קטגוריה: טורים

פרק ששה-עשר: גיל

הלב שלי מתפעם, הבטן קצת כואבת. אני מתרגש פתאום לקראת המסע הזה. כאילו זו הולכת להיות הפעם הראשונה שאני נפגש איתו. חוצה את המסדרון של כיתות הסטודיו שלנו, של שנה א', עולה במדרגות אל שנה ה'. אני רק רציתי את האיש הזה שלא ידעתי אפילו את שמו * מוטי מוצא את האהבה הראשונה שלו

קרא עוד»

זמן משפחתנו

אז מה קורה בסוכה ההומו-דתית? צחי מזומן מתבונן במהפך שעבר עלינו מאז הסרט "לפניך ברעדה" ושמח בחגו * טור אישי חדש

קרא עוד»

פרק חמישה-עשר: אז ככה זה מרגיש?

אז תספר לי קצת על הישיבה? הוא מבקש. ואני מספר לו על הרב רבינוביץ', ועל אסי, ועל נתנאל. אתה חמוד. הוא אומר פתאום באמצע הסיפור שלי. אני מסמיק בחושך. מה עונים על כזה דבר? * מוטי בפגישה עם ההוא מהפרק הקודם

קרא עוד»

פרק ארבעה-עשר: על דוסים ועל הומואים

ושם, בערבי שלישי, בעיקר לקראת תום השעה הנפרדת, התחלתי לקלוט אותם בהמוניהם, כאילו מישהו שיחרר אותם לחופשי. הם מסתכלים לכל הכיוונים: בבריכה, מהכיסאות שסביב לה, בג'קוזי, במלתחות. ואני מסתכל עליהם, לאחר שתיית כוס הדנידין שלי, והם לא רואים אותי, מוסווה בחבורת הדוסים העצלה שחותרת את דרכה לעוד נקודת חובה בספורט * מוטי מתחיל ללמוד בטכניון

קרא עוד»

אולי אנחנו עדינים מדי

מתי ראוי להוציא מישהו מהארון? * צחי מזומן על האאוטינג שעבר הרב מוטי אלון, על הלקח שהחברה הדתית צריכה להפיק מהמקרה, ועל האלטרנטיבה שמציעה חברותא לחיים בשקר

קרא עוד»

פרק שנים-עשר: ראיתי אותי מת

כן, אני יודע שאני לא ככה בדרך כלל. בדרך כלל יש לי סיפורים, בדרך כלל אני מעניין, עם נרטיב ועם דמויות, וגם אסי, ועם נתנאל, ועם דורית, ועם כל מיני אנשים, אבל לפעמים, בשקט-בשקט, אני נותן לעצמי כמה רגעים של מנוחה מהפכחון, ובוכה קצת. בשקט. * מוטי מתפרק

קרא עוד»

אברום בורג: "התחילו לאהוב ילדכם כבר היום. כי זאת התורה כולה על רגל אחת"

אברום בורג צעד במצעד הגאווה בירושלים ופונה בטור מיוחד לקהילה הדתית הגאה * "אל תחכו שהילד שלכם יצא מהארון או יעזוב את ארון הקודש כדי להפסיק לשנוא את מי שאינו כמותכם ממש ובדיוק. אל תשתקו נוכח גילויי שיטנה ושפיכות דמים. "

קרא עוד»

על פנים וחוץ – מיוחד לתשעה באב

המשא לבית המקדש, להקמת המסגרות הארציות והרוחניות הראויות מתחיל קודם כל מבפנים. הכפיים הנקיות, הלב הטהור, ההימנעות מהשקרים ומהזיופים – הם עלו שעוזרים לנו לבנות את המקדשים של חיינו * זאביק קורא להומואים להפסיק לשקר

קרא עוד»

לב יודע מרת נפשו

שחר הולך לפסיכולוג אפילו שהוא לא מבין איך בן אדם יכול גם לרצות משהו וגם לא לרצות אותו באותו זמן. ועל אף כל המאמצים, כשהוא חוזר מהטיפול, והעיניים כאילו מעצמן משוטטות, הוא יודע בתוכו שהפסיכולוגיה כבודה במקומה מונח, ושהתורות נשארו תורות, ושהוא נשאר בלי פתרונות לשאלות שלו * שחר בעוד טור בבלוג "שחר אבקשך"

קרא עוד»
קטגוריות
ארכיון