חיפוש
My WordPress Page קו הקשב פתוח עכשיו
חיפוש

אלול תשס"ד, ספטמבר 2002 – חלק א

נוסטלגיה * לרגל חגיגות שנה לחברותא נעלה כאן, בשבועות הקרובים, פרטים על "תאריכים היסטוריים" הקשורים לקידום הנושא הומו-דתי * פתיחת הפורום הראשון להומואים דתיים - הסיבות לפתיחת הפורום ולסגירתו

computer_typeישי מאיר הקים את הפורום הראשון להומואים דתיים, פורום שפעל באתר וואלה. במיוחד לחברותא מתאר ישי מאיר את הנסיבות לפתיחת הפורום, את הסיפורים המרגשים שעלו בו, המפגשים החברתיים, כיצד הפורום העלאת המודעות לנושא ההומו-לסבי הדתי, איך התקשורת התעניינה, אבל הוא מתאר גם את המריבות שהביאו לקריסת הפורום ולסגירתו.
אגב, ישי מאיר יתארח בחבר הדיון של מפגש שבט – מפגש שנה לחברותא.

הפתיחה הלא ברורה

את הפורום פתחתי מתוך תחושה חזקה של בדידות. אלו היו שנותיי הראשונות בירושלים בדירה שכורה עם כמה שותפים, ישבתי בחדרי בלילה אחרי שכולם כבר הלכו לישון, מולי עמד מסך המחשב שקיבלתי מאחי המחובר לאינטרנט האיטי והצולע מאוד של אותם ימים עתיקים. חשבתי על הסוד שלי, אותו סוד אפל שאיש ממשפחתי וחבריי לא ידע עליו, סוד שגרם לי ייסורים קשים והתלבטויות רבות, סוד שעליו לא היה לי עם מי לדבר. ידעתי בוודאות שרק אדם שנושא בקרבו את אותו סוד ממש, ורק אדם שחווה בעצמו את אותו קונפליקט עמוק של להיות דתי ולהיות הומו, רק הוא יוכל להבין את עולמי באמת ורק אתו אוכל לחלוק את כאבי.

פגשתי פה ושם אנשים כמוני אבל הם היו מעטים מאוד. הבנתי שכדי לשנות את המצב נדרש מעשה: אנחנו נושאי הסוד צריכים להיפגש כדי שהסוד שבנו יצא לאור ונוכל לחלוק יחד את אותם כאבים ואת אותם סיפורים.

כיוון שהכרתי את הפורומים של וואלה, ויצא לי לשוטט ולצ´וטט בהם, החלטתי לפנות להנהלת וואלה ולבקש מהם לפתוח פורום שיתאים לאנשים כמוני – דתיים ודתיות הומוסקסואלים ולסביות שיוכלו להחליף רעיונות לדבר ובעיקר להיות ביחד. הנהלת וואלה התלהבה מהרעיון וללא כל פגישה אתי נתנו לי את הקוד של מנהל הפורום וכך ללא כל תרועות ומצעדים הוקם לו יום ביום בהיר אחד הפורום בוואלה שנקרא "פורום גייז דתיים". ואני, בלי שממש הבנתי מה זה אומר, מוניתי כאחראי עליו. באותו הזמן המטרה שלי והשאיפה שלי הצנועה הייתה רק ליצור מקום מפגש להומואים ולסביות דתיים ולא ממש שיערתי מה יהיה האפקט של הפורום הזה. האמת היא שגם לא ממש הבנתי מה זה אומר להיות מנהל של פורום כזה ומהם הקשיים העמוקים שתפקיד כזה דורש.

מספרים ומתפרקים

את ההודעה הראשונה בפורום אני זוכר. זה היה משהו בסגנון "קולללוש סטגדם כל הכבוד על פתיחת הפורום החדש". פתיחה דיי עליזה לפורום שבמהותו הוא די כבד ולפעמים ממש דיכאוני. בימים הראשונים לא נוספו הרבה הודעות, אולם לאחר כמה זמן שכפשתה השמועה במרחבים הווירטואליים שפורום כזה נפתח החלו לנהור אליו האנשים ואִתם המודעות, הסיפורים, השירים המרגשים והדיונים הכואבים והחריפים. הכול היה ראשוני ומרגש. אנשים גילו מקום שבו הם יכולים לומר דברים שעד עתה לא היה להם למי לומר, לדבר על כאבים כמוסים שאיש מהסובבים אותם לא רצה לשמוע וגם לא ממש יכול להבין. אנשים סיפרו לפורום סיפורים שנשאו בקרבם במשך שנים ארוכות, סיפורים שהסתירו ממשפחתם חבריהם ובמקרים מסוימים גם מנשותיהם.

אחד מהסיפורים הראשונים שהסעירו את הפורום היה של בחור נשוי שהסתיר מאשתו את עובדת היותו הומוסקסואל, ותיאר לנו במילים מרגשות וכואבות את חייו הקשים בצל השקר. נערכו דיונים רבים ונוקבים על היכולת של הומואים לשנות את טבעם, היו ויכוחים על מקומה של הדת בחיינו, על ההתנגשות העמוקה שבין חיי האמונה לחיים ההומוסקסואלים המקובלים, וכל זה לצד תמיכה הדדית וסמול טוק של פורום חי ותוסס.

