Search
My WordPress Page קו הקשב פתוח עכשיו
Search

מעת לעט

מעת לעט

החלומות שהיו לי התרסקו ומצאתי את עצמי בודד ושבור

אני לא מאשים, לא אותה ולא אותי. גם לא את הממסד הדתי, על אף שאם הדברים היו אחרת הרבה מאד כאב היה יכול להיחסך. אני רק מבקש שתאמינו. שתאמינו לה, שתאמינו לי. את המחיר שלי אני כבר שילמתי, אין לי מה לעשות עם זה ואין לי טעם להאשים את המציאות שהייתה יכולה להיות אחרת. אני רק מקווה שעוד אנשים לא יעברו בגיהינום הזה. אל תתנו לזה לקרות בקלות דעת ואל תטיפו מוסר ואידיאולוגיה לאלו שיישאו את כאבם לבדם.

קרא עוד »

אה, הוא אומר, יש פה מליונים, בטח דודה שלי גם היתה.

ביציאה מאפרת פתחתי את הדלת לטרמפיסט צעיר. בדיוק חזר מטיול אחרי צבא. מה עשית פה, הוא שואל,

נפגשתי עם הורים לילדים להט"ב אני עונה,

אה, הוא אומר, יש פה מליונים, בטח דודה שלי גם היתה.

קרא עוד »

אבל זה לא אירוע בודד; הוא שייך לז'אנר מפוקפק שנקרא לו "שנאה של נראות".

בחברה מתוקנת לא נבקש מחרדים "להצניע את חרדיותם". נצטרך להבין שגם אם יש בינינו קונפליקטים, חרדי צריך ללכת בביטחון ובקומה זקופה בכל מקום. גם טרנסג'נדר, גם הומו.

קרא עוד »

אם מצעד הגאווה בתל אביב הוא חגיגה המונית של חופש, אצלנו זה מאבק קיומי ויומיומי.

בשנה שעברה, לקראת המצעד השני, העימות בין חושך לאור הגיע לסף פיצוץ. המשטרה, בעקבות איומים לפגוע במצעד, דרשה לשנות את התוואי ולהרחיק אותנו ככל שניתן מהגרעין התורני המאיים, כלומר מהרחוב שבו גדלתי ומלב היישוב שלי. בהתערבות בג"ץ, שלמרבה המזל עדיין קיים במדינה הזאת, חלחלה ההבנה שלא יעלה על הדעת שבזמן שמצעדי דגלים ואירועי דת מתקיימים במועצה בשפע, תיאסר צעדה למען הסובלנות. בסופו של דבר, למרות נהירה המונית ומרגשת של תומכים מכל קצוות הארץ, היו שם יותר שוטרים מצועדים.

קרא עוד »

הרהור מתמשך ואסוציאטיבי בחוויית הגלות והחֲציּוּת שלי.

הייתי מוכנה לשלם מחירים ואכן שילמתי. מחירים כבדים מנשוא. אולם למחיר הגלות הרוחנית, לא הייתי מוכנה. אני טרם יודעת להכיל את התסכול כאשר זכרונות צפים, או געגוע לישיבה וללימוד התורה מגיע.

קרא עוד »

הומו, דתל"ש ופריווילג

בניסיון להכיר אותו יותר ולהוציא אותו מגבולות הגריינדר, כידיד, פתחתי את עצמי לשיחות נפש איתו ולאט לאט קניתי את אמונו.

לפני כחודש נפגשנו לראשונה, ומאז לא עבר יום שלא דיברנו, היו ימים טובים יותר וטובים פחות, היו ימים שבהם דיברנו על הכל והיו ימים שדיברנו על כלום.

ליובל יש בעיה קטנה בחיים-הוא אוהב בנים וההורים שלו ידעו. למה בלשון עבר? כי כשהוא סיפר להורים שלו – הם עשו הכל כדי שיחזור לארון.

קרא עוד »

דווקא פרווה / הדתיים הנאלמים

בעבודה שלך, בפילאטיס, במילואים, בשולחן לידך בבית הקפה, בדירה ממול, בקבוצת הפייבוקס שנפתחה – אנחנו שם, איתכם, לצידכם. אלו שאתם נוהגים לכנות אותם "לייטים", או להגיד לעברם (ספק לשאול) "אבל אתם לא באמת דתיים(?)". אלו שבשיחת עומק תזרקו לעברם "נו, אתם לא מייצגים". ואנחנו? אנחנו נישאר נבוכים, בלי להבין אם מדובר במחמאה או בעלבון. לרוב נחייך בהכנעה ובהסמקה קלה. כי האמת? התרגלנו

קרא עוד »

הדגשת הקיום והנוכחות של א.נשים להטב"קים וזכותם לזכויות בסיסיות – הן יישומים מובנים מאליהם של מצוות 'ואהבת לרעך כמוך', שאמורים לחייב כל אחת ואחד מאיתנו לפעולה

המטרות שתיארתי לעיל – הדגשת הקיום והנוכחות של א.נשים להטב"קים וזכותם לזכויות בסיסיות – הן יישומים מובנים מאליהם של מצוות 'ואהבת לרעך כמוך', שאמורים לחייב כל אחת ואחד מאיתנו לפעולה; אך בנוסף למטרות האלו, יש עוד ערכים רבים ושונים שבאי המצעד באים לקדם, ולא עם כולם אני מזדהה. לרבים מהם אני מתנגד נחרצות.

