בלעדי ומטלטל: "אשתי יודעת שאני הומו"

"אני אוהב את אשתי ומכאיב לה בו בזמן. אני בוגד בה ושונא את עצמי בגלל זה. זה הצד המכוער של הנישואים שלי" * "כשאדם מתחתן הוא מתחייב להיות נאמן לאשתו, ולצערי איני מצליח ליישם זאת. לוּ הייתי יודע איך לא להזדקק לגברים הייתי עושה את זה היום" * "אני כועסת על בעלי בעיקר מפני שהוא בוגד בי. יש בי תחושה של עלבון. אני עדיין לא מבינה מדוע הוא ממשיך לבגוד" * זוג נשוי, בעל ואישה דתיים, מדברים על רגע הגילוי, על המחשבה להתגרש, וגם על מה שבסופו של דבר מחזיק אותם יחד * עמית לוי בריאיון בלעדי ומטלטל עם אלי וליאת באום

married_gayהוא האמין שחתונה היא פתרון, כמו שעד היום יש רבנים שטוענים כך, אבל המציאות המורכבת טפחה על פניו. ועל פני אשתו.
אלי באום (שם בדוי. השם האמתי שמור במערכת) עבר במסלול הרגיל של בן הציונות הדתית: בית ספר ממלכתי דתי, חטיבת ביניים דתית, ישיבה תיכונית וישיבת הסדר. הוא שירת בחיל האוויר, למד בבר אילן, עובד בתעשיית ההיי-טק, ובכל ערב הוא הולך לשיעור "הדף היומי". אלי נשוי לליאת – אישה מקסימה, בת גילו, העובדת בתחום ההוראה; ובני הזוג חובקים ארבעה ילדים מתוקים, באחת מהקהילות הדתיות הצעירות במרכז הארץ. על הנייר זוג אידֵאלי לכל דבר, אבל על הנייר האינטרנטי הזה הם מדברים על הסוד שאיש אינו יודע, גם לא האנשים הקרובים אליהם ביותר. סוד גדול שרוחש לו בחדר המיטות ומעיב על הקשר בין בני הזוג: לפני שנה, בעודו באמצע שנות השלושים לחייו, אלי באום הבין סופית שהבעיה כאן כדי להישאר והיא גדולה הרבה יותר ממה שהעריך.

מתי אמרת לעצמך "אלי, אני הומו!"?
"התפתחתי לאט מאוד בנושא הזה. רק לפני כשנה הגעתי להבנה שאני הומו. זו הסיבה שאני עומד נפעם מול הצעירים של היום המקבלים את עצמם עוד לפני שהם מגיעים לשנתם ה-20".

ואיך הבנת זאת? היה אירוע מכונן כל שהוא?
"כן. יש לי חבר מהישיבה התיכונית שכבר בצבא יצא בפניי מן הארון. סיפרתי לו על הניסיון שלי עם גברים, ובמשך השנים הוא ניסה לדבר על לבי שאני אקבל את עצמי, אבל סירבתי להקשיב לו. טענתי שאני ביסקסואל. לפני קצת יותר משנה הוא שאל אותי עם כמה נשים הייתי, ועניתי לו שרק עם אשתי. הוא שאל עם כמה גברים, ועניתי שעם עשרות, רובם לאחר הנישואים. ואז הוא אמר לי שאם אני באמת ביסקסואל, כיצד ייתכן שמעולם לא הייתי עם עוד אישה. ואז נפל לי האסימון. הבנתי שהוא צודק. שאני באמת הומו. מאז אני עובד על עצמי לקבל את עצמי כמו שאני. אני עוד לא יכול להגיד שהצלחתי כי זו עבודה קשה, בשבילי, אבל אני בדרך".

ממתי אתה נמשך לגברים? מאיזה גיל?
"מאז גיל ההתבגרות הסתכלתי על גברים. במקלחות של הבריכה העירונית תמיד הייתי מתקלח לאט כדי לראות עוד גבר עירום. בעיקר הייתי מחכה שיגיע מדריך ספציפי בבני עקיבא שמאוד אהבתי לראות עירום. במחנות קיץ של בני עקיבא, כשכל החֶברה היו מתקלחים יחד, הייתי מקווה שיהיה מישהו אמיץ שיתקלח בלי בגד הים שלו, ובדרך כלל לשמחתי היה אחד כזה. בישיבה התיכונית אחד הבילויים החביבים עליי היה להתקלח כל ערב שעות עם החֶברה ולהריץ קטעים ודחקות. מובן שבכל החלומות הכחולים שהיו לי כיכבו גברים בלבד".

היום אתה מגדיר את עצמך הומו לחלוטין?
"אני בעיקר נמשך לגברים. אם נזכיר את הסקאלה של קינסי, שפורס את המשיכה המינית על סולם בין 0 ל-6 (0 – משיכה בלעדית למין הנגדי; 6 – משיכה בלעדית לאותו המין), אני חושב שניתן להציב אותי איפשהו בין 5 ל-6. אני לא סולד מנשים, ויחסי מין עם נשים לא מגעילים אותי. אני נהנה מזה. אני גם מסוגל להפנות את הראש אחרי אישה יפה שהולכת ברחוב, ואולם אין בי משיכה לנשים מלבד לאשתי. אין לי שום רצון לשכב עם אישה אחרת, יפה ככל שתהיה".

אם אין משיכה – למה לסובב את הראש?
"איני בטוח שאני מבין זאת. אני יכול לומר לך שלוּ יצויר שתהיה לי אפשרות לשכב עם אישה שגרמה לי לסובב את הראש – לא אעשה זאת כי הדבר לא יעניין אותי. רק אשתי מעניינת אותי".

יכול להיות שאתה משכנע את עצמך שאתה נמשך רק לאשתך?
"במופלא ממך אל תדרוש ואיני רוצה להתעמק בזה. טוב לי עם המצב כמות שהוא, בלי להנדס אותו".

