קוראים לי שחר. כלומר, לא באמת קוראים לי שחר, אבל זה אחד השמות שאני הכי אוהב. עברתי את המסלול הקלאסי של ישיבה תיכונית, ישיבת הסדר, חייל קרבי ומכללה, והכיפה עדיין יושבת טוב על הראש. בקיצור אופצייה מוצלחת ביותר לשידוכים (לפחות יש לי אחות גדולה שלוקחת לעצמה את כל ה"בקרוב אצלך" באירועים משפחתיים…).
שחר הולך לפסיכולוג אפילו שהוא לא מבין איך בן אדם יכול גם לרצות משהו וגם לא לרצות אותו באותו זמן. ועל אף כל המאמצים, כשהוא חוזר מהטיפול, והעיניים כאילו מעצמן משוטטות, הוא יודע בתוכו שהפסיכולוגיה כבודה במקומה מונח, ושהתורות נשארו תורות, ושהוא נשאר בלי פתרונות לשאלות שלו * שחר בעוד טור בבלוג "שחר אבקשך"
איך מרגישים כשהבחור שישן בחדר שלך בפנימייה, שמעיר אותך בבוקר, שעמו ניהלת שחנ"שים רבים ושבו התאהבת – מספר לך שהוא יוצא עם בת דודה שלך? * שחר בחוויות על שיעור א' בישיבת ההסדר אז בדק עד כמה נכונה האמירה "בראתי יצר הרע בראתי לו תורה תבלין"
לא קמתי בבוקר ואמרתי לעצמי אני הומו. אלא שמתי לב שאני נמשך לדברים שפעם נגעלתי מהם, תודות למנגנון ההדחקה. וכשאתה מגלה על עצמך, אתה מנסה להבין מהי אהבה כמו כל בני הנוער, רק שאצלך הכול הרבה יותר מסובך. ואתה חושב אם תהיה לך משפחה כי 'להומואים אין משפחות', ואתה לא יכול לדמיין מערכת יחסים עם גבר, וברור לך שאתה רוצה להיות הכול – הכול חוץ מהומו. ונוסף לכול, בתור דתי יש לך גם אלוקים * עוד פרק מהבלוג של שחר
"אין תירוצים יצירתיים יותר מאלה שהומו מתבגר נותן לעצמו. למשל 'זה יעבור עם הזמן, כל אחד מבולבל בשלב כזה או אחר'. הפעם הראשונה שעברה לי בראש המחשבה המטופשת שאולי אני ממש הומו, הייתה בערך בגיל 13. את המילה המפורשת לא ממש יכולתי לומר. זה טראומתי מדי בשביל ילד בן 13 בישיבה תיכונית, בעיקר כשלפני המילה הזאת באה המילה 'אני'"
