חיפוש
My WordPress Page קו הקשב פתוח עכשיו
חיפוש

תהיו נאמנים לעצמכם!

לא לחיות זה לפחד. זה לשקוע בחרדות. זה להסתיר את עצמנו מהאנשים הכי קרובים אלינו. ולפעמים זה מרגיש שאי אפשר אחרת, כי החיים האלה הם פאקינג מפחידים ואם חושבים עליהם יותר מידי – אפשר לשקוע בדיכאון קיומי.

אז הלכתי לתרום דם, כי כבר לא נעים לי מהאסמסים של מד"א ואני גם O- שזה הביוקר של סוגי הדם ותכף כנראה יחזירו את הסעיף שמגביל הומואים ומונע מאיתנו לתרום..

ואיזה ילד בן שש-עשרה פתח לי ווריד, ואמר לי: "זרימה יפה יש לך", ואני עניתי תודה כאילו זו הייתה מחמאה.

וברקע התנגנו שירים משנת 2006, וזה היה כה מוזר מפני ששני המתנדבים של מד"א היו תיכוניסטים, והם בכלל דור אחר שמקשיב לדואה ליפה או לקיי פופ קוריאני או אנערף מי כבר עוקב.

ואז התנגן השיר Bleeding Love של ליאונה לואיס, ושאלתי את הילד בן השש-עשרה האם הם הכינו פלייליסט מיוחד להתרמות דם, כי מה הסיכוי, והוא ענה בפשטות שלא והסתובב כדי לקחת לעצמו עוד טרופית.

והשיר הזה החזיר אותי אחורה לכיתה י', אז התאהבתי לראשונה באיזה נער תכול עיניים, והייתי חוזר הביתה מבית הספר – נועל את עצמי בחדר – ומקשיב לשיר הזה בלופים, ובוכה, כי לא יכולתי לדבר על זה עם אף אחד מלבד אלוהים, ופחדתי מזה כמו המוות.

ובעוד הדם זורם ממני החוצה, השקפתי מהחלון על רחוב קינג ג'ורג' הירושלמי ונזכרתי איך פעם, כילד, הוקסמתי מהרחוב השואן הזה. ונזכרתי בכל אותם לילות חמישי, בהם הייתי מסתובב בבן יהודה לצד חבורת נערות יפיפיות על עקבים, ורק רציתי להיות אחת מהן. וכדי לברוח מהמחשבה הזו – נהגתי לשתות וודקה אלסקה שהיו מוכרים אז בפיצוציות, כיחידות קטנות, בתוך כוסות פלסטיק כאלה. זוכרים? ואז הייתי משתכר, אבל לא יותר מידי, כי ידעתי שאסור לי לאבד שליטה ולגלות את הסוד שלי חלילה.

ואני נזכר בכל אותן השנים שהלכו לי – עשר שנים, ואולי אף יותר – מפני שהייתי בארון, ולא העזתי לאהוב ולהיות נאהב. ולא העזתי לחלום בענק, למרות שאלה היו השנים הכי יפות שלי. פיזית. היה לי עור זוהר ושיער מלא.

ואלה היו השנים הכי חזקות שלי. גם כן פיזית. המטבוליזם היה אז מהיר, והגוף נמרץ, ובכלל לא ידעתי מה זה הנגאובר.

וכן, אני יודע, החיים הם תהליך וכו' וכו' וכו'.

אבל גם יש להם תאריך תפוגה, ואני חושב שכל אחד ואחת מאיתנו צריך/ה לחיות את החיים במלואם. ואין לי מושג מה זה באמת אומר. אבל אני יודע מה זה לא לחיות.

לא לחיות זה לפחד. זה לשקוע בחרדות. זה להסתיר את עצמנו מהאנשים הכי קרובים אלינו.

ולפעמים זה מרגיש שאי אפשר אחרת, כי החיים האלה הם פאקינג מפחידים ואם חושבים עליהם יותר מידי – אפשר לשקוע בדיכאון קיומי.

אבל יאללה, אנחנו מוכרחים לנסות. צעד, ואז עוד צעד. ואז עוד צעד.

תהיו נאמנים לעצמכם!

ולכו לתרום דם. זה חשוב;)

Yitz Mandel

סדרת ארון הקודש

"ארון הקודש”
היא סדרת רשת דוקומנטרית שיצרה הבמאית וחברת הקהילה מורן נקר, על להט”בים דתיים שתעלה בתאגיד השידור הציבורי “כאן”. כל פרק מתמקד בדמות, זוג או משפחה בשלב אחר בחיים. הקרנת הסדרה מביאה תיעוד אינטימי של אנשים המתמודדים עם המפגש בין נטיה מינית וזהות מגדרית ובין אמונה ואורח חיים דתי, דרך רגעים משמעותיים וטקסים דתיים, משפחתיים וזוגיים.

קרא עוד »

"רק שבועיים לפני שהתחתנתי סיפרתי לסבתא שאני הומו"

אני ואלוהים: "אני דתי. אף פעם לא היתה לי בעיה. אני באמת ובתמים מאמין שהבעיה היא לא בדת, אלא עם הדתיים. אני לא רואה שיש קונפליקט בין גאווה לבין התורה. לא כל המצוות וכל האיסורים קשורים אל כל אדם, כמו שהלכות שחיטה לא רלוונטיות לצמחוני.

קרא עוד »

אז מי האבא האמיתי?

תמיד שואלים אותנו, את דני ואותי, מי האבא של אוליבר. כלומר, לרוב הם שואלים אותנו יותר בנימוס – מי האבא הביולוגי?

קרא עוד »

לבד וביחד על קינג ג'ורג'

צעדתי לאט על קינג ג'ורג'. התעייפתי מאוד, אפילו מהאינטרקציות הקטנות עם האנשים בחמ"ל הצפוף. לפחות מזג האוויר בחוץ קצת התקרר.

קרא עוד »

היום ישבתי במונית של אבא שלי ובכיתי.

אבא שלי הביט בי דרך המראה הקטנה שתלויה במונית שלו, וראיתי לו את זה בעיינים. ראיתי שכאב לו לספר לי על ההוא שקרא לו הומו וירק. חשבתי על זה, מה זה בשביל אבא לילד הומו לשמוע אדם מבוגר אחר מקלל אותו, תוך כדי יריקה, וקורא לו ״יא הומו״

קרא עוד »

קוויריות במחשכים

הרכבת גולשת לתחנה ואני עולה, ושוב תפילה קטנה שאלוהים יעזור לי עם הנוער הירושלמי הקט הזה שלא חטא כי לא ראה קוויריות או שלא חטא שהסתובב ביום חמישי אחד במרכז העיר ונתקל בי. שאלוהים יעזור.

קרא עוד »

שתפו את המאמר