לפני כשבועיים הורשע הרב מוטי אלון בשני מקרים של תקיפה מינית של קטינים. "שבר בציונות הדתית", זעקו כותרות העיתונים. אך תמיד יימצא התורן (התורני) שינסה לקלקל לכולם את החגיגה.
השבת פורסם בעיתון מקור ראשון ראיון עם הרב דרוקמן, בעקבות תמיכתו המוצהרת ברב אלון ובהסכמתו הנלהבת שהאחרון ימשיך להרביץ תורה בתלמידים בישיבתו של הראשון.
רבות דובר ועוד ידובר על הרב דרוקמן ועל המעללים שלא עשה חלילה אלא אך ורק הסתיר, מסמס, לא ידע, לא שמע, או טאטא מתחת לשטיח, בתקופת היותו יו"ר ישיבות בני עקיבא. הוא ננזף כמובן, אבל לא הבין מדוע, כי להווי ידוע שעניינים לא נעימים בשטעטל פותרים (ולפעמים פוטרים) בהשתקה, ולא תולים את הכביסה המלוכלכת בחוץ שחלילה וחס הפריץ לא יראה.
וכימים ההם, גם היום, אין חדש תחת השמש.
הרב אלון לא הודה במעשים ולכן מבחינת הרב דרוקמן הוא זכאי לעשות תשובה מלאה ולהמשיך ללמד בישיבתו. מחלוקתו על פורום תקנה ניתנת איכשהו להבנה, אבל כשמגיע גם בית המשפט ונותן את פסיקתו יש כאן לא פחות מהתרסה נגד הערכאות המוסמכות. ושלא יתמם כבוד הרב – עם רשימת הישגים מרשימה והערכה רבה בקרב הציבור הדתי – הוא אישיות ציבורית ואי אפשר לבטל השלכות למעשיו כלאחר יד.
אולם, מעז יצא מתוק, ודווקא יש מילה טובה להגיד על הרב דרוקמן. אולי הוא לא רצה לקלל, אבל בכל זאת יצאה לו ברכה דשנה.
לאחרונה, בעקבות שידוד המערכות המתרחש כיום בציבור הדתי, עולה לדיון נושא "מיהו דתי" ובתוכו הניסיון לבדוק, לתקוף ולזקק את ההגדרות המקובלות. בשצף הקצף של הדיון עולה התהייה הבאה: מדוע יהודי פשוט שאכל פעם במסעדה ללא תעודת כשרות בירושלים, או לא מניח תפילין כל בוקר, או שמא פותח פעם-פעמיים את הוואטסאפ והפייסבוק בשבת – למה הוא לא "יוחזק" כדתי בעיני האח הדתי הגדול;
ומן הצד השני – יהודי פשוט וחובש כיפה שידקדק בכשרות, שבת תפילין ובמצוות רבות אחרות קלות כבחמורות – אולם גנב קצת, קיבל קצת שוחד או נתן שוחד, הטריד מישהי במקום העבודה או אפילו רק שיקר – למה הוא מוחזק עדיין כאדם דתי בעיני הגבאי מהבית כנסת?
ומה לגבי הומו השומר על קלה כבחמורה? דתי או לא?
הרב דרוקמן לא היה מזמין לישיבה שלו אדם שלא מניח תפילין כל בוקר כדי לחנך את תלמידיו. וזו החלטה חינוכית מקובלת ועל כך אין חולק. מצד שני לרב דרוקמן אין בעיה להזמין ללמד בישיבה אדם, רב יותר נכון, שחטא כמה פעמים וניצל יחסי מרות והערצה.
זה לא כל כך מעניין האמת, הרי כבר היו מקרים מעולם.
אבל הדברים המעניינים באמת קורים במקרה ומבלי שמתכוונים לכך:
בעקבות האירועים קיבל הרב אלון עוד טייטל – הומו. בית המשפט ופורום תקנה הצהירו עליו כגבר שנמשך מינית לגברים אחרים, מה שהופך אותו להומו ואפילו מחוץ לארון.
לפני 20 שנה לא היה קיים רב שהיה מעלה על דעתו להזמין לישיבתו הומו מוצהר ללמד שיעור שבועי. כיום בזכות הרב דרוקמן – זה אפשרי!
אז אולי בכל זאת, יש תקווה, ודרכם של ההומואים הדתיים לקונצנזוס הדתי, נסללת כאן ועכשיו. יחד עם ציבור שלם שרוצה בטוב רעהו אך חוטא מדי פעם, בכוונה או לא בכוונה, בעניינים שבינו לבין הקדוש ברוך הוא.
מי יתן, שכמו הרב אלון, הרב רון יוסף והרב סטיב גרינברג, רבנים נוספים החיים בארון יאזרו את האומץ להגיד "אני הומו", עדיף בכוחות עצמם ולא מפי אחרים, ויסללו את דרכו של הציבור הגדול והקדוש של ההומואים הדתיים לקבלה בלב הקונצנזוס הדתי.
