הפסיכולוג שלי נוהג לומר את משפט המחץ הזה כל פעם כשאני מעלה את הנושא בכותלי חדרו. בתחילה עיוותי את פניי בסלידה מהקלישאה השגורה אותה דקלם פעם אחר פעם, אך עם הזמן היכרתי בנכונותה וחרטתי אותה על ליבי.

משפחות שכולות מקבלות ליווי ועזרה מרגע שנודע שיקירן נפגע. הברית הקושרת את העורף לחזית לא ניתקת כשהחייל בחזית נפגע. אפשר לקרוא לזה חוב מוסרי. אולי זה חוב מסוג אחר. החוב הוא ביחס לאנשים הקרובים שהקריבו את היקר להם, למעננו, למען המדינה ואזרחיה. אם בני זוג בחרו לחיות את חייהם הזוגיים ללא מיסוד כהלכה, יכולה להיות לכך אחת משתי משמעויות:

כאב מאוד לקרוא את דבריו של הרב זיני, שבחר בשעה קשה זו לדבר על מחלוקות, דווקא כשדרושה אחדות. אם אחדות כוונתו – הרי שפלגנות באה במילותיו.

רגע לפני יום הכיפורים, התארחה צפרירה ווקר, אמא דתיה לשלושה בנים הומואים, בתכנית חשבון נפש עם מרב בטיטו. צפרירה שיתפה בקשיים, במורכבות הקבלה וההכלה, ובתהליך התשובה הקשור אליהן.

ביומיים אלו מקיים ארגון חברותא סמינר הכשרה להפעלת "קו קשב" לתמיכה.
והזמינו אותי ליחידה, שקראתי לה "רב קשב" (טאדאם!) – על הפעולות, החוויות והתובנות שלי כרב, שכבר במשך כמה שנים מהווה כתובת הלכתית, אמונית, רגשית ותומכת לפניית בני נוער ומעלה להט"בים דתיים, הורים וצוותי חינוך ורווחה.
לא מעט מהפונות והפונים גם עוקבים פה. דש. 🤗