ימי אלול, טרם הימים הנוראים, והייתי רוצה להתחיל בחלק מהפיוט "כי הנה
כחומר":
ִּכי ִּהֵּנה ַּכ ֹחֶמר ְּבַּיד ַּהּיֹוֵּצר
ִּבְּרצֹותֹו ַּמְּר ִּחיב ּו ִּבְּרצֹותֹו ְּמַּקֵּצר
ֵּכן ֲאַּנ ְּחנּו ְּבָיְּדָך ֶחֶסד נֹוֵּצר
ַּל ְּבִּרית ַּהֵּבט ְּוַאל ֵּתֶפן ַּלֵּּיֶצר.
בפיוט משול אדם לחומר בידי יוצר שניתן לעשות ממנו כל דבר, להרחיב ולקצר.
אלוהים באופן כפרני משהו נמשל ליוצר, לאדם. נשאלת השאלה מה הדבר הגדול
ששווה להסבירו דרך השוואה כה חמורה? ובכן נראה לי שהתשובה טמונה בשאלה –
יכולת היצירה והבריאה היא זו שמעלה את האדם ליכולת השוואה לאלוהים.
בחסידות מוסבר שבריאה יכולה להיתכן בשני אופנים, יש מיש ויש מאין. יכולת
בריאת יש מאין, מתהו ובהו שמורה לאלוהים אך בריאה של יש מיש גם אנו מסוגלים
לה. חוסר היכולת לברוא מריק מכניסה לבריאוֺת שלנו את הרבדים הרבים בנפשנו.
יצירה מלאת אזכורים והכלאות בין חלקינו השונים שנוצרת בהקשר המפליא שהוא
אנחנו.
"בראשית" מגיע לבחון את הקשר בין להטב"קיםות למקרא ובכך לקונטקסט
היהודי־ישראלי והדתי בו הם מתקיימים – משירים על עצמםן והחוויות שלהםן ועד
א.נשים שהם פגשו. בבליל שבין דברי אלוהים חיים ושירה עכשווית מתהווה סיפור
החיים שמלווה את הקוויר.ית מיום היוולדו ועד שהוא מכיר בזהותו ופוצח במשבר
זהות בסגנון ירושלים-תל־אביב ופותר אותו בערוב ימיו עם שירים נוסח אלו.
תודה לכל הכותביםות שהשקיעו מזמנםן כדי לברוא את הבריאה הזו. מקווים שתהנו
ותחכימו ושניפגש עוד השנה שוב עם אנתולוגיה גדולה יותר שתכלול את שאר
החומשים. כתיבה וחתימה טובה! א גוט געבענטשט יאר!
אוהב.ת, זיו.
לתגובות והערות:
850-3119773
zivmolad@gmail.com

להורדת החוברת המלאה לחץ כאן

שתפו את המאמר

שיתוף ב facebook
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב twitter

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *