דבר תורה לפרשת לך לך – לאן ללכת?

כולנו שמענו את הקול הפנימי שאמר לנו "לך לך". אתה לא יכול להישאר כאן, אתה הומו, אתה אחר: לך לך! כהומואים דתיים אנחנו מרגישים שנענינו לקריאת הקול הפנימי והלכנו, אבל לא הגענו לשום מקום. אז לאן בעצם הולכים?

walking_manבפרשה אלוקים אומר לאברהם "לך לך מארצך, וממולדתך ומבית אביך". כמובן, השאלה היא לאן ללכת?

רבותינו תפסו את הציווי "לך לך" כאחד מן הניסיונות שבהם נתנסה אברהם: אברהם לא סתם מצווה לעבור דירה אלא יש כאן  עזיבה של כל הסביבה האלילית והליכה אל עתיד חדש לאנושות – אל האמונה באל אחד.

אנחנו מבינים מה אברהם צריך לעזוב: את ארצו, את מולדתו ולפי חז"ל את אמונותיו ואת העולם האלילי המוכר לו. ברור מה אברהם צריך לעזוב. אבל לא ברור: לאן הוא הולך.

אלוקים אומר לאברהם: "אל הארץ אשר אראך". אפשר להבין זאת כהבטחה: אלוקים מבטיח לאברהם, אני כבר אראה לך את הדרך. אבל אפשר גם להבין את זה כחלק מהניסיון: אלוקים אומר לאברהם לעזוב את הכול, בלי להגיד לאן הולכים. אברהם יודע מה הוא מפסיד, אין לו מושג מה הוא עומד להרוויח. ואף שברור לו שהוא עוזב בלי לדעת לאן, הוא בכל זאת נענה לקול הפנימי הקורא "לך לך".

אפשר להבין  שהאמירה "אל הארץ אשר אראך" היא מין "עזוב, יהיה בסדר" ישראלי שכזה. כשהחשמלאי או האינסטלטור ואמרים לי "עזוב, יהיה בסדר", אני מייד מבין שהולך להיות מאוד לא בסדר. ובכל זאת כשאלוקים אומר לאברהם "אל הארץ אשר אראך"  אברהם מסתפק בזה. אולי מפני שהקול הפנימי של ה"לך לך" חזק מספיק בשביל לקום וללכת.

אני חושב שהמצב הקיומי הזה רלוונטי מאוד אלינו, כהומואים דתיים. כולנו שמענו את הקול הפנימי שאמר לנו "לך לך". אתה לא יכול להישאר כאן, זה לא מתאים לך. אתה אחר, אתה שונה, יש לך ייעוד אחר. "לך לך".

מקצתנו באמת הלכנו. או באופן פיזי, כמו לעבור מבית ההורים בבית אל לעיר הגדולה תל אביב או באופן רוחני כמו לעבור מ"עטרת כוהנים" למניין השיוויוני .

אני חושב שרבים מאתנו מבינים את מציאות החיים הזו של להיות הומו דתי כקריאת הקול הפנימי "לך לך". אבל שוב עולה השאלה: לאן ללכת?

כהומואים דתיים אנחנו חיים הרבה פעמים כמו משה מול הארץ המובטחת: כל החיים הלכנו במדבר בשביל מטרה מסוימת, ועכשיו מתברר לנו שהיא לא בת השגה.

או אז אנחנו שואלים את עצמנו – לאן בעצם אנחנו הולכים? הרי נענינו לקריאת הקול הפנימי והלכנו, אבל לא הגענו לשום מקום.

הפתרון למצב הזה טמון אולי בהבנה אחרת של הפסוק. בספר משלי כתוב: "טוֹבָה תּוֹכַחַת מְגֻלָּה מֵאַהֲבָה מְסֻתָּרֶת". לפי הפסוק תוכחה גלויה עדיפה יותר מאהבה מוסתרת. אולם המאירי מסביר כי פשט הכתוב הוא שטובה תוכחה מגולה כשהיא באה מתוך אהבה מסותרת. המ"ם בפסוק היא מ"ם המתוך, ולא מ"ם היתרון.

אולי כך צריך להבין גם את ה"לך לך" שלנו: "לך לך" מתוך ארצך, מכוח בית אביך, מתוך מולדתך, קח אתך את המטען הרוחני שלך כשאתה הולך לארץ חדשה ומקום חדש. שמא עלינו להבין כהומואים דתיים שעלינו לשאת אתנו אל תוך העולם ההומואי את העולם הרוחני שאנחנו מביאים מהבית: את ישיבת ההסדר, את התורה ואת בית הכנסת.

אין לי ספק שסוף המסע עדיין לא ברור. הגם לי לא ברור לחלוטין כיצד אפשר ללכת לעבר עתיד הומואי תוך סחיבת מורשת העבר הישיבתי, אבל לפחות יש כאן כיוון.

אם נסכם, אני חושב שכך עלינו להבין את הדברים: "לך לך" הוא הציווי הפנימי – אתה לא יכול להישאר כאן, זה לא מתאים לך. אתה אחר, אתה שונה, יש לך ייעוד אחר. וכשאתה הולך, "לך לך" מכוח בית אביך, לך מכוח המורשת הרוחנית שלך, וצור משהו חדש לגמרי ואמיץ מאוד.

