אוריה בן ברית, חבר ועד לשעבר ומייסד שותף של הקשת הסרוגה משתף על פרויקט 'נקודת מפגש', פרויקט שיח והסברה בכיכר ציון בירושלים שנוסד בעקבות רצח שירה בנקי ז"ל
רשמית החורף הגיע לירושלים, קר בשעות הערב בכיכר ציון אבל חם בלב 
• אדם צרפתי מבוגר הגיע ושאל אותי בהתלהבות "פרלה פרונסה?" אז אמרתי "נו", ואחד מהאנשים שלנו שיודע צרפתית הצטרף לשיחה והם דיברו. הוא היה נלהב מאוד בצורה בולטת, ובסוף השיחה קיבלנו הסבר שהוא סיפר על חבר שלו שיצא מהארון עוד בשנת 61' ושהוא תומך בנו ושיהיה לנו בהצלחה. היה משעשע לצפות בשיחה מהצד בלי להבין אבל היה ברור שהיא חיובית.
• זוג ספרדים עברו במקום ועצרו כדי לדבר אתי. הגבר אמר שגיס שלו, אח של אשתו שעמדה שם, הוא הומו והם ביקשו להצטלם אתי. האישה התרגשה להצטלם אתי ואמרה באנגלית "אח שלי". היה בלבול נעים בו לא הבנתי אם היא התכוונה לחזור על הדברים ולהגיד שאח שלה הומו או להגיד לי שאני כמו אח שלה, כי היא חייכה לי בהתרגשות ובאהבה. הצטלמנו וסיימנו בנשיקות על שתי הלחיים שהיא יזמה. חוויות נעימות שנשארות אתי.
• גם אתמול, נתקלתי בלפחות שלושה בחורים שאני זוכר, שניים מהם חרדים ואחד דתי, שברמה כזו או אחרת התחילו את הדיון בזה שהם לגמרי מבינים שאנחנו מי שאנחנו כפי שאנחנו מכירים את עצמנו והברירה שיש לנו היא ביציאה מהארון. אחד מהם הגדיל לעשות ואמר לי שהוא לא מצליח להבין איזו סיבה יש להתנגד או להתווכח אתנו. תמיד משעשע אותי שזה קורה אבל אני מסביר את הפחדים, הבורות והדעות הקדומות שמניעות אנשים ועדיין אותם אנשים דתיים שלא מבינים מה הבעיה ממשיכים להיות מבולבלים, מודים לי על ההסבר וממשיכים.
• כחלק מאחת השיחות האלה, הצטרף בחור דתי חייכן למראה שאמנם אמר שאין משיכה ברוב הנישואים שיש, אבל גם הוא יודע שאנחנו מי שאנחנו כי ככה זה. אני מזכיר אותו כי הוא נתן לי כינוי ממש משעשע – 'המסביר לצרכן', שילוב של המשביר לצרכן שמאחוריי והתפקיד שאני ממלא בימי חמישי בעיניו 
• תמיד מדהים אותי לראות עם כמה כעס וזעם קדוש מגיעים חלק מהאנשים כדי ליצור אתנו קשר. חלק זורקים קללות וממשיכים, חלק עוצרים כדי להתווכח באריכות עם פרצופים עצבניים, חלק מביטים מהצד בסלידה וגועל. הרבה פעמים השיחה איתם מגיעה למבוי סתום. וואו, אני לפעמים מרחם עליהם. מה הם רואים שאני לא? מה אני יכול לעשות, אם בכלל, כדי להסיר את הסחי מעיניהם? אני לא אומר את זה בצורה מתנשאת, לא צריך להסכים על דבר, אבל לפחות לראות את העולם בלי הפילטר שהם רואים אותנו דרכו.
• זה מעניין מאוד לנסות לשחזר כל פעם מה קרה בכיכר. חלק מהדברים צפים באיחור, חלק נשכחים, חלק בולטים מהרגע הראשון ונשארים. כל אחד זוכר דברים אחרים והדברים האלה מעצבים את איך שהוא תופס את הפעילות, חלקים מסוימים בחברה ובני אדם בכלל. הזיכרון שלנו סלקטיבי וזה משהו ששווה מחשבה. בעיניי זה מבורך.
שבת שלום!