אני בוגד באשתי

כמו שהבנתם, אלי התחתן אף שידע שהוא נמשך לגברים ואף שקודם החתונה היה לו ניסיון מיני עם גברים. לשאלתי מדוע בכל זאת התחתן, אם מפני לחץ חברתי, אם בשל רצון להימנע מ"מה יגידו" המפורסם, ואם משום סיבה אחרת, הוא עונה: "ההגדרה שלי את עצמי השתנתה מאוד במהלך השנים. עד שנות ה-20 המוקדמות תפסתי את עצמי כסטרייט גמור. לא הסתכלתי על ההתנהגויות שתיארתי לעיל כעל משהו חריג. לא התייחסתי בכלל לחיבה המוגזמת שלי לגוף הגברי. אמנם לא הבנתי מה העניין הגדול שהרבנים עושים מללכת לים מעורב בגלל הנשים ששם, אבל לא חשבתי שאני שונה מכל סטרייט אחר. בגיל 22 הייתה ההתנסות הראשונה שלי. התנסות זו הייתה טראומטית ודוחה מבחינתי, כך שלאחריה אף הייתי משוכנע יותר שאני לא הומו, אלא סטרייט. גם כאשר קיימתי באופן קבוע למדי יחסי מין עם גברים, עדיין תירצתי את זה לעצמי בכך שגברים פשוט יותר זמינים למין, ולא חלילה מפני שאני נמשך לגברים או משהו כזה".

אז התחתנת בשל הכחשה עצמית.
"בהחלט. היה לי ברור כשמש שברגע שאתחתן ותהיה לי אישה – כל העניין ייעלם כלא היה. הרי יהיה לי הדבר האמתי – אישה. אשתי. באמצע שנות ה-20 לחיי התחתנתי, ורק כשגיליתי לחרדתי שאני עדיין נמשך לגברים ועדיין מחפש יחסי מין עם גברים – הבנתי שסטרייט אני כנראה לא. זה השלב שבו התחלתי להגדיר את עצמי ביסקסואל, וכאמור כך הצגתי את עצמי עד לפני שנה בערך".

אתה אוהב את אשתך?
"אמנם התחתנתי מתוך הכחשה, אבל איש לא הכריח אותי בפועל להתחתן. החלטתי להתחתן עם אשתי כיוון שהתאהבתי בה. אני אוהב את אשתי בכל לבי עד עצם היום הזה. מחשבה על חיים בלעדיה היא בלתי נתפסת".

ליאת, את מרגישה/מאמינה/חושבת שבעלך אוהב אותך?
"כן, אף על פי שלפעמים זה לא כל כך ברור לי".

ואת אוהבת אותו?
"מאוד".

ומה הייתה המחשבה הראשונה שלך כשגילית שבעלך הומו?
"לא חשבתי. הייתי די בהלם".

ומה הייתה המחשבה השנייה?
"אני אוהבת אותו".
אלי: "לאחר ההלם היא התחילה לבכות. היא שאלה מה זה אומר לגבי הנישואים שלנו והאם אני אוהב אותה. החשש הגדול שלה היה ועודנו שאני לא נמשך אליה. אני לא יודע להסביר את זה, וגם לא רוצה להתעמק בזה, אבל האמת היא שאני נמשך מינית לאשתי. לא לאף אישה אחרת, רק אליה. אולי לא כמו שגבר סטרייט נמשך לאשתו, אבל בהחלט יש בינינו משיכה".

איך אשתך גילתה שאתה נמשך לגברים?
"זו סצנה שאני זוכר טוב מאוד. זה היה ערב אחד, בערך שלוש שנים אחרי החתונה. כבכל ערב חזרתי משיעור הדף היומי, ואשתי חיכתה לי וביקשה ממני לשבת לידה ולדבר. התיישבתי. ובאופן הישיר ביותר שאלה אותי 'אתה נמשך לגברים?' פשוט וחד. התגובה הראשונה שלי הייתה 'מה פתאום!' אבל אשתי עימתה אותי עם העובדות: היא מצאה במחשב חומר פורנוגרפי הומוסקסואלי. בחשש רב הודיתי בפניה שאני ביסקסואל ושאני נמשך גם לגברים".

ליאת, חשבת להתגרש?
"בוודאי. ולפעמים אני עדיין חושבת שזה הפתרון. מה שעד כה מונע זאת הוא האהבה שלי אל בעלי, והמשפחה המקסימה שהקמנו. לא רק הילדים, אלה האווירה המשפחתית וההתנהלות המשפחתית וגם הזוגיות".
אלי: "המצב שלנו הוא מורכב מאוד וקשה ביותר. גם מצדי ובעיקר מצד אשתי. אבל מה לעשות, אנחנו 'תקועים' בנישואים האלה. יש בינינו אהבה גדולה ואנחנו לא יכולים להיות זה בלי זה. אמרתי לה בעבר, ואני עדיין חושב כך, שלוּ לא הייתי אוהב אותה כל כך, הייתי מזמן קם והולך".

יש בךָ הרהורי חרטה על שהתחתנת?
"במהלך השנים התחבטתי רבות בשאלה הזו. מה היה קורה אילו. ככלל, לא בריא כל כך לשחק סתם כך במשחקים הללו, אבל כיוון ששאלת אענה שכמו כל דבר בחיים התשובה מורכבת. יש דברים שאני כן מתחרט עליהם ויש דברים שאיני מתחרט עליהם. אני לא מתחרט שהתחתנתי כיוון שכך יצא לי להכיר אישה מדהימה וטובת לב ומצאתי אהבה גדולה. יש לי ב"ה ילדים נפלאים, ואני מודה שיש גם ממד של נוחות רבה בעצם ההימצאות בקהילה מיינסטרימית דתית. עד כאן היתרונות. אבל יש גם הרבה כאב בנישואים שלי. לצערי, איני מצליח להימנע ממגע עם גברים ואני בוגד באשתי. הרבה מאוד שנים ניסיתי להתגבר על זה, להדחיק את זה, לא לממש את זה – בכל דרך שהכרתי – ולמותר לציין שכל הניסיונות עלו בתוהו. בעקבות ניסיונות ההתנזרות הללו אף הגעתי למצבים של דיכאון קליני ומחשבות אובדניות שהצריכו שימוש בתרופות. אני אוהב את אשתי ומכאיב לה בו בזמן, ואני יודע שאין לי סיכוי להפסיק עם זה. אני יודע שזה נשמע דמעות תנין, ואני לא מבקש מאיש לרחם עליי. אני בוגד באשתי ואני שונא את עצמי בגלל זה. זה הצד המכוער של הנישואים שלי".

Couple by Coati2בעלי מוכרח לשנות את התנהגותו

"בוגד". בגידה! איזו מילה מפחידה. מאיימת. כואבת. בוגדנית. תמיד סקרן אותי לדעת אם אישה הנבגדת על ידי בעלה שרועה בשדות גברים פגועה יותר מכך שמדובר בגבר דווקא או בדיוק להפך – מתנחמת שמדובר בגבר ולא באישה.
"לדעתי, זה לא משנה כי בגידה היא בגידה. בין מדובר במין הומוסקסואלי ובין במין הטרוסקסואלי", קובעת נחרצות ליאת. אלי לא מרגיש נוח עם הקביעה ומנסה להסביר את ההבדל בין סוגי הבגידות: "אני חושב שיש להומו נשוי נסיבות מקלות. הרי אדם סטרייט יכול לממש את הצרכים המיניים והרגשיים שלו במסגרת הנישואים, אבל הומו שנשוי לאישה לא יכול לספק את כל הצרכים הנפשיים והגופניים שלו במסגרת הנישואים. לא משנה כמה הוא יתאמץ".

איך אתה חי עם הידיעה שאתה בוגד באשתך ופוגע בה כל פעם מחדש?
"בשנים הראשונות לנישואיי נהגתי לגלוש בפורום גייז דתיים בוואלה. הייתי שם הנשוי היחידי והייתה שם אוירה כללית של עליהום עליי. התוקף הראשי היה גולש שבעברו היה נשוי לאישה והוא בעל ילדים, ובשל נטייתו הוא התגרש. כל הזמן הוא חזר ואמר לי שהומו לא צריך לחיות עם אישה כי נישואים כאלו נועדו לכישלון, או לפחות לכאב רב. הוא אמר שהומו שנישא לאישה בעצם פוגע בה ועושה מעשה אנוכי מסיבות של נוחיות חברתית. בזמנו, דברים אלו עוררו אצלי הרבה התנגדות והתנגחתי עמו לא מעט. טענתי כנגדו שזה כן אפשרי, ושהנה אני מצליח. במבט לאחור אני מבין כמה תמים הייתי וכמה צֶדק היה בדבריו. אני רואה כמה אני פוגע באשתי, וכמה אני מכאיב לה – ויש בי הרבה צער על המצב. הרי כשאדם מתחתן הוא מתחייב להיות נאמן לאשתו, ולצערי איני מצליח ליישם זאת. לוּ הייתי יודע איך לא להזדקק לגברים הייתי עושה את זה היום".

אתה לא מאמין בטיפול פסיכולוגי?
"חצי שנה הייתי בטיפול אצל פסיכולוג דתי. לא הרגשתי שאני מתקדם לאן שהוא. הרגשתי שאני מבזבז את הזמן ואת הכסף".

אולי לא די בחצי שנה כדי לראות שינוי.
"יודע מה, אולי באמת אנסה שוב עם מטפל אחר. אני לא פוסל את האפשרות".

ליאת, איך את רואה את כל הנושא הזה – זו נטייה מולדת שאי אפשר לשנותה או שאפשר לטפל בה?
"אין לי ספק שזו נטייה מולדת, אבל ברור לי גם שהיהדות מביאה אותנו להתמודד מול נטיות שעלינו להתגבר עליהן. היא גם נותנת את הכלים לכך. היצר המיני הוא אחד היצרים החזקים של האדם ואחד החשובים שבו, אבל אין הוא יצר קיומי כמו יצר לאכילה ולשתייה, והיהדות מוצאת דרכים לעזור לנו לשלוט בו. גם הגמרא מלמדת אותנו שאדם יכול למצוא 'תחליף' לצורך שלו. אדם שיש בו נטייה לרצח ולדם – שיהיה שוחט. אני לא חושבת שזו אותו סוג של ריגוש, אבל זה מספיק כדי לא להביא אותו לרצוח".

אז את בעצם מאמינה שבעלך יכול להשתנות. את מצפה שבעלך יעשה ניסיונות לשנות? אם כן – כיצד?
"איני יודעת אם בעלי יכול להשתנות, וגם איני בטוחה שהדבר אפשרי, אבל אני כן מצפה ממנו ללכת לטיפול ולנסות לשנות את ההתנהגות, ללמוד ליהנות יותר מיחסים במסגרת הנישואין, ולהתגבר על הצורך ביחסים מחוץ לנישואין. במילים אחרות: לשנות נטייה – לא, לשנות התנהגות – כן".

טבעת הנישואין

אחת לזמן רב שומעים על הומו שהתחתן עם אישה סטרייטית. יש לי ידיד כזה. לא לאחר הרבה דייטים הוא סיפר לה שהוא הומו, והיא הסכימה לצאת אתו. אולי כי התאהבה בו נואשות, אולי כי היא א-מינית, אולי כי הוא לא סיפר לה את כל האמת על נטייתו, אולי כי היא תמימה ולא הבינה את כל ההשלכות. הם נשואים שנה ובינתיים נראים מאושרים.

אתה מאמין שמבחירה אפשר לקיים קשר זוגי יציב בין הומו לבין אישה שמראש מודעת לנטייה המינית של בעלה?
"אני לא מאמין שדבר כזה אפשרי. במהלך השנים יצא לי לדבר עם עשרות הומואים שנשואים לנשים, גם חילונים וגם דתיים מכל הזרמים, ומכל העשרות הללו הכרתי רק אחד שמצליח שלא לבגוד באשתו. הכרתי סיפורים של אנשים שהחזיקו מעמד עשרות שנים ובסוף נשברו ובגדו. המון סיפורים כואבים של גירושים. אני לא חושב ששני אנשים צריכים להכניס את עצמם למיטה חולה כזו. בעיקר שהיום כבר רואים ניצנים של פתיחות לרעיון של הקמת משפחה בידי הומואים".
לעומתו, ליאת אופטימית יותר: "אני מאמינה שכל עוד שני הצדדים מוכנים לוויתורים ושניהם נשארים בתוך המסגרת הזוגית ללא בגידות – הדבר אפשרי. יש לקבוע מראש את הכללים. היא תצטרך לוותר על חשיבה מסורתית, על דימוי הגוף שלה, ועל מין מתוך צורך– והוא יצטרך לוותר על סיפוק מיני מקסימלי".

אלי, במציאות של היום, שבה יש יותר פתיחות להומואים, היית בוחר להתחתן?
"בעבר, כדי להקים משפחה לא הייתה לגבר כמוני ברירה אלא להתחתן עם אישה. היום ב"ה המצב שונה ולעניות דעתי אין להומו מה לחפש בזוגיות עם אישה. כך שאין לי ספק שאילו הייתי נולד חמש עשרה שנים מאוחר יותר, והייתי מתוודע לנטייה שלי כצעיר החי כיום, לא הייתי מנסה כלל להתחתן עם אישה. הייתי מחפש לי זוגיות עם גבר שאני אוהב, והייתי רוצה להקים משפחה עם אהובי".

