חיפוש
My WordPress Page קו הקשב פתוח עכשיו
חיפוש

להיות טרנס* לפעמים זו חוויה קשה

שבוע שעבר חגגנו את פורים, והיום אנחנו חוגגים את יום הנראות הטרנסית. לכאורה, שני אירועים שאין ביניהם שום קשר.

אמיר שטיין | דעה


שבוע שעבר חגגנו את פורים, והיום אנחנו חוגגים את יום הנראות הטרנסית. לכאורה, שני אירועים שאין ביניהם שום קשר. פורים הוא החג בו אנו חוגגים כיהודים את זה שלא עשו בנו ג'נוסייד. ביום הנראות הטרנסית אנחנו חוגגים את היותינו טרנסים, ואת האנשים הטרנס* שנמצאים בחיינו. להיות טרנס* לפעמים זו חוויה קשה, שכוללת אף אבדות בנפש. אבל יום הנראות הוא יום שמבדיל את עצמו ומתעקש להיות חגיגה – לחגוג את קיומינו, לחגוג את העשייה והנצחונות והדברים הטובים שלהיות טרנס*.

במידה ואנו נתמקד לשנייה באלמנט של ניראות, נמצא בנקל את הקשר בין חג הפורים לבין יום הנראות הטרנסית. כשאסתר המלכה מסבירה לאחשוורוש את גזרת המן, זה הדיאלוג שאנו רואים:

"כִּי נִמְכַּרְנוּ אֲנִי וְעַמִּי לְהַשְׁמִיד לַהֲרוֹג וּלְאַבֵּד וְאִלּוּ לַעֲבָדִים וְלִשְׁפָחוֹת נִמְכַּרְנוּ הֶחֱרַשְׁתִּי כִּי אֵין הַצָּר שֹׁוֶה בְּנֵזֶק הַמֶּלֶךְ". פותחת אסתר.

אחשוורוש שלפני מספר פרקים אישר בחפץ לב את הרג היהודים, מתחלחל ועונה במילים:

" וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ וַיֹּאמֶר לְאֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה מִי הוּא זֶה וְאֵי זֶה הוּא אֲשֶׁר מְלָאוֹ לִבּוֹ לַעֲשׂוֹת כֵּן."

אחשוורוש סובל מאמנזיה, הוא לא זוכר את השיחה שהיתה לו עם המן. הוא לא זוכר את זה שהוא אישר את המעשה הנורא. איך זה ייתכן?

צריך לחזור אחורה לשיחה של לאחשוורוש עם המן. בשיחה בה גוזרים את גזירת המוות על היהודים אחשוורוש לא מכיר את היהודים. אין לו תמונה לנגד עיניו של יהודי שהוא מכיר. הוא שומע שמועה מהמן על מי הם היהודים. והוא מאמין לו. השיחה מכילה סטראוטיפים, דעות קדומות וקריקטורה: "יֶשְׁנוֹ עַם אֶחָד מְפֻזָּר וּמְפֹרָד בֵּין הָעַמִּים בְּכֹל מְדִינוֹת מַלְכוּתֶךָ וְדָתֵיהֶם שֹׁנוֹת מִכָּל עָם וְאֶת דָּתֵי הַמֶּלֶךְ אֵינָם עֹשִׂים וְלַמֶּלֶךְ אֵין שֹׁוֶה לְהַנִּיחָם".

לאחשוורוש קל לגזור את דינם של אנשים שהוא לא מכיר, שהוא לא פגש, שהוא נשען על סטראוטיפים וגזענות לגביהם. אבל מה קורה כשפתאום המושג המופשט "יהודי" תופס צורה?כשהאנשים "ההם" נהפכים להיות אישה בשר ודם שיש לה שם, ופנים?! פתאום להרוג להשמיד ולאבד אותה ואת העם שלה נהפך להיות מחשבה בלתי נסבלת.

אני חושב שאפשר לחזור שנייה לרעיון של "נראות" לא רק בהקשר של חגיגה, אלא גם בהקשר הפשוט של המילה: להראות. להיות קיים. להיות האדם, לא המושג. יש אנשים ששואלים למה טרנסים, או להטבים, צריכים להניף דגלים. למה צריך להיות קולניים, למה צריך לצאת מהארון. והתשובה היא: כי זה הנשק שלנו. האנושיות שלנו, זה המגן היחיד שלנו. זה הדבר שאנחנו מקווים שיפעל, כשהאיש צר והאוייב רוצה לחוקק נגדנו, לפגוע בנו – אנחנו רוצים להסתכל לו בעיניים ולומר: זה נגדי, החקיקה שלך. זה נגדי, הפגיעה שלך. אני לא מושג, אני לא רעיון – אני בן אדם.

יום נראות שמח!

"חבל שלא הצלחת להתאבד."

"חבל שלא הצלחת להתאבד."
אלו המילים האחרונות שאבא שלי אמר לי מאז שיצאתי בפניו מהארון בתור טרנסית. את אותו הלילה לא העברתי בבית.

קרא עוד »

החלומות שהיו לי התרסקו ומצאתי את עצמי בודד ושבור

אני לא מאשים, לא אותה ולא אותי. גם לא את הממסד הדתי, על אף שאם הדברים היו אחרת הרבה מאד כאב היה יכול להיחסך. אני רק מבקש שתאמינו. שתאמינו לה, שתאמינו לי. את המחיר שלי אני כבר שילמתי, אין לי מה לעשות עם זה ואין לי טעם להאשים את המציאות שהייתה יכולה להיות אחרת. אני רק מקווה שעוד אנשים לא יעברו בגיהינום הזה. אל תתנו לזה לקרות בקלות דעת ואל תטיפו מוסר ואידיאולוגיה לאלו שיישאו את כאבם לבדם.

קרא עוד »

הדגשת הקיום והנוכחות של א.נשים להטב"קים וזכותם לזכויות בסיסיות – הן יישומים מובנים מאליהם של מצוות 'ואהבת לרעך כמוך', שאמורים לחייב כל אחת ואחד מאיתנו לפעולה

המטרות שתיארתי לעיל – הדגשת הקיום והנוכחות של א.נשים להטב"קים וזכותם לזכויות בסיסיות – הן יישומים מובנים מאליהם של מצוות 'ואהבת לרעך כמוך', שאמורים לחייב כל אחת ואחד מאיתנו לפעולה; אך בנוסף למטרות האלו, יש עוד ערכים רבים ושונים שבאי המצעד באים לקדם, ולא עם כולם אני מזדהה. לרבים מהם אני מתנגד נחרצות.

קרא עוד »

שתפו את המאמר