ושכנתי, בתוכם

דבר תורה לפרשת תרומה מאת אלעזר

פרשת השבוע, פרשת תרומה, פותחת בפסוקים המתארים את התרומה הייחודית שנאספת מבני ישראל לקראת בניית המשכן:

(ב) דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְיִקְחוּ-לִי תְּרוּמָה: מֵאֵת כָּל-אִישׁ אֲשֶׁר יִדְּבֶנּוּ לִבּוֹ, תִּקְחוּ אֶת-תְּרוּמָתִי. (ג) וְזֹאת, הַתְּרוּמָה, אֲשֶׁר תִּקְחוּ, מֵאִתָּם: זָהָב וָכֶסֶף, וּנְחֹשֶׁת. (ד) וּתְכֵלֶת וְאַרְגָּמָן וְתוֹלַעַת שָׁנִי, וְשֵׁשׁ וְעִזִּים (ה) וְעֹרֹת אֵילִם מְאָדָּמִים וְעֹרֹת תְּחָשִׁים, וַעֲצֵי שִׁטִּים. (ו) שֶׁמֶן, לַמָּאֹר; בְּשָׂמִים לְשֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה, וְלִקְטֹרֶת הַסַּמִּים. (ז) אַבְנֵי-שֹׁהַם, וְאַבְנֵי מִלֻּאִים, לָאֵפֹד, וְלַחֹשֶׁן (שמות כ"ה).

הפסוקים מתעכבים ומפרטים את התרומות השונות. המשכן מורכב מחומרי גלם שונים שנתרמו על ידי אנשים שונים. אני מדמיין אנשים מסתכלים על יריעות המשכן ונזכרים שהם תרמו את העור, אנשים מריחים קטורת ונזכרים בתרומתם, לכל פרט החלק שלו בפרויקט. אם לכולם הייתה את אותה התרומה, המשכן היה מורכב רק מעורות תחשים ולא היה שווה כלום.

הכתוב ממשיך בפסוק הבא: "וְעָשׂוּ לִי, מִקְדָּשׁ; וְשָׁכַנְתִּי, בְּתוֹכָם". בקריאה מהירה נראה כי יש טעות בפסוק, נראה שהיה צריך לכתוב: וְעָשׂוּ לִי, מִקְדָּשׁ; וְשָׁכַנְתִּי, בְּתוֹכוֹ. אני מציע שהפסוק מתאר את התוצאה של התחושה בה לכל אחד תרומה ייחודית לבניית המשכן. כתוצאה השכינה היא בעם לא במשכן.

ניתן ללמוד מפסוקים אלה את הייחוד של תוצר הנבנה על ידי קהילה בה לכל פרט יש את התרומה הייחודית שלו. אני מאחל לנו שנדע להשמיע את קולנו הייחודי.

שתפו את המאמר

שיתוף ב facebook
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב twitter

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *