המפגש השני של בית המדרש יוצא לדרך. הצטרפו למסע בעקבות אחת הדמויות המרתקות ביותר בתלמוד – אלישע בן אבויה
"למרות השינויים החברתיים החיוביים ביחס לקהילה הלה"טבית באופן כללי, המחקרים המצביעים על כך שלהטב"ים עדיין נמצאים בסיכון מוגבר לקשיים נפשיים, וכי דבר זה אינו משתנה" ▪ "כל המאבד נפש אחת מישראל מעלה עליו הכתוב כאילו איבד עולם מלא – תפיסה זו היא בעיניי לא רק עמדה דתית אלא גם עמדה מוסרית ואתית" ▪ מסקנות אלו ועוד עולות ממחקרה של ד"ר עירית קורן על הומואים דתיים וטיפולי המרה
פניות שגויות הן המומחיות שלי. אני מאמין לווייז בדיוק כשהוא מתעקש להיכנס לג'יסר א-זרקה במקום להישאר על כביש החוף, מאמין לחזאים ירושלמים כשהם מבטיחים שלג. בחירות הן מטרד: אני משתדל להימנע מהן ככל יכולתי. לו הייתי פילוסוף ימי-ביניימי הייתי יכול להיות יותר אלגנטי: הייתי יכול להאמין שהן לא קיימות ▪ אליק בפרק חדש על שבילים מתפצלים ודלתות מסתובבות
"אני לא בטוח שאני רוצה לספר את הסיפור שלי, אבל אני חושב שזה חשוב, זה חשוב שאנשים ידעו מה עלול לקרות כאשר יש אדם במצוקה" ▪ א' (השם המלא שמור במערכת) גולל את כל הדרכים השיטות, הקמעות והשרלטנויות שרבנים ושאר אנשי רוח הציעו לו, פעמים תמורת תשלום, כדי להשתנות. אתם יכולים לנחש מה קרה בסוף
"מילותיו של הפסיכולוג, דרך טיפולו, התנסחותו, זחיחותו והבטחותיו הכבידו עלי מאוד, שנאתי את עצמי אף יותר והוספתי כעת לשנאה זו גם ממגוון הדעות הקדומות שהוא הפגין במהלך הטיפול. דברים אלו נכתבים דווקא משום שבקרב פסיכולוגים רבים עדיין קיימת האמונה כי שינוי נטייה מינית הינו אפשרי ובעל סיכויי הצלחה טובים" ▪ עדות אישית אחת מיני רבות על טיפול המרה
נמאס לו לחזור לימים ההם, ובכל זאת הוא כותב כי הימים ההם לא באמת חלפו. הגיגים של מוצאי כיפור מאת יבניה על טיפולי ההמרה שעבר
דמו בנפשכם כי במדינת ישראל מוכרזת שנה שלמה כשנת שבתון חלקית המוקדשת לחיזוק המשפחתיות, חיי התרבות והקהילה. מה הייתם יכולים לעשות בשנה שכזו? שערו נא בנפשכם כי בשנה ידועה מראש המוזיאונים, שמורות הטבע, הספריות ושאר הנכסים השייכים לכלל הציבור פתוחים ללא תשלום – כיצד הייתם מנצלים "הטבה" זו? ▪ עינט קרמר, מנהלת טבע עברי ומובילת יוזמת שמיטה ישראלית
שנה אחת, כל שבע שנים. אנחנו עוצרים את מרוצת החיים, את עבודתנו עם הקרקע. שנה שלמה שאנו נותנים לה מנוחה. שנים עשר חודשים נותנים לה לצמוח סבוך ופרא, שלוש מאות חמישים וארבעה יום שאנו נותנים לה להיות כמו הטבע שלה ▪ דבר המערכת לעלון בריש גלי תשע"ה
העם היהודי היה במשך ההיסטוריה שלו, עם בסיכון, שהלך לישון מבלי לדעת לאיזו מציאות יקום למחרת. עינינו היו נשואות לשמים וחיינו תלויים מנגד. כשחזרנו לארצנו, רצינו לקוות שהגענו אל המנוחה ואל הנחלה, אבל שוב ושוב אנו מקבלים תזכורת שגם עם כל היכולות הצבאיות והמדיניות, אנו זקוקים לרחמי שמים ▪ הרב מיכאל מלכיאור על חשיבות השמיטה, ועל התמורות שעברה הקהילה הדתית ועוד תעבור
