היום צפיתי בראיון של הרב ארלה הראל מול הרב גיא אלאלוף, שמעתי אדם שבטוח ויודע שהאמת אצלו, שהדיעה שלו, לטענתו, היא קונצזנוס בקהילה הדתית, שהעובדות שלו מוחלטות ולא ניתן מקום לספק, אז לגבי זה אין לי מה לומר כי אני בעצמי לא מכיר את פרטי עדותו – על כל אלה שהצליחו להשתנות, על ההומו הדתי שטוען שהוא נשמר מכל חוויה מינית, על אותו פסיכולוג שהחליט להתעלם מעדות החברים שהוא הביא לו, אני לא אטען שהוא טועה או מטעה, אני לא אטען לחוסר אמינות עדותו, אבל העמדה הבוטחת הזאת שהאמת אצלו שהוא יודע למסור את רצון ה בצורה פשוטה היא בעצמה מעידה על עובדותיו, על דיעותיו ועל גאוותו שמסנוורת אותו.

ביציאה מאפרת פתחתי את הדלת

יש המון המון שבח לומר, ואילו פי מלא דברי שבח אין אני מספיק להודות לכל מי שראוי להודות לו. בדין הייתי צריך לסיים בשבח, אבל לבי אינו מתיר לי. העוול שנעשה לי מצד אנשים הנסמכים על שירותיי ועל תרומתי פשוט קשה מנשוא.

הנה זה שוב קורה…
הוואטס

זיו מולד לפעמים אמא שלי

תומו חן יש ימים שמשתבשים