אתה מאמין בזוגיות בין גברים?
"בהחלט! מאמין גדול. אני חושב שמי שהוא באמת ביסקסואל ונמשך לגברים ולנשים באותה המידה, ויודע שלאורך זמן הוא לא יבגוד באשתו – שיתחתן. אבל אם הוא הומוסקסואל – אני מאמין שהוא צריך להקים זוגיות ומשפחה עם גבר אחר. ובאמת, בזמן האחרון הבשילה אצלי ההבנה שהומו זקוק לא רק למין עם גבר, אלא גם לקשר רגשי. אני יודע שזה נשמע רע שאדם נשוי מחפש קשר מחוץ הנישואים, אבל אני מרגיש שאין לי ברירה. שזה משהו שאני זקוק לו ברמה בסיסית של הנשמה".

ליאת, מה עובר עלייך כשאת שומעת את אלי אומר דברים כאלה?
"מבחינתי, קשר רגשי עם גבר שכולל אהבה זוגית ולא חברית הוא לא רלוונטי בשום צורה. גם לי היו הזדמנויות 'להתאהב' בגברים אחרים, ובכל הפעמים האלה 'החלטתי' שלא להתאהב, ובמקרים קיצוניים אף להתנתק לחלוטין. גם כאשר הייתי צריכה להקריב בשביל זה חֶברה או מקום שאהבתי ובטחתי בו. בגידה רגשית חמורה בעיני יותר מאשר בגידה פיסית".

אלי, חשוב לך שהקשר שאתה מחפש יהיה עם נשוי דווקא?
"כן, משתי סיבות. קודם כול, רק נשוי יכול להבין לגמרי כל מה שאני עובר ורק הוא יכול להיות תומך טוב לצרכים הנפשיים שלי. שנית, אני חושב שלא הוגן ליצור קשר עם מישהו רווק שמחפש זוגיות אחרת, כזו שאיני יכול לתת לו. זה מתכון לצרות ושברון לב. אולי יש בזה גם מעין 'תעודת ביטוח'. שאם שנינו נהיה נשואים, אני לא אתפתה לעזוב ולחיות עם גבר".

ילדיך בני פחות מ-10. אתה שוקל יום אחד לשתף את ילדיך? האם הם חושדים שמשהו שונה אצל אביהם?
"אין שום סיבה לפתוח בפני הילדים שלי את המצב העדין שבין הוריהם. זה לא עניינם, כמו שאין זה עניינה של הקהילה שלי. כל עוד אנחנו משמשים כהורים טובים, אין שום סיבה לספר להם. אם אחד מילדינו יספר לנו שהוא נמשך לבני מינו, אני אספר על הנטייה שלי ואתן לו מן הניסיון שלי".
ליאת: "אני גם מסכימה שאין כל הכרח לשתף את הילדים ביחסים האישיים בין ההורים, אלא אם כן אראה שהם בעצמם מתלבטים בדברים דומים".

אלי, מי מקרוביך יודע עליך?
"מהמשפחה שלי או שלה – אף לא איש. יש לי כמה חברים קרובים שבשנה האחרונה סיפרתי להם, וכולם קיבלו אותי יפה מאוד והיחסים שלי עמם נותרו כשהיו, ואף התקרבו".

לא פחדת שאשתך תספר להוריה וכל העניין יתפוצץ בפומבי?
"לא. אשתי אדם טוב ולא הייתה עושה משהו שיפגע בי בכוונה. אני יודע שאם אי פעם חס וחלילה נחליט לפרק את החבילה, אנחנו נשאר החברים הטובים ביותר".

ליאת, אני מניח שהיית מוכרחה להתפרק אצל מישהו.
"יש לי חברה שהיא לסבית, ולה סיפרתי. היא מקור התמיכה היחיד והגדול שלי. אבל גם כשיש חברה טובה, עדיין הסוד גדול ונורא, ואני לא בדיוק מתמודדת אתו טוב. אני נותנת לו להשתלט עליי פעם בכמה זמן, נכנסת לדיכאון קיומי, ויוצאת ממנו בזכות החיים שבניתי לעצמי".

אלי, מאין אזרת אומץ להגיע למפגשי חברותא? על אחת כמה וכמה שאתה במצב רגיש יותר כי אתה נשוי.
"במפגש הראשון היה לי קשה מאוד. אני זוכר שישבתי על הספה בחוץ, זו שקצת מוסתרת, וניסיתי להתחבא. החבר שלי, זה שסיפר לי על מפגשי חברותא, ניסה לשכנע אותי להיכנס וסירבתי. במבט לאחור הפחד הגדול שלי היה בעצם ההליכה למפגש, ולא בעצם האנשים שבו. הרי אם אני הולך למפגש של הומואים, מה זה, בעצם, אומר עליי? זה אומר עליי שאני הומו! זהו! שאי אפשר עוד לתרץ תירוצים ולהתכחש לעובדות.
אני זוכר שהתלבטתי אם להיכנס בטבעת הנישואים על אצבעי או בלעדיה. חששתי מה יחשבו עליי אם יראו שאני נשוי. לבסוף נכנסתי כמו שאני וגיליתי אנשים נהגו בי בכבוד ובלבביות, ושלהפתעתי איש לא שם לב לטבעת".

אני מאמינה לבעלי

תאמינו או לא, אבל אלי לא נאלץ לחמוק מהבית כדי להגיע למפגשי חברותא, ואף לא לשקר לאשתו שהוא נשאר עד מאוחר בעבודה או יוצא לבלות עם חברים כדי להגיע למפגשים. אשתו יודעת על כך, ולמעשה היא זו שדחפה אותו להגיע למפגשים, גם אם היום היא מתחרטת על כך.

ליאת, לָמה עודדת אותו ללכת?
"לפני שנה המצב הנפשי שלו היה קשה. האמנתי שההליכה למפגשים תגרום לו להרגיש טוב יותר. ששם הוא יפגוש אנשים אחרים שעמם יוכל לדבר על הנטייה שלו. חשוב מאוד להיות חלק מקבוצת תמיכה של אנשים המתמודדים עם אותו קושי בחיים. עם הזמן גיליתי שיש בפגישות האלה גם אנשים שמנסים 'להסית' אותו נגד הנישואים שלנו, ושמייאשים אותו מלנסות להתקבע בתוך הנישואין, והיום אני תומכת פחות. המפגשים והקבוצה טובים וחשוב לי שיהיה לבעלי עם מי לחלוק את הרגשות שהוא לא יכול לחלוק אתי, אבל חשוב מאוד שלא לייאש את מי שרוצה לנסות. שלא ינסו להשפיע על המוטיבציה שלו".
אלי: "אני לא מרגיש שאנשים מנסים לשדל אותי לצאת מהנישואים. אני חושב שההרגשה של אשתי נובעת מכך שבשנה האחרונה היא רואה שחל בי שינוי. אבל השינוי הזה נובע מכך שאני יותר מקבל את עצמי, ולא כי משפיעים עליי להתגרש חלילה. את המפגש הראשון בחברותא אני זוכר כחוויה מדהימה. זו הפעם הראשונה בחיי שפגשתי הומואים שלא בקונוטציה מינית. ראיתי אנשים 'נורמליים', ראיתי בני"שים שהם גם הומואים. אני חושב שהמפגש הזה ואלו שאחריו עזרו לי מאוד לקבל את עצמי".

ליאת, את לא חוששת שאולי דווקא במפגשים בעלך יכיר מישהו?
"אני מאמינה לבעלי, והוא הבטיח שזו לא המטרה".

את נשמעת שלווה מאוד. אין בך כעס על בעלך שלא סיפר לך את כל האמת לפני שהתחתנתם או כעס על הקב"ה שהעמיד אותך במצב כזה?
"אני כועסת על בעלי בעיקר מפני שהוא בוגד בי. יש בי תחושה של עלבון. אני מבינה שהוא לא סיפר לי מראש כי במקרה שלו הוא לא האמין שהמשיכה לגברים תימשך, אבל אני עדיין לא מבינה מדוע הוא ממשיך לבגוד. על הקב"ה אין בי כעס. רק בקשת הכוונה וכוח".

תגובות לזוג: outcider1@gmail.com

שתפו את המאמר

שיתוף ב facebook
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב twitter

14 תגובות

  1. וואוו. איזו כנות מדהימה.
    תודה ששיתפתם אותנו. הסיפור שלכם ממש מעורר בי מחשבות על החיים שלי עכשיו ועל מה שהם היו יכולים להיות.

    תודה!

  2. והייתי מתוודע לנטייה שלי כצעיר החי כיום, לא הייתי מנסה כלל להתחתן עם אישה. הייתי מחפש לי זוגיות עם גבר שאני אוהב, והייתי רוצה להקים משפחה עם אהובי".

    מה קורה איתכם איפה התורה ?
    איפה המלחמה ביצר הרע?
    ועוד מה אם בנו יהיה כזה הוא יספר לו על הניסיון!!!

  3. כתבה חשובה. אני ממליץ לוותר להבא על כותרות צהובות, זה לא ynet חברים, יש להתרכז בתוך ולא בבר.

  4. יקירתי,

    אני מזדהה עם היכולת שלך להכיל את בעלך למרות שהוא לא בעל סטנדרטי, אבל את חייבת לשים את הגבול: אסור-לו-לבגוד-בך!!!!! זה שהוא הומו לא נותן לו את הזכות לפגוע בך ולגרום לך לנזק מצטבר, למעול באמון שלך, לשאוב ממך את הכוחות שאת זקוקה להם כדי לגדל משפחה. את חייבת להבהיר לו שהוא צריך להחליט מה יותר חשוב לו, בלי מה הוא לא יכול לחיות, בלי הסטוצים והמין המזדמן, או בלעדייך ובלי הילדים. זה יהיה קשה, גם לך, באמת להציב בפניו את ההחלטה הזאת, ובאמת להתכוון אליה, אבל זה הדבר הנכון לעשות, וזה מה שיעזור לו לחיות עם עצמו יותר באהבה, ויותר לקבל את עצמו כמו שהוא ולהתחבר לעצמו. גם בשבילו זה רע לחיות עם רגשות האשם, ועם הדו פרצופיות. אף אחד הרי לא אוהב לשקר. הוא חייב להבין שהוא לא יכול לרקוד על שתי החתונות, זה או את או זה! אין לכם ברירה!

    אני נשואה לגבר מקסים שהוא אהבת חיי, וגם הוא מגדיר את עצמו הומוסקסואל. (למעשה, להגדיר כ"הומו" או כ"סטרייט" זה מגביל ובעייתי, כי יש באמצע עוד הרבה תחנות ביניים כאלה, ולדעתי זה נורא אינדבדואלי, ונורא תלוי באופי של האדם, ובאורח חיים שלו ובעוד המון דברים. זה נשמע רע להגדיר מישהו כהומו ולומר שטוב לו להיות נשוי לאישה, לכן אני מעדיפה לא להגדיר אלא להתחייס לבן אדם כמכלול של תכונות. מי קבע את הכללים שהומו צריך להיות כך וכך ולהפך..?!) בעלי סיפר לי על זה עוד לפני החתונה, והתחתנו מאהבה גדולה. עברנו הרבה בדרך……. זה באמת מאוד מורכב. אבל תדעי לך שגבר הומו דתי, שמחליט לקבל את עצמו כמו שהוא, ולא שונא את עצמו, ובמקביל בוחר להשקיע בקשר הרגשי עם האישה שלו, גבר כזה הוא גבר נפלא. אבל שוב – הוא חייב להחליט שזה באמת מה שהוא רוצה. כי אם רגל אחת תהיה בחוץ – זה פשוט לא יעבוד. בעלי אמנם לא ממש בגד בי מעולם, אבל היו מעידות כאלה ואחרות, חיי הפכו איכותיים ושמחים יותר ביום בו הבנתי שאני חייבת להציב את הגבול הזה, ושזה טוב לשנינו. זה גם עוזר להתמודד עם הפחד לאבד אותו, כי כמו שהבנתי מהכתבה, גם את מאוד אוהבת את בעלך, ואולי דווקא לכן את מפחדת לאבד אותו ולכן את "מרשה" לו לבגוד בך.

    בטח הרבה אנשים פה לא יסכימו איתי, אבל אם יש דבר אחד שלמדתי מכל מסיפור הזה שלי, הוא שאני והבן זוג שלי – אנחנו אינדבדואלים. אנחנו, האישיות שלנו, הכלים שלנו, ואני לא מוכנה שאף אחד יכניס אותי או אותו לתבנית כזו או אחרת, ויגיד לי: "חכי, עוד עשר שנים הוא לא יחזיק מעמד". מי אמר? אולי דווקא אצלי הוא מקבל משהו שאצל שום גבר הוא לא היה מקבל?! ואני בתור אדם מאמין לא מאמינה שה' נותן לאדם תיק כזה בלי כלים להתמודד איתו. אז הדרך שאני מציעה היא לא צפויה ולא קונבנציונלית. אני לא משלה את עצמי שבעלי יפסיק להיות הומו יום אחד, ואני גם לא זקוקה לזה. הוא מדהים בעיני איך שהוא, דווקא בגלל ההומואיות שלו; הוא רגיש ואכפתי, יצירתי, עדין, כנה. זה הוא. ולכן אני מאמינה שיש לנו את הכוח לעשות את השינוי הזה ביחד ולפרוץ את הגבולות והנורמות של החברה, הסטרייטית וההומואית כאחת!!!