שנזכה כולנו לבנות ולבנים ככוכבי השמים לרוב.

שבת שלום,

בני

שתפו את המאמר

שיתוף ב facebook
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב twitter

3 תגובות

  1. אני רואה את הציווי "לֵךְ לְךָ" מנקודת מבט מעט קיומית (ניתן לשייך לפילוסופיה ניאו או פוסט אקזיסטנציאליסטית). רוצה לומר: אתה קיים לעצמך, אתה ברשות עצמך, יש לך יכולת להשפיע – במידה זו או אחרת – על עתידך, ובייחוד במעשיך. ומה מעשה יותר חזק ומלא משמעות מלעזוב את המקום הנוח והמפנק מהבית החם? זהו הבית בו נולדת, אך לא הבית בו תוכל לחיות באמת. "באמת", כלומר, לא בשקר.

    אמנם הכול צפוי, אך עדיין – שוב, במידה זו או אחרת – הרשות נתונה. מה תהיינה ההשלכות של לקום וללכת, את זה אנו לא יכולים לצפות באופן מלא, שהרי העולם לא תלוי רק בנו. אך לקום וללכת – אפשר.

    "לֵךְ לְךָ", כלומר, "לעצמך" – בנה את ייעודך בעצמך, צוק משמעות בחייך אתה. ובעלי מבט ביקורתי על הדת ומקור התפתחותה יוכלו להוסיף: "ובנה את אלוהיך".

    אמיר

  2. ה"שפת אמת" האהוב עליי הוא על פרשת לך-לך:

    הרמב"ן שואל למה התורה לא מספרת בשבחו של אברם, שבזכותו קרא אליו אלוהים "לך לך". אבל השפת אמת אומר שהקול "לך לך" קורא תמיד. לכל אדם, בכל שעה. גדולתו של אברם היא בכך שהוא שמע. 

  3. אברהם התנסה בנסיונות בציווי אלוקי. השאלה שתמיד אני שואל את עצמי מה רבונו של עולם רוצה ממני? האם יתכן שנודלתי לעולם אזוק בידי וברגלי ובעצם להיות אסיר עולם בליבי ובנשמתי? אנחנו רחמנים בני רחמנים איך יתכן להביא אדם לעולם בנסיון בלתי אפשרי ועם זה לחיות עד 120 שנה? בגמרא במסכת ברכות דף ס' עמ' ב' כתוב אמר רב משום רבי מאיר וכן תנא משמיה דרבי עקיבא לעולם יהא אדם רגיל לומר כל מה שעושה הקדוש ברוך הוא הכל לטובה. האם אני יכול להגיד לעצמי אני מי שאני והכל לטובה? על כרחי נוצרתי ועל כרחי נולדתי. ללא שום זכות בחירה מה ומי אני ומה תהיה אישיותי או נטיותי. התשובה ברורה לי ולרוב הנמצאים במצבי מה הייתה תשובתינו אם הייתה לנו הברירה או הבחירה.עשרה נסיונות ניסה הקב"ה את אברהם. מספר בראשית החומש הראשון בחמשת חומשי תורה אנחנו נחשפים לנסיונות שאלוהים מנסה את אברהם שהנסיון הגדול מכולם הוא נסיון עקדת יצחק. כל אורך הנסיונות שאלוהים מנסה את אבותינו הוא במעשים ובציווי דברים שאלוהים מנסה את עם ישראל. האם אני ושכמותי הוא בגדר נסיון? אני יכול להבין נסיון על ידי ציווי בעשיית דברים. אם נחזור שוב למקורותינו אלוהים מנסה את עם ישראל באמונתו ובאהבתו להקב"ה על ידי מעשים כמו חטא העגל, הורדת המן וכו'. אדם הומוסקסואל ואני לא נכנס למחלוקת אם זה זה מולד או נרכש, גופו, נפשו, נשמתו ואישיותו טבועה בנטייתו. דבר לא נשלט הוא נתון קיים ובלתי ניתן להמרה אם הוא בגדר נסיון? כשאדם נמצא בנסיון מעשי רשות הבחירה היא בידיו, במצב של נטיה מינית הבחירה אינה נתונה בידו של האדם. אדם הרוצה לשנות איבר בגופו בצורה טבעית אינה אפשרית. כך גם איני יכול להפוך את נטייתי בצורה טבעית כי זה אני ואיני יכול לשנות דבר גם בצורה לא טבעית מה שלא כן באיברי גופי. האלוהים אינו מציב בפנינו ניסיונות שאיננו מסוגלים לעמוד בהם. כשאנו נכשלים בניסיון, הדבר נובע לרוב משום שלא זיהינו את המצב כניסיון מלכתחילה. להיות הומוסקסואל גם אם זה נסיון הוא צפוי מראש לכשלון ואז הוא בגדר של נסיון שאנחנו לא יכולים לעמוד בו

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *