יום העיון יעסוק בנושא "משפחות להט"ביות, להט"בים ומשפחותיהם", ומיועד בעיקר למטפלים מדיסציפלינות שונות * ביום העיון יהיו בין השאר שתי סדנאות הרלוונטיות להומואים דתיים: האחת עוסקת בטיפולי המרה והשנייה עוסקת בלהט"בים דתיים בעלי משפחות
הלקח העיקרי של שמיני עצרת הוא התנגדות נחרצת לדחייה "מחוץ למחנה" או להדרה. אותה ההדרה שבמשך כל השנה סובלים ממנה החריגים, כולל דתיים ההומו-לסביים, נעלמת במהלך שמחת התורה. אדם דתי המרגיש שהוא מורחק מן הקהילה בשל נטייתו המינית יכול לנסות להתחיל מבראשית, לחבק את ספר התורה ולאמץ אותו אל חיקו. ואולי לחוש תוך כדי כך שגם ספר התורה מחבק אותו חזרה
מה היה קורה אם בארץ היו שני גברים הולכים לתומם יד ביד ברחוב, כמו שקורה תדיר ברחובות הודו? אני חושש שמבט מאיים, ובעיקר מאוים, היה חורץ את גופם * אני מתפלל ליום שבו נוכל ללמוד מההודים את החוכמה להרפות מהצורך להכניס אנשים לתיבות שונות ומשונות, ונדע לחבוק אל לבנו בלי חשש את השכן לספסל בבית הכנסת, החבר, הבן, האדם השלם שמאחורי ההגדרה "הומוסקסואל" * נחום פצ'ניק קורא להיפרד מהתיוגים
חשבתי שאבכה, שאתרגש, שאהסס מעט לפני שאדבר בצורה כל כך גלויה על הסוד הכי שמור ביקום, אבל להפתעתי דיברתי על זה כאילו כל יום אני מנהל שיחה על המיניות שלי. הפסיכולוג רֶבּ קליין שאל מה השאיפות שלי לעתיד. 'אני אתחתן, כמובן. היא תהיה האישה המאושרת עלי אדמות, ואני אוהב אותה מאוד'. הוא הידק את משקפיו ובחש בכיפת הקטיפה השחורה שעל פדחתו: 'אני חושב שאתה צודק בהחלט. אני מניח שיש אחת כזאת ושזה באמת רק עניין של זמן' * פרק שני בבלוג "ציפור קטנה בלב" מאת נתי
"אין תירוצים יצירתיים יותר מאלה שהומו מתבגר נותן לעצמו. למשל 'זה יעבור עם הזמן, כל אחד מבולבל בשלב כזה או אחר'. הפעם הראשונה שעברה לי בראש המחשבה המטופשת שאולי אני ממש הומו, הייתה בערך בגיל 13. את המילה המפורשת לא ממש יכולתי לומר. זה טראומתי מדי בשביל ילד בן 13 בישיבה תיכונית, בעיקר כשלפני המילה הזאת באה המילה 'אני'"
"לפני קיום המניין הזה הושמעו כאן דעות בעד ונגד, פולמוסים אם יש בכך צורך או שאין, אם יש או אין כאן היבדלות. הקהל הצביע ברגליו, והגיע לתפילת יום כיפור שלנו, הכי שלנו שיש" * נתי אפשטיין מסכם את מניין יום הכיפורים שנערך במרכז הגאה, ומשוכנע שבהחלט נהיה שם גם בשנה הבאה
חמש שעות של הליכה רעננה, שיחות חבריות (עמוקות יותר ופחות), דבר תורה של זאביק, עוד הדרכת-מורי-דרך של איתי וקינוח בתפילת מנחה בצל הבוסתנים בעין השופט * סיכום הטיול המסורתי בחול המועד
