תפריט
אני ואלוהים: "אני דתי. אף פעם לא היתה לי בעיה. אני באמת ובתמים מאמין שהבעיה היא לא בדת, אלא עם הדתיים. אני לא רואה שיש קונפליקט בין גאווה לבין התורה. לא כל המצוות וכל האיסורים קשורים אל כל אדם, כמו שהלכות שחיטה לא רלוונטיות לצמחוני.
אני רפאל יהונתן, הומו דתי ואני אורתודוכס. איך? למה? שאלה מעניינת. פעם אמרתי שההגדרה הקולעת ביותר לאורתודוכס היא אדם שמאחוריו עומד אורתודוכס אחר וקורא לו רפורמי. מעבר לבדיחה עצמה על הרפורמופוביה הרבה שעומדת בבסיס הגישה האורתודוכסית האשכנזית, שבעצמה התפתחה רק כתגובה לרפורמה ועל הצורך לסמן כל הזמן אויב רפורמטור חדש, הרי שיש כאן אמת על טיבה של ההגדרה במובן הכללי והרחב שלה: אורתודוכס הוא כל מי שאינו רפורמי (או קונסרבטיבי לצורך העניין).
שמות בדויים וראיונות דמיוניים לא יכסו על האמת המרה של טיפולי ההמרה. גם לא השמצת
ידידנו אמתי מינצר כתב על חוויתו האישית כאדם דתי שאיננו אורתודוכס. ניכר שהדברים שכתב יצאו מן הלב והביעו חוויה אישית כנה, ואין מה לסייג אותם כלל. עם זאת הייתי רוצה לסייג רושם שעשוי להתקבל מהם. אפשר היה בטעות לחשוב שאין אצלנו בחברותא מקום להומואים דתיים אורתודוכסיים, וחשוב לי להגיד באופן ברור ונחרץ: אצלנו מקבלים גם הומואים דתיים אורתודוכסיים!
חֲבֵרִי הָאַחֲרוֹן, זָכוּר לִי, הָיָה בַּעַל שֵׁם מוּזָר. הוּא בָּא מִמְּקוֹמוֹת לַחִים, מְלֵאֵי אַצּוֹת וְצַבִּים,
המסע שלי להגדרה העצמית כ"הומו דתי" היה מפרך. אחרי שנים של הדחקה והתכחשות הצלחתי לאמץ את הזהות הלהט"בית, אך להשליך מייד הצידה את הזהות הדתית: זה פשוט לא הסתדר.
כאן ולא שם: "עליתי לבד. בין התיכון לקולג' באתי לשנה אחת ללמוד בישיבה. זה משהו שהרבה אמריקאים עושים אחרי תיכון. כשהסתיימה השנה, החלטתי להישאר. אני מרגיש ממש מחובר לכאן, שאני רוצה להיות פה. קשה לי להסביר את ההרגשה. אני אוהב את הישראליות: מצד אחד היא לחוצה, אנשים ממהרים מאוד ברחוב, דוחפים כשעולים לרכבת, מצד שני יש גם רוגע, של 'תזרום אחי, הכל יהיה בסדר'".
