוי למה הכוונה"), על סיפורה האישי ("אבא ואני לא דיברנו על הנושא"), על תופעת האאוטינג ("גם למפורסמים יש חיים אישיים"), על כוכב נולד ("מורכב"), וגם על גלגלצ והפלייליסט, על בחירתה לזמרת השנה, על יצירתה ושיריה * בסוף שרנו בצוותא עם רונה את "נס"

מי לא זכר באיזה תאריך הם נפגשו, ההורים של מי לא השתתפו בשבע הברכות מחשש לברכה לבטלה, ומי לא רוצה עוד ילדים כי הוא טוען שיש להם כבר יותר מדי

בשיחה ההיסטורית שוחחנו עמו על הסיבות שלא יקדם נושאים הומו-לסביים בכנסת ("קדושת המשפחה הקלסית חשובה לי"), על הומופוביה ("אני נמנע מהתבטאויות גסות על הזולת, ואני יוצא נגד דיבורים כאלה"), על יחסו לילדים למשפחות חד-מיניות ("גם ילד לזוג חד-מיני אקבל לבית ספר דתי"), על דרכים לקידום הנושא ההומו-לסבי בבתי ספר דתיים ("אני בהחלט מוכן לעזור לכם להיפגש עם אנשי חינוך ומנהלים בכל מיני מוסדות דתיים"); שמענו את השקפת עולמו המוצקה והשמענו את דברינו * והוא מסכם: "נחשפתי באופן בהיר יותר לסוגיה שאי אפשר להתעלם ממנה בציבוריות שלנו"

חמש שעות של הליכה רעננה, שיחות חבריות (עמוקות יותר ופחות), דבר תורה של זאביק, עוד הדרכת-מורי-דרך של איתי וקינוח בתפילת מנחה בצל הבוסתנים בעין השופט * סיכום הטיול המסורתי בחול המועד

בחודש שבו עורכים חשבון נפש נפגשנו לדיון האם חברותא והארגונים שלצידה אכן מובילים קו נאו-רפורמי או קונסרבטיבי כמו שהאשים הרב יהושע שפירא

על המתנחל שחשש להגיע למפגש עם הערבים, על שבירת המחיצות שבין הדתות, על העונש באסלם להומוסקסואל ולסבית, על טיפולי המרה במגזר הערבי, על הרצח בתל אביב, ועל רב המשותף מהשונה * כתבה בעקבות מפגש חברותא עם הומואים ערבים-מוסלמים-דתיים

ארגנו הקרנת טרום בכורה מיוחדת לכל ההומואים והלסביות הדתיים, ולאחר הסרט נערך דיון בהשתתפות הבמאי ובהשתתפות השחקן זוהר שטראוס

בחודש שבו נחרב הבית על שנאת חינם, תכננו להקרין את הסרט "סיבת המוות הומופוביה" העוסק ברציחות של הומואים בישראל על רקע שנאת הזר והשונה. בשל בלת"ם הומר הסרט, ובתום ההקרנה נערך שו"ת עם יוצר הסרט והבמאי שלו, רן קוצר

סיכום המפגש המיוחד של חברותא עם לסביות והומואים מהמגזר הערבי

בבוקר יום שמש העפלנו ועלינו אל הבירה לסיור של יום ירושלים. ו-לא, לא היה זה סיור בעיר העתיקה או במנהרות הכותל, גם לא סיור בנקבת השילוח ואפילו לא במדרחוב בן-יהודה. היה זה סיור בשכונת קטמון. וכי תשאלו מה בין איחוד ירושלים לשכונת קטמון? ובכן, הוחלט שהפעם נתמקד בענייני תש"ח (לפחות פוליטית זה מקובל על רובו מוחלט של הציבור)

לצלילי "בוא נפזר את מסך הערפל" נזכרנו מחדש בסיפור הצהל"י-הומואי של יוסי וג´אגר. מסתבר שגם אלו שראו את הסרט חמש פעמים לא יודעים עדיין מיהו יוסי ומיהו ג´אגר (יוסי זה אוהד קנולר. ג´אגר זה יודה לוי. נראה לי). צפייה חוזרת בסרט מעלה חיוכים, נוסטלגיה ובעיקר הרהורים אודות יצירה גאה בקולנוע הישראלי ובטלוויזיה הישראלית