קרא עוד »

גאווה. בדיעבד

אם מצעד הגאווה מפריע לכם, דעו שזה תלוי רק בכם. ביום שלא נצטרך לצעוק, ביום שלא יהיה צורך להתבלט, ביום ששיעור הלהט"בים בקהילה שלכם יהיה זהה לשיעורם בציבור הכללי, ביום שהתמודדות דתית להט"בית תהיה עניין פרטי של בין אדם למקום, ביום שתפסיקו לדבר על "תופעות", ביום שלא תדונו בפטרונות על לתת או לא לתת לגיטימציה – ביום הזה לא יהיו עוד מצעדי גאווה. לא יהיה בהם צורך.

קרא עוד »

מצעד הגאווה בירושלים הוא לגיטימי כי ככה.

לפעמים ההסברה הכי טובה היא פשוט לא להסביר. אף אחד מעולם לא נדרש להסביר למה הוא הולך לקולנוע בציבור ולמה הוא אוכל פלאפל לצהריים בציבור כי אלה דברים יום יומיים שזכותו של כל אחד לעשות. גם ללכת ברחוב זה דבר יום יומי שזכותנו לעשות. ופעם בשנה אנחנו בוחרות לעשות את זה כולנו ביחד. ככה כיף לנו. ואם זה בא לך רע, אז מזל שאתה סתם בן אדם רגיל כמו כל אחד אחר ואף אחד לא מבקש את רשותך לצאת מהבית.

קרא עוד »

מ מ' באהבה ל א'.

בדיוק כמוך לפני 20 שנה בדיוק, בשנת 2003, מצאתי את מה שהייתי חייב לחשוב שהוא ה"גאולה" של חיי. מצאתי את טיפולי ההמרה ורציתי להשתנות ולהתחתן עם אישה ולהיות כמו כולם

קרא עוד »

השבוע נזכרתי בערב שהתקיים לפני חמש שנים

בשבוע שעבר זכינו לקיים מפגש ושיח עמוק, מרתק ונוגע ללב עם הרב ד"ר בני לאו בעיר מודיעין, בנושא "עמו אנכי – הורים מלווים ילדים מהארון", למפגש הגיעו כ60 הורים דתיים , מקבוצות תהי"לה להורים דתיים, וילדיהם (הורים התומכים בהורים שילדיהם יצאו מהארון)

קרא עוד »

"השיח הזה חורץ דיני נפשות" קבעתי, "אתם לא חייבים לחשוב כמוני בנושא אבל גם לא חייבים להשתמש בשפה הזו כדי להתנהל מולו", סיכמתי.

ואני? אני לא מנסה "לקבור את האומללים בנטיות" אני הוא שמנסה לעזור לאותם אנשים שלא לשקוע בדיכאון וללכת לאיבוד בו, אני וחבריי הם אלו שמנסים להציל מטביעה חיי אדם בזמן שאנשים אחרים דוחפים את הראש שלהם חזרה אל מתחת למים, אני וחבריי וכל הקהילה הלהט"בית הם האנשים הטובים שנמצאים באמצע הדרך, וכמו עם היועץ מהישיבה, לא מנסים לחנך לערכים שונים – אלא להציע נווה מדבר, למי שבעזרת עשרות מאמרים ומאות קללות במסדרון, נשלח חסר כל למסע במדבר.

קרא עוד »

שלום צ’אט ג’י פי טי, תוכלי לספר לי בבקשה מהי הומופוביה?

כמו שצ’אט ג’י פי טי אמרה, יש קשר מובהק בין דתות לבין הומופוביה. ספציפית, יש קשר מובהק בין היהדות לבין הומופוביה. לפני כשנה פרסמתי ב”התקופה” את המסה “כה אהבו חכמינו”, שעסקה בדרך שבה היהדות המסורתית פירשה את סיפור רבי יוחנן וריש לקיש בנהר הירדן. משפט הפתיחה הפלרטטני של ריש לקיש: “יופיך לנשים”, שאותו ניתן להבין בקלות כ”אתה יפה כמו בחורה” פורש לאורך ההיסטוריה היהודית כ”חשבתי שאתה אישה”, כי לא ייתכן שדמות נכבדה כל כך, הנמנית על חבורת הרבנים המכונה “חז”ל”, תהיה אדם שנמשך לגבר. אבל הסיפור קורע הלב של שני החכמים הוא סיפור אהבה רומנטי, ועוד כזה שנגמר בטרגדיה, אולי כדי להזהיר את מי ששוקל להתאהב בגבר.

קרא עוד »