חיים חוץ וירטואליים

בתוך זמן קצר התברר לי שניהול פורום הוא לא משימה קלה ולכן נחלצו עזרתי כמה אנשים שבלטו מלכתחילה בכתיבתם ובנחישות שלהם לעזור ולתמוך. זאביק שנכנס לניהול הפורום יחד אתי; ירון שכבר ניהל כמה פורומים ועזר מאחורי הקלעים לניהול השוטף; אסף זהבי שהחל לפעול כמארגן אירועי הפורום; בהמשך, לאור גיבוש קבוצת הבנות, נכנסה גם בת לניהול הפורום – מאיה.

עם הזמן כשדיוני הפורום צברו תאוצה והפורום הפך יותר ויותר שוקק חיים גברה בנו ההכרה שאם אנחנו רוצים להשפיע על היחס של החברה כלפינו ועל הגיבוש של ההומואים אלה עם אלה, אנחנו צריכים לצאת מהמרחב הווירטואלי ולהתחיל להשמיע את קולנו בציבור. כך נוצר המפגש החוץ וירטואלי הראשון, ואחריו גם השבת הראשונה. אלה היו מאתגרים ומהנים. כך התחלנו להיפגש עם רבנים שונים במטרה להביא אותם להכרה בעולמנו המורכב ולהבין שאנחנו מציבים בפניהם בעיה אמתית, עמוקה וקשה בציבוריות הדתית.

השיא, הקריסה וההמשך

גם התקשורת החלה לגלות עניין בפורום וכתבות על הפורום ואנשיו החלו להופיע בעיתונים שונים ובתקשורת המשודרת. החלו להיווצר קבוצות חברתיות שונות: הבנות התארגנו בקבוצת "בת קול", אנשים החלו להיפגש זה עם זה, ונוצרו חברויות חדשות ומעניינות.

אולם עם הזמן, ככל שהפורום הלך והתבגר, הלכו והחריפו המתחים בין קבוצות שונות בפורום שרצו לנווט את הפורום למקומות שונים לפי הכרתם הדתית והערכית. בסופו של דבר לא הייתה אפשרות להמשיך את הפורום במתכונת שלו והוא נסגר.

בסיכומו של דבר הפורום של גייז דתיים היווה את התשתית הראשונית לחברה הדתית ההומוסקסואלית והלסבית בארץ, וממקומו זה הוא חידד בצורה נוקבת את המגמות השונות בדרך ההתמודדות של החברה הדתית עם הבעיה ההומוסקסואלית השוכנת בקרבה, מגמות שגם הדתיים חברי הפורום בעצמם היו חלוקים בה. הייתה לי זכות להיות בתקופה הראשונית של הפורום ולהכיר את האנשים הנפלאים והמרתקים שהיו בו.

אני שמח שיש לפורום הזה גלגולים שונים וחדשים שממשיכים את העשייה המבורכת שהפורום עסק בהם בשעתו. עוד יש לנו הרבה מה לעשות והרבה מה לשפר ולכל העוסקים במלאכה אני מברך ביישר כוח אמתי לפעילות טובה ואמיצה למשך שנים רבות.

לחצו כאן לחלק ב'.

"דע שאתה חשוב בעולם הזה"

בפעם הראשונה שסיפרתי להורים שלי שאני טרנסג'נדר, אימא שלי קצת הייתה בשוק אבל אבא שלי הוא הראשון שקיבל. לצערי הרב אבא שלי כבר לא איתנו, והרגשתי מאוד בודד. מכאן התחיל הרצון שלי להתחזק בדת ובאמונה, באתי מבית חילוני אז להתחיל כזה תהליך לבד זה לא כל כך פשוט כמו שזה נראה. 

קרא עוד »

החלמה מחורבן

ככל שאנשים נמצאים במצב נפשי גרוע יותר, עמידותם ללחצים פוחתת. כשאנשים מדוכאים או סובלים מטראומה ומחרדה – קשה להם יותר להכיל חוסר הסכמה ודעות מגוונות

קרא עוד »

היום חל יום הזיכרון הטרנסי.

במיוחד בימים אלו אני משתדלת להיזכר שיש עוד מלחמה בחוץ. מלחמה ארוכת שנים שמלאה בדגלים לבנים. מלחמה חיצונית ופנימית שעוברת כל אחת ואחד מהקהילה הטרנסית.

קרא עוד »

"השיח הזה חורץ דיני נפשות" קבעתי, "אתם לא חייבים לחשוב כמוני בנושא אבל גם לא חייבים להשתמש בשפה הזו כדי להתנהל מולו", סיכמתי.

ואני? אני לא מנסה "לקבור את האומללים בנטיות" אני הוא שמנסה לעזור לאותם אנשים שלא לשקוע בדיכאון וללכת לאיבוד בו, אני וחבריי הם אלו שמנסים להציל מטביעה חיי אדם בזמן שאנשים אחרים דוחפים את הראש שלהם חזרה אל מתחת למים, אני וחבריי וכל הקהילה הלהט"בית הם האנשים הטובים שנמצאים באמצע הדרך, וכמו עם היועץ מהישיבה, לא מנסים לחנך לערכים שונים – אלא להציע נווה מדבר, למי שבעזרת עשרות מאמרים ומאות קללות במסדרון, נשלח חסר כל למסע במדבר.

קרא עוד »

שתפו את המאמר