נתי אפשטיין, דתל"ש ובוגר ישיבת הסדר, מוציא את הדפים מהמגֵרה ומהארון
כשהגענו לשירות הצבאי במסגרת ישיבת ההסדר הסתבר לנו פתאום שעשינו יחד טירונות – שתי מחלקות של ביניש"ים – תלמידי ישיבות ההסדר, הוא באחת ואני באחרת. וביחד התפללנו, וביחד שרנו שירי סעודה שלישית בשבתות, ביקרנו זה את זה. מעניין אם נכיר בפנים כשניפגש, אני אומר.
הם מסתכלים, הם כל הזמן מסתכלים. מהרגע שירדתי מהרכבת הפעלתי מונה עיניים, והוא דופק, עשרים ושתיים, עשרים ושלוש, עשרים וארבע. הכיפה שלי זורחת. כמו בייגלה זוהר מעל הראש. אני הולך וכולם רואים לי את הבייגלה * מוטי בתל אביב
נעשיתי מכור לתחושת הסימפטיה הזו שאני מקבל אחרי שאנשים יודעים. כאילו פתאום הם באמת חברים שלי. כל החברים של פעם צנחו בקומת חברות אחרי החיבוק ההוא מאסי. רציתי שכולם יהיו חברים שלי. באמת. * מוטי משתף. גיל מתרחק.
ואתה רוצה דורית משלך? אני שואל את עצמי בראיון הדרמטי שלי, כשפנס חולף מטיל עליי קרן שבטח היתה מצטלמת היטב. ואני מתעכב מלענות לו, למראיין, אני אפילו מתפלא שהגוש שיצא כשבכיתי בחתונה לא מנסה להציץ עכשיו שוב, דווקא היה מתאים לו.
אני כבר לא בטוח. אני מהמהם לעצמי.
מה אמרת? שואל המראיין * מוטי חוזר מהחתונה של אסי
ואז מגיע ראש הישיבה, ונהר של תלמידים מאחוריו, ועדר של חברים שלי מלפניו, נדחקים ללחוץ את ידו, לגעת בקודש. אבל אצלי בפנים משהו חלול כזה, הוא כבר לא מבין, הוא לא יבין. מין סלסול מוזר של עצב מתלפף לי על הגוש, הבנה כזו שאיבדתי אותם, איבדתי את כולם * מוטי מגיע לחתונה של אסי
"בדירה שלו גיל מחכה לי, עם נר אחד שתקוע בשמאל החנוכייה, ואני מתקן אותו ומעביר את הנר לצידה הימני, וביד אחת אני מזמר את הברכות, וביד השנייה את מכסה את שיערו החלק" * מוטי וגיל ביחד
הלב שלי מתפעם, הבטן קצת כואבת. אני מתרגש פתאום לקראת המסע הזה. כאילו זו הולכת להיות הפעם הראשונה שאני נפגש איתו. חוצה את המסדרון של כיתות הסטודיו שלנו, של שנה א', עולה במדרגות אל שנה ה'. אני רק רציתי את האיש הזה שלא ידעתי אפילו את שמו * מוטי מוצא את האהבה הראשונה שלו
אז תספר לי קצת על הישיבה? הוא מבקש. ואני מספר לו על הרב רבינוביץ', ועל אסי, ועל נתנאל. אתה חמוד. הוא אומר פתאום באמצע הסיפור שלי. אני מסמיק בחושך. מה עונים על כזה דבר? * מוטי בפגישה עם ההוא מהפרק הקודם
ושם, בערבי שלישי, בעיקר לקראת תום השעה הנפרדת, התחלתי לקלוט אותם בהמוניהם, כאילו מישהו שיחרר אותם לחופשי. הם מסתכלים לכל הכיוונים: בבריכה, מהכיסאות שסביב לה, בג'קוזי, במלתחות. ואני מסתכל עליהם, לאחר שתיית כוס הדנידין שלי, והם לא רואים אותי, מוסווה בחבורת הדוסים העצלה שחותרת את דרכה לעוד נקודת חובה בספורט * מוטי מתחיל ללמוד בטכניון
והפעם, מוטי יוצא עם הומו 'אמיתי': חילוני, מחוץ לארון, שאומר את המילה 'סקס'. דייט אמיתי ושיחה על חתונה.
כן, אני יודע שאני לא ככה בדרך כלל. בדרך כלל יש לי סיפורים, בדרך כלל אני מעניין, עם נרטיב ועם דמויות, וגם אסי, ועם נתנאל, ועם דורית, ועם כל מיני אנשים, אבל לפעמים, בשקט-בשקט, אני נותן לעצמי כמה רגעים של מנוחה מהפכחון, ובוכה קצת. בשקט. * מוטי מתפרק
חולצה תכלת, חצאית ארוכה-ארוכה, תליון שעליו כתוב "אורלי" והרבה חיוכים קרובים אבל תוך שמירת נגיעה * מוטי בדייט עם בחורה שמאפילה על גבריאל, נתנאל ואסי
"כך מדי שבוע אנו יושבים שם בחדר המאורך ומדברים. כלומר – אני מדבר. מספר ומספר ומספר ללא רחם על אוזניך הקדושות אשר מעולם לא שמעו חטא. אתה בוהה בי בשתיקה" * מוטי מנסה את ראש הישיבה
מוטי מצא אהבה שמשכיחה ממנו, ולו זמנית, את נתנאל, וגם את גבריאל. פתאום החלום של דורית פוסעת לצדו בשביל אל החופה נראה אמתי וממשי מתמיד. בסוף השבוע הקרוב, כך הוא מחליט, הוא ייגש לדבר עם דורית. הרי בכל זאת הוא הגבר, הוא צריך להתחיל מאיפה שהוא * נתי בעוד פרק בבלוג "ציפור קטנה בלב"
לאחר הפגישה עם גבריאל מבין מוטי עד כמה נתנאל וכל ההתנסויות הקודמות שלו לא באמת מילאו אצלו את החסך בשותפות אמתית, בהקשבה, ברעות, בהבנה. האם הוא סוף-סוף מצא נחמה? * נתי בעוד פרק בבלוג "ציפור קטנה בלב"
