קוויריות היא חריגות. אנחנו חורגות על מנת לשבור קודים ומגבלות, אנחנו לא מקבלות את הרצון להיטמע, להתנהל כמו כולן. אנחנו מכירות בכך שהמבנה של החברה שלנו יוצר עוולות ומנציח דיכויים.

כאשר כותבים על להט"ביות דתית, לתהליך הכתיבה שני שימושים עיקריים: יצירת תוכן ויצירת מרחב.
יצירת התוכן ברורה מאליה, העולם הרוחני של יהודים רבים, מתבסס על מחשבה ומסורת כתובה. כתיבת מחשבה להט"בית-דתית מהווה מענה לצורך זה.

האם אפשר היה לכתוב משהו בשבוע שעבר בהקשר הלהט"בי, אשר לא עסק בהתבטאויות של הרב רפי פרץ?
כותרות ענק, פרצוף מרוח בשחור לבן, תגובות בלתי פוסקות, מלל לא נגמר, גינויים מכלל הצדדים, גינויים על כך שנאמרו ולא נאמרו גינויים, תהיות על גבולות חופש הביטוי, התנגדות להתנגדות. רעש. שקט.

במסכת ברכות (הצטרפתי ללחץ החברתי של לימוד הדף היומי ואני שמח בכך), סיפור תפילת חנה מובא על מנת ללמוד מספר הלכות תפילה. באחד מהדיונים הנוגעים לנושא, מופיע סיפור שתפס אותי מאוד.

הצבעתי בבחירות ביום שני. ממרום גיל 23 אני מתחיל להתרגל לראות את נציגי הציבור שלי באופוזיציה (ובאופן כללי, מתחיל להתרגל להיות בעמדה של אופוזיציה נצחית). בהמשך לכך, פצחתי בחודש שעבר בחרם תרבותי (מובל, מנוהל ומתקיים באמצעותי בלבד) על סדרות וסרטים שאינם מציגים דמויות לא-הטרונורמטיביות. למזלי, האלגוריתם של נטפליקס החליט להירתם למאמץ וליצור לי שתי קטגוריות שונות של סדרות פמיניסטיות, הידד.