לב יודע מרת נפשו
שחר הולך לפסיכולוג אפילו שהוא לא מבין איך בן אדם יכול גם לרצות משהו וגם לא לרצות אותו באותו זמן. ועל אף כל המאמצים, כשהוא חוזר מהטיפול, והעיניים כאילו מעצמן משוטטות, הוא יודע בתוכו שהפסיכולוגיה כבודה במקומה מונח, ושהתורות נשארו תורות, ושהוא נשאר בלי פתרונות לשאלות שלו * שחר בעוד טור בבלוג "שחר אבקשך"