פרשת כי תבוא

בשורת ציוויים בפרשה הסדירה התורה את המשפחה הגרעינית: אבא, אימא וילדים. מול המשפחה הגרעינית של התורה אנו עומדים ושואלים את עצמנו: מה חלקנו במשפחה כזו?
הר גריזים (צילום: Dale Bargmann, ויקיפדיה העברית, cc-by-sa-2.5)
הר גריזים (צילום: Dale Bargmann, ויקיפדיה העברית, cc-by-sa-2.5)

בפרשת השבוע מצווים בני ישראל לקיים מעמד בהר גריזים ובהר עיבל ובו יקראו הלויים מגוון איסורים האסורים ב"ארור". בסופם כל העם עונים "אמן". ארבעה מהם נוגעים למשפחה:

ארור שוכב עם אשת אביו….ארור שוכב עם כל בהמה….ארור שוכב עם אחותו בת אביו או בת אימו….ארור שוכב עם חותנתו ואמר כל העם אמן. (דברים, כז כ-כד).

בשורת הציוויים הללו התורה הסדירה את מעמד המשפחה: אבא, אימא וילדים.

בסביבה המקראית, המשפחות היו משפחות מורחבות, מין חמולה גדולה, ויתכן שלא בדיוק הקפידו על איזו אישה שייכת למי, ממילא כולם חיים באותו האוהל. כאן באה התורה ומסדירה את קיום יחסי המין גבר יכול לשכב עם אשתו בלבד, לא עם בהמה, לא עם אשת אביו, לא עם אחותו ולא עם חותנתו. כך מייצרת התורה את המשפחה הגרעינית: גבר, אשתו וילדיהם בלבד.

מול המשפחה הגרעינית של התורה אנו עומדים ושואלים את עצמנו: מה חלקנו במשפחה כזו? האם יש מקום למשפחה כמו שלנו? משפחה חדשה?

כדי לענות על השאלה אנחנו צריכים לשאול את עצמנו מהי משפחה בכלל? מהי מטרתה? האם הבאת ילדים לעולם היא מטרתה היחידה של המשפחה? האם אפשר למצוא מודל אחר?

כיוון שהשאלה רחבה מאוד, הייתי רוצה להתמקד בהיבט מעניין אחד עליו קראתי במאמרה המרתק של יעל באתר "בת קול". תוך כדי דיון בפרשת הבריאה, יעל מציעה שני מודלים של זוגיות העולים מפרשת הבריאה: זוגיות שמטרתה הבאת ילדי לעולם מול זוגיות הבאה לבטא את החיבור בין בני הזוג. הדיון  עולה מין המילים "בשר אחד" שבפרשת הבריאה.

בספר בראשית נכתב: "על כן יעזוב איש את אביו ואת אימו ודבק באישתו והיום לבשר אחד" (בראשית ב, כד). רש"י מציע ש"הבשר האחד" הוא הילד הנוצר מהחיבור בין האיש לאישה. לעומתו הרמב"ן בפירושו לפסוק מציע מודל אחר: "ומפני זה אמר הכתוב-  בעבור שנקבת האדם היתה עצם מעצמיו ובשר מבשרו ודבק בה והיתה בחיקו כבשרו ויחפוץ בה להיותה תמיד עמו". כלומר הרמב"ן בוחר להדגיש את המאפיין הייחודי למיניות האנושית, הרצון והתשוקה לשוב ולהתאחד. כלומר הרמב"ן רואה בזוגיות מקום לבטא את תשוקתם ואהבתם של בני הזוג זה לזה.

כיון שהנושא ארוך וסבוך, אני מניח שעוד אשוב לעסוק בו.

בכל מקרה, לא הבאתי כאן אלא מקצת מרעיונותיה של יעל. המאמר המלא נמצא כאן.

שבת שלום,

בני

שתפו את המאמר

שיתוף ב facebook
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב twitter

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *