"בקהילה הייחודית שלנו, אני חושבת שברור מאוד למי מתכוונים כאשר מרמזים 'פגום בגופו'". נועה רז מנסה להתמודד עם שאלת אפליית כהנים פגומים, והדרתם מעבודת הקודש.
חברותא השתתפה בערב "פסח שני – יום הסובלנות הדתית", ובו רב שיח עם הרב יהודה גלעד וד"ר פרידמן בנושא "מחויבות ההנהגה לצורכי המיעוט"; סדנה בנושא הומואים ולסביות בהתמודדותם עם אלוקים, המשפחה והקהילה; סדנה בנושא התנהגות החברה הדתית כלפי נפגעי תקיפה מינית ועוד * בני מסכם
בי"ט בסיוון (1 ביוני) אמור להיות אירוע "יום הגאווה" בכנסת, בהשתתפות יו"ר הכנסת. ח"כ כצלה תגובה להזמנתו לאירוע: "אני מזועזע ונדהם. זהו אירוע פוגעני". ח"כ הורוביץ: "ח"כ כץ לא למד דבר מהרצח בברנוער"
פרטים מעניינים ולא מוכרים בנושא משכב זכר * למשל: מה הגדרת המעשה האסור במשכב זכר (יש דעה שטוענת שמדובר באדרוגינס), מהו איסור חיתון בין גברים (ייתכן שאין איסור בנישואין אלא רק באקט המיני) * קטעים מעבודת תזה בנושא "הומוסקסואליות במקורות התלמודיים"
"ההתאבדות, למשל, מקובלת כחטא חברתי בל-יכופר, למרות הנטייה לעתים להבין את הרקע ואת המניעים. היעלה על הדעת כי תקום תנועה חברתית למתן לגיטימציה להתאבדות?" * תגובת חברותא לדברים הקשים בטור שיפורסם בעלון "שבת בשבתו" הקרוב, של הרב ישראל רוזן
לרגל יום השואה והגבורה, התארח אצלנו יוסי גלעד, מנהל קורס מדריכי פולין ביד ושם ומתנדב בחוש"ן, אשר ירצה בנושא גורלם ורדיפתם של הומואים ולסביות בתקופת הנאציזם באירופה
זאביק טוען שקיים קו דמיון בולט בין התנועה הציונית לבין המהפכה ההומולסבית. בשתיהן הייתה תנועה למען החזרה לקשר הגופני שלנו עם עצמנו. קשר שהיעדרו גרם לסבל רב ולמצוקה, והחידוש שלו פטר אותנו מהפרעות נפשיות רבות וקשות * טור חירות שפירושה גם אחריות
הקשר ההומולסבי לסוגיית השירות הצבאי היה לאחד ההישגים החשובים של הקהילה בארץ * זאביק סוקר את התמורות שעבר "כור ההיתוך של החברה הישראלית" החל משנות ה-70 אז הומואים לא יכלו לשרת בצה"ל וכלה בימינו אנו שחיילים שומעים בצה"ל הרצאות על הומוסקסואליות
הצרעת מייצגת חומרת "לא לעשות" ואילו השבת חומרת "לעשות". משום מה תמיד נוטים להחמרות של ה"לא לעשות", בלי שזוכרים שבאותה מידה יש גם החמרות של "לעשות" * טוהר טוען שבפרשיות המחוברות התורה מדריכה אותנו שגם במעשים חיוביים, אקטיביים, יש מה להחמיר
לאחר הפגישה עם גבריאל מבין מוטי עד כמה נתנאל וכל ההתנסויות הקודמות שלו לא באמת מילאו אצלו את החסך בשותפות אמתית, בהקשבה, ברעות, בהבנה. האם הוא סוף-סוף מצא נחמה? * נתי בעוד פרק בבלוג "ציפור קטנה בלב"
זאביק סבור שעלינו, היהודים ההומולסביים, חובה כפולה ומכופלת לנצור אתנו את זיכרון השואה. אל לנו לעשות זאת כלאחר יד כי השואה בעבורנו היא חלק מהמאבק שלנו בהווה. מאבק נגד הניכור, נגד הדמוניזציה ונגד הניסיון להדיר אותנו מזיכרוננו ההיסטורי הלאומי והאישי
קשה להיות יהודי. גזענות, שנאה, שוני. נשמע מוכר? * אמציה בסיפור מתעתע
פרשת מות בני אהרון ופרשת בשר וחלב עוסקים בהפרדה. אבל אנו כהומואים ב"עצם הוויתנו" בגדר איום על ההפרדה המוחלטת בין זכר לנקבה ובין גבר לאישה. אז איך ממזגים בין הדברים? * בני סבור שתפקידנו לא לפחד מהשיח בנושא גבולות, ולא חשוב מה יגידו
אזור הנגב חיכה רק לנו (ולעוד מאות מבני ישראל), ובתום הטיול קינחנו ב"על האש" (חָלָק עם קטניות ולא חָלָק בלי קטניות) ואף קפצנו לקבר בן גוריון (למה תמיד שוכחים את פולה?) * סיכום הטיול
אז מה באמת קרה לים סוף – הוא נקרע, נבקע או נגזר? במקרא מוזכרת לשון "בקיעה", אבל בחז"ל ובהגדה לשון "קריעה". מדוע שינו חז"ל? * דבר תורה לשוני שמדגים תהליכים סמנטיים בלשון העברית
