״אמרו לו מת אביו וירשתו – אם יש עימו אחים מברך בתחילה דיין האמת, ואחר כך מברך הטוב והמטיב… שכל טובה שהיא לו ולאחרים, מברך הטוב והמטיב״ (רמב״ם הלכות ברכות י, ז)

הרמב״ם מתאר את הרגע הנפוץ שבו אדם מתייתם ויורש; מאבד אדם יקר ומקבל בשורה רעה הדורשת צידוק הדין, וגם זוכה בנחלה ומקבל בשורה טובה שמצריכה הודאה.

אבל היורש המתייתם מקבל את הנחלה שיועדה לו. היורש נכנס לנעלי אביו. גם שם האב קרוי על הנחלה. מנגנון טבעי ביותר. האומנם הקב״ה מתגלה כאן במידת ״הטוב והמטיב״, או שמא במידת ״המחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית״? הרי אלה מעשים שבכל יום.

ואם הפטירה הייתה בשיבה טובה, אין שום חידוש באמירה צַדִּיק אַתָּה ייי וְיָשָׁר מִשְׁפָּטֶיךָ. אדם חי את חייו, זרע בדמעה, קצר ברינה, ראה בנים לבניו, מה עוד צריך? מישהו בכלל מעלה בדעתו להרהר אחרי משפטי ה׳?

נו, אם קבלה נקבל, ואם מצווה מדבריהם לברך הטוב והמטיב ודיין האמת – שוין.

אבל לפעמים מתבשר אדם – הוא ואחרים – שמישהו נפטר בטרם עת. פטירה כזו שמעוררת הרבה קושיות בלשון המעטה. פטירה כזו שדורשת מכולנו להכריז: הַצּוּר תָּמִים פָּעֳלוֹ כִּי כָל דְּרָכָיו מִשְׁפָּט אֵ־ל אֱמוּנָה וְאֵין עָוֶל צַדִּיק וְיָשָׁר הוּא, כי חס ושלום עלולה להיות הווא אמינא אחרת. ואז יש חידוש גדול בברכת דיין האמת.

ואם המת הותיר אחריו ממון – לא רק ליורשים הטבעיים, אלא כהקדש לצדקה ולצורכי ציבור – לולי דמסתפינא הייתי אומר ״ברוך הטוב והמטיב״ – ברוך הטוב שברא אנשים והטיב אותם ועשה אותם טובים. או אולי – ברוך הטוב שטובו בעצמותו, ולהבדיל ברוך המטיב ההולך בדרכיו. אבל אני באמת קצת פוחד לומר כך, אז נסתפק ב״ברוך הטוב והמטיב״ וגם זֵכֶר צַדִּיק לִבְרָכָה.

נפטר דרור אבא לין שלנו אחרי מאבק במחלה ממושכת. ברוך דיין האמת.

ולא עמותת חברותא ירשה את דרור אבא לין, אלא הוא בחר להוריש לה ולקהילה הקדושה סכום שיכול לסבסד השתתפות של אנשים רבים מאוד בפעילויות רבות מאוד. ולא רק במותו, אלא עוד בחיים חייתו. דרור אבא לין תמיד גמל חסדים בעין יפה. תמיד בסתר. תמיד במאור פנים. זכר צדיק לברכה על כל הטובה אשר עשה. כשם שבירכנו על הרעה במותו כך נברך על הטובה: ברוך הטוב והמטיב. ברוך נֹתֵן לֶחֶם לָרְעֵבִים. אשרי האיש אשר הלך בדרכיו.

כתב – יהונתן רוסן ממן, יו"ר שותף