אליק לא היה יכול להישאר אדיש לנוכח נהמת הקרב של יואב שורק. ולכן הוא הגיח בטור מיוחד

אליק נפרד מהטור שלו ומאתנו * אז מה זה בעצם מקלף ינשופים? * בואו להיפרד ואל תשכחו להגיב ולהפציר בו להישאר, אומרים שהכל הפיך בחיים. 

אליק בניו יורק. הוא יודע שאסור להיכנס לבד לפאב כי זה מריח נואש, אבל בסוף הוא יוצא בתובנות: עליהם. הניו יורקיים. על השפה שלהם, ולאו דווקא האנגלית. וגם על עצמו * פרק חדש ב"מקלף ינשופים"

אם אנחנו דתיים באמת. יש לנו הזדמנות, היסטורית כמעט, להרחיב את תחומי ההלכה ולהכניס חלק שלם מחיינו תחת עול מלכות שמיים * אליק זורק כפפה

עם נ׳ עשה אליק את כל הטעויות האפשריות: עבר על חוקי הג׳ונגל, מדריך הטרמפיסט לגלקסיה, חנה בבלי ואייזיק ניוטון: הוא לא היה צריך להתקשר, לא היה צריך לדבר אתו שבוע בלי להיפגש, לא היה צריך להתאהב בו בטלפון. לא לקבוע דייט ראשון אצלו בדירה, לא לבשל בשבילו פסטה, לא לשאול אותו על החבר הקודם שלו * ולא – לא לכל סיפור יש מסר

אליק הבין שיש לו סיכוי רק אם ייסע מערבה מכאן, ולכן נסע לתל אביב למצוא גאולה ואהבה. לדייט עם הגורל. אבל גם הגורל אמר לו לא. במקום זה הוא מצא אהבה אחרת * וגם אליק רוצה להגיד שתי מילים על פולמוס "חברותא טוב או רע ליהודים": יאללה, יאללה! * עוד פרק בבלוג "מקלף ינשופים"

הוא יצא לצוד הומואים וכמעט מצא את מותו * אליק, "מקלף ינשופים", מפתח חיבה לרובי ציד, בחורים בלונדיניים ועוגיות של פסח, ומספר לכם סיפור לשעת לילה מאוחרת

אליק שונא טקסים, אבל הוא היה עד בחתונה, שם חתם על הכתובה, הקנה לאב הכלה את הנייד שלו, וידא שהטבעת שווה פרוטה ושהחתן לא הכניס אותה בחזרה לכיס בשל רגע של חולשה זמנית, שמע את הרב ממלמל לעצמו (“איפה השכינה?”), את הקהל ממלמל קצת יותר בקול (“איפה הבופה?”), את הדוד של החתן ממלמל משהו שגם הוא עצמו לא הצליח לשמוע (“איפה מדליקים פה את המיקרופון?”), ובסוף השגיח על הילדים בחדר ייחוד * ואז הוא הבין למה חתונה היא דבר טוב: הסוף שמח. להתחתן זה הסוף של העלילה: זה להחליט שזהו, גם אם הוא חכם וחתיך כך כך * ואילו אשליית השפע של ״אטרף״ ותל אביב עושה בדיוק את העבודה ההפוכה

תפילה היא עניין של רצון. כך גם אהבה * בשנה הקרובה אליק מכריז קבל עם ואתר כי הוא מקבל על עצמו קצת יותר לרצות. מי יודע לאן זה יכול להגיע * תשאלו את צוצון מהספר של דבורה עומר ואת תלמה מ"יצר לב האדמה" של שהרה בלאו

פתאום קם אדם בבוקר ומגלה שיש לו עמדה. לא עוד תגוביות לטורים של אחרים, אלא עמדה אישית. בטור אישי * "ובכן, העמדה הנוכחית, הרשמית והמלומדת שלי היא, 'יאללה, יאללה'" * אליק חושב שהדברים השנויים במחלוקת של הרב פרומן ושל חנוך דאום מוכיחים שניצחנו במאבק להכרה, ולכן מעניק לכם שי לחג – ציטוטים שלא נאמרו מעולם בידי איש פח, דחליל, רב, וחבורה של הומואים זועמים

מִצְבי ולוויתן נולד צביליתן; מִשָפן וחתול יוצא שְׁפַנְתּוּל; מִצָּב ובדידות נולד צַבְדִידוּת. מה יוצא מאוֹרי וגָדִי? * אליק בטור פותח שבו בפעם הראשונה הוא חותם בשמו האמתי