  5. לאלי וליאת,
    בחרתי להגיב ישירות אליכם אבל במכתב פתוח ולא לדוא"ל המצויין לאחר הראיון.
    ליבי ליבי יוצא אליכם אבל לא ממקום שחצני או רחמים מאוסים שמוצאים לעיתים בתגובות של טוקבקיסטים, אלא ממקום בו אני שותף אמיתי לאתגר החיים שמולו אתם ניצבים.
    אני כמוך, אלי, עברתי ב"מסלול" – בית ספר דתי, ישיבה תיכונית, הסדר, שירות קרבי ואני אפילו הכברתי לעשות ועוסק בחינוך. הדמיון בינינו לא מסתכם בכך, אני כמוך גם כן נשוי והקמתי משפחה לתפארת ואני כמוך הומוסקסואל.
    ידידי עמית ודאי שמח לקרוא שורות אלו מכיוון שהוא מאיץ בי כבר זמן רב להירשם ולהגיב באתר החדש והיפה של חברותא, והנה אכן הגיע הזמן שלא אוכל עוד לחסום את תחושותי מלהיות מובעים לעיני כל, ועל אף הרעידות הקלות וההתרגשות, אצבעותי עוברות על הקלידים בהתרגשות.
    למה רעידות והתרגשות? ייתכן והכתיבה הזאת היא אחד המעשים הכי "מחוץ לארון" וחושף שאי פעם עשיתי! ודאי לי כי רבים מכם הקוראים שורות אלו מכירים אותי, ואני אתכם. את חלקכם אולי פגשתי, או אולי דברנו ברשת באיזה אתר או חדר צ'אט, אולי אתם מאלו שסירבתם לדבר, כי סוף כל סוף אני נשוי וזה קו אדום. לי בכל מקרה אין מושג מי אתם. אולי אתם מנחשים מי אני . זה לא משנה העיקר שדברי, היוצאים מן הלב, יכנסו ללב.
    כמעט את כל תגובותיך לשאלות בראיון יכולתי גם אני להגיד אלא שהבדל מאד גדול במצבנו הוא שאשתי לא יודעת. היא אפילו תמימה ולא חושדת, או אולי אני התמים… החוויה הפנימית הקשה של קרע בין אהבה אמיתית לאשת חיקך לבין הידיעה שמעשיך פוגעים ביסוד של אהבה זו, היא קשה מנשוא. החיים הכפולים של איש המשפחה מאושיות הקהילה, שבהיחבא חי בחיפוש אחר תשוקות ומאוויים פנימיים המשתלטים על כל עולמו מטלטלים את כל חיי במשך שנים ולאחרונה יותר מאי פעם.
    מה שכמובן הפתיע אותי במיוחד הוא המצב שבו אשתך מודעת לכל "העולם השני שלך" ובכל זאת נשארת ואוהבת ותומכת, יחד עם הבעת התסכולים. לי ברור כשמש שאילו אשתי היתה יודעת עלי ומכירה את הצד השני של חיי היא לא היתה מסוגלת להשלים עם המצב והיתה מפרקת את החבילה [וגם אותי ]. המחשבה הראשונה שלי לאחר קריאת הכתבה היתה "זה הזוי!" לא כל מה שנכתב אלא ההיבט של חיי משפחה וזוגיות לאחר חשיפה כזאת. מאז פרסום הראיון אני הופך את מה שקראתי בראשי ומנסה לקלוט, אני עדיין לא מעלה על דעתי שמצב כזה יכול להיות, לא לאחר הסתרה ושקר ורמיה במשך זמן רב כל כך. (אולי זה שונה אם נכנסים למערכת יחסים כשהכל ידוע ומונח על השולחן.)
    צר לי שבמחצית הראשונה של הכתבה היתה התמקדות בנושא המיני ובהתפתחות של החוויות המיניות שלך (דבר שרבים מאתנו חווינו ואפילו חברינו שאינם נמשכים לבני מינם חוו חוויות דומות) אין ספק כי זהו חלק גדול מההתמודדות של אנשים כמותנו אבל המסר החשוב הוא לא שקשה לנו ללא מימוש יצרנו המיני, אלא כל מה שעולה מחלקו השני של הכתבה. מי שנקלע למצב שבו הוא נשוי והומו ניצב בפני התמודדויות רגשיות ולחצים שאין לי מילים לתאר אותם ברגע זה וכאשר אחרי זמן רב מבין הבחור מיהו ומהו האפשרויות העומדות בפניו כולן סבוכות ומלאות בכאבים; אם יתאפק ולא יממש ולוּ שמץ של יצריו ותשוקותיו הרי הוא כפצצה מתקתקת; אם יממש בסתר את רצונו הרי הוא בוגד ופוגע במשפחתו בדרכים שונות, חלקן מורגשות לבני המשפחה וחלקן לא; אם יבחר להתגרש הרי שהסבל המשפחתי שייגרם ברור לכולם, ואז יצטרך להתמודד עם החשיפה לעולם והיציאה מהארון, ולאחר מכן עם כל אותם אתגרים של הומואים בכלל וכאלה דתיים בפרט.
    איני יכול להעמיד פנים – ברור שגם לי היו מפגשים יצריים וחיפוש אחר כל מיני קשרים עם גברים, אך במקום בו אני נמצא היום ברור לי שמה שקורע אותי מבפנים איננו חוסר הסיפוק המיני אלא חוסר ההגעה לשלווה פנימית של רעות ושותפות נפשית, שאמנם יש לי עם אשתי אבל נפשי הומה למשהו אחר, משהו שאין באפשרותה של אשת חיקי לתת לי.
    לסיום אצטט כאן את מילות השיר של יוני פוליקר (שחבל שהפסיקו להשמיע בגלגצלצ) המביעים בצורה לא רעה את רגשותי –
    בכל פעם שאני חולם, אני טובע בים.
    מנסה לעלות לנשום אויר, שוקע ונרדם.
    ושוב פעם אני חולם, שהתעוררתי כבר.
    ופותח דף חדש, זורק את ספר העבר.

