היום, ה-31 למרץ, מצוין יום הנראות הטרנסי. לרגל היום, פעיל חברותא, אמתי מינצר, ניהל שיחה

לא תכננתי לכתוב, הספיק לי בנתיים להתווכח עם השלטים שלך בכל רחבי הישוב תוך כדי ריצות הבוקר שלי , אבל הבוקר השלטים נעלמו והמילים מתפרצות לי החוצה, מבקשות להשמיע קול , קול של רבות ורבים שפגשתי בשנים האחרונות במסגרת תפקידיי ועיסוקיי.

בסוף השבוע האחרון פורסם ראיון חג עם הרב יגאל לוינשטיין, במסגרת העלון "עולם קטן" שמחולק חינם בבתי הכנסת. לוינשטיין מבהיר שם שמעולם *לא התנצל* על כך שכינה את ההומואים "סוטים", הרי הם "אנומליה מוחלטת", טרור תרבותי, יאדה יאדה יאדה. עכשיו, אלוהים עדי שאני מעדיף לאכול גפילטע פיש עד יום מותי מאשר להגיב שוב ללוינשטיין ודומיו, אבל בפראפראזה על דבריו נגד להט"בים: אם הוא היה עושה בביתו את מה שהוא עושה, לא הייתי אומר מילה. הבעיה היא שנותנים לו במה, ולכן צריך לצאת למאבק נגדו.

כשרציתי לגייר את הילדים, לא יכולנו לעשות את זה בארץ. אף בית דין אורתודוכסי פה לא סמך עליי שאגדל ילדים יהודים. מצאנו בית דין אורתודוכסי בניו-יורק, ותוך כדי שאנחנו מתכננים טיסה עם שני תינוקות ושמונה מאות מזוודות על פני חצי יבשת, אדם שאל אותי: בשביל מי אתה עושה את זה? מי הקהילה שלך? שלושה רבנים שמעולם לא פגשת באפר-ווסט-סייד?

מה יעשה אדם הרוצה לרסן את מערכת המשפט, להעלות את המיסוי על עשירים, להנהיג את שיטת השוברים במערכת החינוך, לתת לכל אדם תחת שלטון ישראל זכות הצבעה לפרלמנט, אך למסד בחוק את זהותה התרבותית היהודית העברית של המדינה, כך שהיא תתמוך כלכלית במוסדות תרבותיים תורניים בלי קשר לחלקם באוכלוסייה של יהודים שומרי מצוות? היש לאדם כזה מפלגה להצביע לה? בעייתו שלו ובעייתו של הלהט"ב הדתי אינן שונות מבחינה פוליטית כלל וכלל

המילה הגדולה הזו, האירוע הגדול והיקר הזה. עזבו רגע מאבקים, הכרה מהמדינה, הפלות של הצעות חוק לברית זוגיות וחתימה ברבנות. לא מה זה אומר לאנשים אחרים, אלא מה זה אומר בשבילנו-הומואים בחיים קהילתיים דתיים ומוקפים סטרייטים, לא עלינו.

קראתם את "עולם קטן" של שבת תצווה? לא?? לא הפסדתם. באובססיה החולנית של מערכת העלון