הרב המקובל סלמן מוצפי, רבי נחמן מברסלב, יונתן בן עוזיאל, הבן איש חי, הרב יואל בן נון – כל אלה חיברו תפילות למציאת חתן כשר * הרב סטיב גרינברג חיבר תפילה שנועדה לרכך את הכאב בעת הקראת הפסוק האוסר על משכב זכר בתפילת מנחה של יום הכיפורים * תפילתו של הרב גרינברג מובאת בזה, ולאחריה תפילות נוספות שאמנם נכתבו במקור עבור נשים, אך בשינויים קלים בלבד ניתן "לנכסן" גם בעבורנו
מצד אחד: "מה היא הדרך שבה היהודי מביע את עצמו אם לא על ידי קיום מצוות ותפילה?! ומדוע שלא נבטא את היהדות שלנו בצורה הגאה ביותר שיש – בתפילה גאה?" * מצד שני: "חשוב ואפילו הכרחי שיהיה זה מניין גאה אורתודוקסי. יהודי הנכר היו הראשונים לייסד קהילות להומואים ולסביות, אבל הבשורה על קהילה אורתודוקסית גאה חייבת לצאת מארץ ישראל" * אסף רוזנהיים מניו יורק בעד המניין אבל נגד העובדה שאינו אורתודוקסי לחלוטין
הרעיון של בית הכנסת: מקום תפילה שהכול מתכנסים בו, ולא מרכז חברתי הבודק בעזרת 'דתומטר' אווילי מי רשאי להיכנס ומי יוותר בחוץ. אבל אצל עדות אשכנז, ה'קהילה' חשובה מאוד לטוב ולרע, ולכן יש משמעות עצומה לנראות החברתית, לציות לנורמות הקהילתיות, לראות ולהראות. אנחנו, ההומואים והלסביות היודעים היטב מהי התחושה להיות לא כמו 'כולם' ולסלוד מהמושג 'קהילת בית הכנסת', דווקא אנו צריכים להיות הראשונים לאמץ את המודל הספרדי-מזרחי. ובמקום זאת – אנחנו משעתקים את הקהילתיות המדירה של בתי הכנסת האשכנזיים ועורכים עוד איזה פילוג קטן ככה על הדרך, ערב יום הכיפורים * אסף בטור נגד המניין הנפרד
בזמן האחרון עלתה השאלה אם נכון להקים בארץ בית תפילה נפרד לקהילה ההומו-לסבית * בתחילה יהושע גורטלר התנגד למהלך כי יש בו משום "הודאה (משתמעת) בכך ששאיפתנו לשוויון ולקבלה בקרב הקהילה הדתית הכללית נכשלה, והדבר יכול להתפרש כהסתגרות וכפרישה מן הציבור" * היום הוא מודיע כי ישתתף במניין יוה"כ המיועד לקהילה כי רק שם הוא מרגיש שייך ו"בבית" וכי לדעתו יש משום קידוש שם שמים ממש * מיוחד לאתר חברותא
"פגמנו באות ברית קודש" אנו אומרים בכל וידוי, ורבים מפליגים בחומרת האיסור * אבל יש מי שחושב אחרת: על עצם האיסור ("צריך לדעת לקבל את הדברים בפרופורציה הנכונה"), על הפער בין התפיסה הקבלית להלכתית ("לא מתעסקים בפנימיות מתוך פחד"), על הדרך להתמודד ("להרבות אהבה. להדגיש את החיוב"), ועל הדרכים להפסיק ("להבין ששום דבר אינו סוף העולם") * לרגל חודש הרחמים והסליחות – ריאיון לא שגרתי עם הרב יחיאל פאוסט, רב שרואה דברים מזווית קצת אחרת
שימו לב: מדובר באירוע שאינו מאורגן ע"י חברותא. האירוע מובא לידיעתכם מטעם המארגנים. זכר וזקבה
היה נראה שהוא בורר מילים בקפידה, נזהר שלא לדרוך על יבלות. 'הבנתי מהמכתב שלך שאתה נמשך לגברים…' הוא אמר מבלי להביט בי ואז תלה בי מבט בודק, כאילו מצפה ממני להמשיך מכאן