    תמיד לעזוב, עשה לי רע, עושה לי טוב.
    אני שונא לאהוב אותך, תמיד ולעזוב.

    1. לJwaldo
      ראה תגובתי למטה.
      מוקדשת גם לך.
      ובקצרה–
      הומו שמתחתן עם אישה, מבלי לספר לה על נטייתו,
      ומבלי לאפשר לה לקבל החלטה מודעת ועצמאית
      צריך לדעת שהוא באופן מודע..
      מאמלל אדם אחר
      וגוזר עליו חיים של הרבה צער וסבל,
      על לא עוול בכפו.
      הצורך של אישה
      להרגיש נחשקת, נשית, רצוייה ובלעדית עבור האיש שלה
      הוא צורך קיומי, בסיסי ועמוק מאוד.
      גבר הומו פשוט לא יכול לתת זאת לאשתו,
      לא משנה כמה יספר לעצמו שכן.
      בסופו של דבר, האישה תרגיש שהיא לא נחשקת.
      לעשות זאת ללא ידיעתה של האישה
      זו פשוט הונאה מהסוג הגרוע ביותר.
      לאשתך יכלו להיות חיים הרבה יותר
      טובים, שמחים, בריאים, מלאים ומאושרים
      ואתה מנעת זאת ממנה

  6. ערב ראש השנה, ובכל אופן, ואולי דווקא משום כך בחרתי להגיב. בדיוק אתמול היתה לי על כך שיחה עם חבר קרוב, שהתגלגלה לבכי תמרורים, על עצמי.
    התהיות והתמיהות של אנשים, מעוררות אצלי פליאה. ומה חשבתם? שהתופעה לא קיימת? שאין מאות גברים דתיים הומואים שנישאו וחיים את חייהם. כל אחד מצא לו דרך לחיות את חייו – מי בסתר ומי בגלוי. במקרים רבים האשה יודעת ומבינה, ומבכרת שלא לומר כלום. הרבה אהבה מצידה לאיש נעוריה מאפשרת להבליג, לבלוע ולהמשיך. אהבה, וגם הידיעה שהפתרון האחר של פירוק החבילה איננו צופן אושר גדול, אלא חיים קשים של גרושה מטופלת בילדים.
    מי יכול בכלל לשפוט אותו או אותה – ולצורך העניין, את נשואי הכתבה, אותי או את אשתי, או כל זוג אחר על הבחירות שלנו? המציאות של החיים עולה על כל דמיון, על כל תסריט, והיום יום מלא מאבקים, פשרות, כאבים.
    אני שלם עם עצמי עם מעשי. כואב לי שאני פוגע באשתי, אך חיי קודמים לחייה. יש לי הזכות המלאה לממש את משאלותי, מאוויי תשוקותי. גם היא, בדרכה, נהנית מן המצב המייסר הזה. החיים הם ריקוד ממושך, הליכה זהירה על חבל. המשכיות מתוך אינרציה, מתוך חשש, ממניעים חברתיים וכלכליים, אך גם מתוך שיקול מפוכח של כל צד במשחק האכזרי הזה.
    חשבו על זה.
    שנה טובה,

  7. לאלי הנכבד. או למישהו אחר שמעונין לקרוא ולהגיב.
    אדגיש בתחילה, כי לפי אופי התגובות עושה רושם שרוב המגיבים באתר זה הם בעצמם הומואים (וזה הגיוני) ולפיכך יתכן שמה שאכתוב יעצבן אותם, אך אעפ"כ אבקש כי מי שרוצה לענות לי לא יענה בצורה מתלהמת (אני משתדל לא לפגוע אלא לשאול) אלא לגופה של שאלה, ולהוסיף ידע בלבד.
    סלח לי שאני כותב דוקא לך את המכתב הזה, למרות שהוא בעצם לא קשור בדווקא אליך, אבל אתה הראשון שאני רואה מדבר בצורה ברורה על ההיסטוריה שלו בהתפתחות המינית, בנוסף לכך שמובן שיש לך בכל אופן איזו משיכה לנשים.
    אני כבר זמן רב משוטט באינטרנט באתרים כאלה (דתים בלבד) בנסיון לראות מישהו מתייחס בצורה רצינית לתזה שאותה שמעתי , ולא מוצא, ובסיפור שלך יש הרבה קשר לשאלה שלי.
    התזה היא שנטיה מינית גם אם היא מולדת, איננה אלא רקע להתפתחות שתלויה באדם עצמו, בהתנהגותו במשך חייו. (למעט כמובן מקרים שהם תולדה של פגיעה נפשית כמו התעללות מינית, ואז לכל הדעות זה שייך לטיפול פסיכולוגי)
    כלומר- אם האדם לוקח (וכיום עם כל אמצעי התקשורת , אז זה בא אליך לבד) את הנושא ומטפח אותה על ידי מחשבות בכיוון הזה , הסתכלויות וגירויים שונים ,אז התופעה הזאת מתפתחת יותר ויותר , עד שהיא משתלטת על האדם שיש לו נטיה לכך. ואז אולי אכן אדם נכנס למקום שכבר אי אפשר או קשה מאוד לצאת.
    גם אני (ואני סטרייט גמור) זוכר את עצמי עם חשק להציץ במקוה ודברים דומים, אבל הדחקה מוחלטת- אבל מוחלטת ,של כל מעשה בנידון, כולל מחשבה! עם ידיעה שהדבר אסור, וכמובן הסחת דעת כמו שכ' הרמב"ם שאין מחשבת עריות מתגברת אלא בלב פנוי מן החכמה, גרמה לכך שתשוקה זו לא התפתחה והתעצמה במשך השנים, ואפי' שגם היום יש לי לפעמים חשק להציץ פה ושם, אינני רואה בזה כל משמעות.
    מתוך הסיפור עושה רושם שאתה דתי ואפי' דתי אדוק- שומע שיעור דף היומי, וכדומה.
    אתה בסיפורך מתאר באריכות איך היית בתור בחור, מתקלח שעות, מחפש איך להציץ, וכדומה,
    וכאן אני שואל מה ההבדל בינך ובין כל בחור שאינו הומו, גם הוא יש לו משיכה לנשים , הוא לא נשוי ואין לו דרך איך לפרוק את התאוות שלו, ואעפ"כ צא ותבדוק כמה בחורים יש שאפי' באוירה המתירנית של היום שומרים על עצמם, לא מסתכלים ברחוב בבחורות, לא מאוננים , ואפילו לא חושבים מחשבות זרות, ומסיחים את הדעת ללימוד התורה. וגם אם נכשלים מדי פעם, לכל הפחות לא עוסקים בזה באובססיביות כמו שאתה עשית, לפי עדותך.
    בשבילך – שיש לך משיכה לגברים , ההסתכלות בבחור ערום, היא בדיוק כמו שבחור אחר יחפש איך להציץ למקלחות של בחורות, יתכן שיש כאלה שעושים זאת, אבל אני חושב שמקובל ומובן לאדם דתי שמדובר בחטא, וצריך וניתן להתגבר עליו.
    אולי אם אתה היית שומר על עצמך בגיל הצעיר, לא מפנטז ולא מפתח את הנטיה, אז הבעיה לא היתה מתפתחת, וגם אם היא לא היתה נעלמת, אז היית מסוגל להתמודד איתה, במיוחד לאור העובדה, שלפי הכתבה, נראה שיש לך איזו תאוות נשים. וכאשר היית מתחתן, מפתח בקרבך תאוה לאשה באופן חיובי, אז הבעיה היתה מתקטנת עוד יותר.
    בנוסף גם אני מציין את התמיהה שלמרות שבכל הכתבות והמאמרים שקראתי , טורחים כל הכותבים להוכיח שמדובר בנושא שהיה קיים מאז ומעולם ולא רק תופעה חדשה של זמנינו, אני לא ראיתי שום הוכחה לזה, ואפרט- כל המקרים המובאים שם אינם אלא מגברים שרבעו אנשים הכפופים להם, ואותם שתלטנים היו גם אנשים נשואים לנשים בלי שום בעיה, לא מצאתי שום איזכור על תופעה נורמלית ורחבה, של גברים שהיתה להם משיכה רק לגברים, ובמיוחד לא על גברים שבחרו להבעל לגברים בלבד,
    תופעה זאת של גברים הרוצים לבעול גברים, זוהי תופעה הגיונית , כשם שאדם יש לו חשק לאונן כך יכול להיות לו חשק לבעול גבר, במיוחד אם זה זמין יותר בנסיבות מסוימות,
    ולפיכך אני סבור שאין לדבר כל קשר לתופעה של זמנינו שעוסקת בגבר שיש לו משיכה לגברים בלבד,
    ובמיוחד לא בגבר שרוצה רק להבעל לגבר.
    מי שמעונין להגיב יכול לשלוח ישר לכתובת אי מייל שלי rumvksg,@walla.com אבל שוב – תגובה ענינית ולא מתלהמת,

