הסיפור של ארז ברוכי

ראיון עם ארז ברוכי במסגרת המגזין מעת לעט

בכל פוסט של #יחידגאה נביא את סיפור היציאה מהארון של הומו גאה, דתי על הרצף (כן, דתל"שים, אנחנו מסתכלים גם עליכם), שיעניק לנו חיזוק והשראה לאלה שעוד בפנים ולאלה שכבר בחוץ.

מי אני: Erez Baruchi (46)

מאיפה אני: "ממשפחה מפד"לניקית של פעם", גדל באלון שבות ומגיל 25 בתל אביב.

עם מי אני: לפני 11 שנה, בסעודת ער"ש, הכיר את Ori Lachmi (37), שחקן ותסריטאי, ומאז הם ביחד ומגדלים באהבה את גלעד ("אוטוטו בר מצווה"), שלומית-ליאור (11) ואיתן (7.5) שהגיחו לעולם בהורות משותפת, ואת רוני (3) ונבו (9 חודשים) שבאו לעולם בפונדקאות בארה"ב. לחגיגה מצטרפת גם הכלבה שאניה (17) – "על שם הזמרת שאניה טוויין. הומואים, בכל זאת".

ילדים זה שמחה: "הם מציגים את עצמם לעולם כילדים שגדלים במשפחה מיוחדת, לא אנחנו אמרנו להם מה להגיד". הילדודס לומדים במוסדות חינוך ממלכתיים-דתיים, בגבעת שמואל ובתל אביב. "הצוות החינוכי מקבל את זה בסדר גמור ומתייחס לילדים כמו לשאר הילדים".

מה אני עושה בחיי: "מעצב פנים. יש לי משרד שאני המנכ"ל, הנשיא והמנקה".

איך אני מגדיר את עצמי: "הומו, פשוט הומו".

אני ואלוהים: "ביחסים טובים. אני מגדיר את עצמי דתי. אנחנו מסתדרים אחד עם השני מצוין. הוא מלווה אותי מאז ומתמיד".

מתי ידעתי: "יש לי זיכרונות מגילאים מאוד מוקדמים, גיל שלוש, אבל באיזור כיתה ט' הבנתי שאני הומו, בכיתה י"ב זה חלחל סופית. לא היו לי התלבטויות או ספקות שזה מי שאני. ברגע שהבנתי שאני הומו, חיבקתי את עצמי. לא היה אז אינטרנט. אפילו הספרים שעסקו בנושא והגיעו לאלון שבות – צונזרו. בסדרה פלורנטין זו היתה הפעם הראשונה שראיתי הומו".

הפעם הראשונה בה יצאתי מהארון: גיל 25, בפני שני חברים טובים (עד היום) מהישיבה התיכונית. "הם הגיבו בקבלה ובהבנה".

"אמא, אבא, אני הומו": גיל 27. "במוצאי שבת הושבתי את ההורים בסלון, וסיפרתי להם. הם שאלו למה לא סיפרתי עד עכשיו, ואמרו שלא משנה מה יקרה אני תמיד אשאר הבן שלהם, והם אוהבים אותי. הם הגיבו מדהים. היה לי חשוב להגיד להם שלושה דברים: הם לא אשמים בשום דבר ואני לא כישלון חינוכי שלהם – נהפוך הוא: נשארתי מחובר לדתיות שלי. הדבר השני הוא שאני לא מתכוון להתחתן עם אישה ולחיות בשקר, והדבר האחרון: אני מתכוון להיות אבא לילדים. הפתרונות לא היו אז על השולחן כמו היום".

תפסו אותי על חם: "לא בדיוק אותי, אבל כשהייתי בזוגיות עם האקס, אמא שלו באה לבקר אותו, פתחה ספר בישול שקניתי לו במתנה והיא הבינה מההקדשה שלי שאנחנו לא סתם שותפים לדירה…".

התגובה הכי זכורה לי: "מול אחותי הגדולה. יצאתי מהארון במייל, כי היא גרה בארצות הברית, ואיך שהיא קיבלה את המייל, בפורים, היא התקשרה לדבר איתי. זו היתה תגובה טובה כמובן ועד היום היא סוג של נציגת הקהילה הגאה, מבחינתי, באלון שבות".

תגובה שהעציבה אותי: "לא היו כאלה".

מסר לארוניסטים: "תעשה את מירב המאמצים לצאת משם, כי איך אמר הרב בני לאו? ארון זה מוות. לחכות למשהו שלחלוטין ברור שבחוץ שיהיה יותר טוב, למרות שיהיו קשיים בדרך, אין שום סיבה באמת לא להתחיל לחיות".

מסר למי שכבר בחוץ: "שימשיך להיות גאה במי שהוא, שימשיך ללכת קדימה עם מי מישהו".

גם אתם רוצים לספר את הסיפור שלכם? שלחו לנו שם מלא, גיל וטלפון להתקשרות במסנג'ר, בתגובות, או ל- Info@havruta.org.il

שתפו את המאמר

שיתוף ב facebook
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב twitter

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *