יוני, אחד מבעלי הכנף אשר מצוּוה בידי נוח להיכנס אל התיבה עם בת זוג ממין נקבה, נמצא בדילמה: מצד אחד, הוא לא יכול לסרב לציווי. מצד אחר, הוא לא יכול להתנכר למני, בן הזוג האהוב שלו, ולהפקירו נוכח המבול המתקרב. יוני אוזר אומץ ומחליט לבקש מנוח ומהחיות לאפשר לו להיכנס לתיבה עם מני. מהי תגובתם לבקשה? האם יסכימו? * קטע מתוך ספר הילדים "זוג יונים בנים" הכתוב בשפה עשירה ובחריזה והמלמד שיעור בסובלנות
את הדברים אמר הרב בתכנית "מקום לשאלה" המשודרת בערוץ הידברות * לדבריו: "למי שיש שנטייה כזו […] הרי כשהוא צעיר הכול נראה נחמד ויפה, אבל כאשר הוא מתבגר – אחוז המתאבדים הגבוה ביותר בעולם הוא בין בעלי הנטיות האלה שמגיעים לגיל מסוים, הגוף כבר לא נראה כמו בעבר, הם לא מבוקשים כמו בעבר"
קבוצת הבנים הבוגרת (בני 24-18) נפגשת עוד פעם, והפעם מארחים 2 אמהות לבנים הומואים
עמית חיכה בכיליון עיניים לעונה החדשה של "סרוגים", שבה יש לנו ייצוג נכבד: שני הומואים * לאחר צפייה בשלושה פרקים נטולי הומואים – התאכזב, אבל מיד התעודד מחדש כשבפרק 5 גילה שהעניינים מתחממים * סקירה הכוללת ספוילרים!
כל אדם שהוא, בין הומו בין לא, מקבל חלקים מסוימים בחייו ככאלה שהבחירה מהם והלאה. מספר מרכיבים באישיות שלו שהם "בילד-אין", שהם הוא עצמו, לא משהו אקראי שבאמת הוא עצמו יכול לקבוע. דוגמה פשוטה: השאלה אם לחיות עם או בלי לנשום לא ממש ניתנת לבחירה. בעבור הומואים די ברור היכן נמצאת דוגמהלתחושת חוסר בחירה שכזו * טוהר מצפה שדווקא במצבים כאלה תגיע ההבנה שהכול מהשמים בבחינת "אצבע אלהים הִוא"
אני מספר לו על שיחת בנים על ספסל, כשכולם נקבו בשמות של בנות מהכיתה "שהם אוהבים". כשאני נוקב בשם הם מתפלאים על הבחירה שלי, ועוד יותר צוחקים כשאני אומר שהיא יפה. באותו היום אני פותח דף ביומן האישי שניהלתי אז וכותב שם: "הבנות שאני אוהב", ורושם מתחת את השמות שהם אמרו. ליתר ביטחון. אחרי מחשבה קלה אני הופך דף ורושם בראשו "הבנים שאני אוהב", ואני רושם שם שני שמות * נתי בעוד פרק בבלוג "ציפור קטנה בלב"
זהו מיזם של חונכות וירטואלית שנועד לאפשר לבני נוער מתלבטים ליצור קשר עם בני נוער בוגרים מהם, ולשתף את החונכים הבוגרים בחייהם ובקשייהם. החונכים מצדם תורמים מניסיונם האישי ומחוויותיהם
אני רק יכול להעיד מניסיוני האישי, שגם אם אינני מזדהה עם דרכו האישית של כל איש ואיש בחברותא, יהא גלוי ראש או כסוי ראש, המפגשים החברתיים הם כמעט המקום היחיד שבו אני יכול להיות אני בלי מסכות ובלי שקרים. ולו רבנים היו מחנכים לסובלנות, כבוד הרב, ייתכן ולא היה צורך במפגשים אלו * אמנון, תלמיד ישיבת הסדר המגיע למפגשי חברותא, בעדות אישית על החוויה שלו מחברותא
משה לא גדל עם אחיו. הוא מסתכל עליהם כשייך, אך מבחוץ. ולכן כשהוא רואה עוול הוא לא יכול לקבל אותו. לפעמים נדמה לי שהומואים רבים מאמצים את המבט של מתבונן מהצד. אנחנו חלק מהחברה, אבל אחרים. נדמה לי שהיכולת שלנו לעמוד מהצד ולראות עוול, מחייבת אותנו כמשה בשעתו לקום ולעשות מעשה * בני בדבר תורה על הקדשת משה לנביא
הרב הראל טוען שהשתייכותי לחברותא שמה את המין במרכז חיי, ואני שואל אותו: עצם נישואיך לאישה והבאת ילדים וגידול משפחה – אלה לא שמים את המין במרכז חייך? הספרות ההלכתית בענייני אישות ונידה וקידושין ועריות לא שמה את המין במרכז החיים? * נתי אפשטיין, אחד מרכזי חברותא, מסביר שחברותא נועדה להעלות את הנושא לשטח כדי שהקהל הרחב יבין שהיִראה מהומוסקסואליות היא נחלת הקהילה השמרנית, ולא התורנית
הצורך בשותפות עם מי שיוכל להבין לנפש, מבפנים, הוא הכרח למען השפיות והבריאות הנפשית. במובן זה ברור שמתבקשת ההתארגנות סביב מכנה משותף של אמונה. מביקורי בחברותא ראיתי שהמשתתפים אינם עשויים עור אחד. אני חושב שהתנאי לפעילות חיובית וחשובה מצדכם יהיה בקיומו של מסע חיפוש אמתי וכן, למציאת הדרך לקיים את רצון השם, מתוך המציאות שאתם שרויים בה * הרב מרדכי ורדי בטור אורח שמתכתב עם דברי הרב הראל
"פסיכולוגיה ויהדות" – ערב עיון מיוחד בבר אילן אשר יעסוק בנושא הנטייה המינית, בהשתתפות ראש המכון הגבוה לתורה הרב רפפורט, הפסיכולוגים ד"ר טוביה פרי וד"ר עופר מאוור. בסוף הערב ייערך שו"ת עם קהל המשתתפים * הכניסה חופשית
גוף כמו חברותא לא מפחד לשמוע ביקורת בונה * מי ייתן שהדברים יעוררו דיון פנימי כדי שבסופו של תהליך נסיק מסקנות, אם ישנן, ונצא מחוזקים
הבור שממנו טיפס יוסף נמצא בקרבנו דרך קבע. הכעס, השליליות, היכולת לנטור טינה על פני מחילה והשלמה – כולן דרכים העומדות בפנינו בכל יום, ושלנו ההחלטה על הדרך שעלינו לעבור כדי לטפס ממנו. הפרשה שלפנינו מדגישה באופן בולט ונחרץ כי מלאכת הטיפוס היא עניין של בחירה החופשית ומציגה בפנינו את התוצאות של כל אחת מהבחירות: להידמות ליוסף או להידמות לאחיו * אייל בטור אישי על הפרשה
"גברים לא אוהבים נשים חזקות או משכילות", "כל כבודה בת מלך פנימה", "קול באישה ערווה", "את בררנית" * אלה כמה דוגמות מ-16 הקלישאות הרווחות היום במגזר הדתי. וכן, גם "יש לי חברה לסבית או חבר הומו" * כך הפכנו לקלישאה הכי אופנתית במגזר