  8. אני ממש ממש מזועזעת מהאלי הזה.
    מבחינתי הוא לא דתי, הוא כותב בשיא הקלילות שאשתו מצאה חומר פורנוגרפי,ושהוא היה עם גברים, פרושו של דבר שהוא משחית זרע לבטלה חופשי. זאת עברה מאוד חמורה וכולם יודעים זאת.מבחינתי כל החברותא האלה לא דתיים אמתיים. אם יש אחד שהתאהב בחבר שלו והם יחד,זה קשה, נכון. גם אני לא הייתי עומדת בזה,אבל אחד שסתם כך נמשך לגברים ומחפש סטוצים במועדונים-זה זוועה.כאילו גם אם הוא לא עושה את הביאה שאסורה בתורה, הוא משחית זרעו וזה חמור לא פחות.אני בטוחה שאם הוא יתפלל ויתחזק השם יעזור לו. שלא יתחתן עם אישה. ולא יהיה עם גברים. זה קשה מאוד אבל זאת העבודה שלו.תחשבו על זה,אה?

  9. הגעתי לכתבה הזו רק כעת..
    שנתיים אחרי
    ואני לא יודעת אם מישהו עוד יקרא את תגובתי
    בכל מקרה, רציתי להגיד לאלי וליאת כל הכבוד על החשיפה.
    ולהוסיף כמה דברים, שאולי ייחשבו מעט קשים.
    ראשית, חייבת להודות שהאמפתיה שלי נתונה לליאת הרבה יותר מאשר לאלי. כן , סורי.
    גבר הומו שמתחתן עם אישה, צריך לוודא שהיא לוקחת זאת בחשבון, ומוכנה להיכנס למערכת הזו תוך שהיא מוכנה לשלם את המחיר.
    למעשה, מה שקורה כאן, זה שאתה- אלי, מנעת מאשתך חיים הרבה יותר מאושרים, שלמים ושלווים
    שהיו יכולים להיות לה,
    עם גבר ש*באמת* חושק בה, זקוק לה, אוהב אותה ורוצה בה.
    במקום זאת, הכנסת אותה, די במודע
    (סורי, לא מקבלת את הנרטיב על זה ש'לא ידעת שאתה 'הומו. סטרייט לא שוכב עם גברים.. כמה פשוט..)
    לחיים שיש בהם אומללות רבה.
    שבהם היא נאלצת להיקרע בין המחוייבות למסגרת משפחתית עבור ילדיה, ובין הצורך הכי בסיס—
    להיות אישה נחשקת, לא נבגדת, שחיה בקשר זוגי בריא ונורמאלי.
    ידידיי הגברים- אתם צריכים להבין משהו מאוד חשוב-
    עבור אישה, הצורך להרגיש נשית ונחשקת, הוא אחד הצרכים הכי בסיסיים ומשמעותיים בקשר הזוגי.
    זה צורך שקשור לזהות האישית הזוגית ולזהות האישית בכלל,
    וחבל שגברים הומואים רבים לא מודעים לעומק של הצורך הזה או מזלזלים בו, ונכנסים לקשר עם אישה, ובכך פוגעים ורומסים צרוך קיומי עבורה.
    אני מאוד מקוה ש'הדור הצעיר' של גברים הומואים, לא ממהר להתחתן עם אישה ולגזור על אדם חף מפשע, שלא הרע להם,
    חיים של הרבה סבל וצער,
    וכן- לרוב, בסופו של דבר, מדובר על מניע אנוכי-
    של העדפה לחיות את החיים הנורמטיביים כלפי חוץ ולהימנע מחשיפה ומבעיות (זה מה שעולה מסוף דבריו של אלי..כמין מרצע שיוצא בסוף מהשק..)
    , גם אם המניע הזה מוכחש וגם אם הגבר מספר לעצמו שהוא "התחתן מתוך אהבה".
    לא, פשוט לא פייר, לאמלל אדם אחר, בגלל שלך קשה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *