באילו עונשים הבד"ץ האשכנזי במאה ה-19 בירושלים השתמש בתור ענישה על עבירות של התנהגות מינית אסורה כמו ניאוף או משכב זכר? * "(הַפָּקיד הנאשם) התחייב להיות מופרש ומובדל מהעדה שלושים יום, ללכת לבית המדרש […] בלבוש אבֵל […] ולעלות על הבמה […] ולקרוא […] ´חטאתי לה´ א-לוהי ישראל, והנני מתחרט ושב בתשובה´" – מתוך עדותו של תושב ירושלים, יהושע יעלין, משנת 1853
"איני יכול לא מפני שאני ח"ו עקר ולא משום שאינני רוצה דיי, אלא משום שבהווייתי אני נמשך לבני מיני, ולצערי לא מצאתי דבר וחצי דבר, שלמות או חצי שלמות, עם אלה אשר תפקידן לאזן את הגבר ולהשלימו לפי הרצון האלוקי הפשוט – הנשים" * דברים שכתב עמית לוי
"בכל זאת הגענו למרות הקור" – נראה המשפט הכי מתאים כאן. לנווט בכפור הירושלמי אל
סיפור קצר * הוא אמר שניפגש בתל אביב. במשך כל הנסיעה התלבטתי אם להוריד את הכיפה או לא.
הכרחתי אותו לאסוף אותי מהתחנה הסופית. ליתר ביטחון גם התקשרתי: איך אני אזהה אותך?
"אני ההומו שמחכה ברכבת צפון."
אבל זה תל-אביב, כולם כאן הומואים. (סיפור מאת "ינשוף")
לפני כשנתיים הרעיש מצעד הגאווה הירושלמי את העולם. כתבות שודרו, סרטים הוסרטו, דיונים נידונו וקולמוסים נשברו סביב המצעד וגרורותיו – מדוע בכלל צריך את המצעד הזה, האם מדובר בפרובוקציה ותו לָא, איזו גאווה יש בלהיות הומו, מדוע הדתיים בפניקה מהמצעד, מה היחס ההלכתי-אנושי-מוסרי הנכון למצעד, לגאווה ולאדם הפרטי. קיבצנו לכם מעט מזעיר ממה שנכתב בנושא באתר nrg יהדות
"היפוך כושי עורי ונמר חברבורותיו", או במילים אחרות: יכולים להשתנות או לא יכולים להשתנות? פולמוס תורני ענֵף שלא ישאיר אתכם אדישים
"אֶהְיֶה חַיִּים
שֶׁלֹּא יוֹדְעִים מֵהֵיכָן יָבוֹאוּ
וְאָנָּא הֵם הוֹלְכִים" * שיר מאת יהודה
"אני מזמין אותך לשמוע בלבול נוגע ללב של בני 17-18, שכבר לא מבינים איפה הקב"ה נטש אותם, להקשיב לחיילים בני"שים שמחפשים להתפרק "עם דומים" ופוחדים להרהר ב"מה יקרה כשנחזור לישיבה" מכתב תגובה מאת "דן". שמו המלא של הכותב שמור במערכת.
